1
מי שיֵש עליו חוֹבוֹת הרבֵה כל שקדם חוֹבוֹ גוֹבה תחִלה,
בין מִן הלֹוה עצמוֹ בין מִן הלקוֹחוֹת.
ואִם קדם האחרוֹן וגבה מוֹציאין מידוֹ,
שכל שקדם חוֹבוֹ זכה.
:במה דברים אמוּרים? בקרקעוֹת שהיוּ לוֹ בעֵת שלוה.
אבל הקרקעוֹת שקנה אחר שלוה מִבעלי חוֹבוֹת הרבֵה,
אף על פי שכתב לכל אחד מֵהן:
'שאני עתיד לִקנוֹת משוּעבד לך' אין בהן דין קדימה,
אלא יד כוּלן שוה,
וכל שקדם וגבה,
זכה, אף על פי שהוּא אחרוֹן.
2
לוה, וכתב לוֹ:
'שאני עתיד לִקנוֹת משוּעבד לך',
ואחר כך קנה שדה וחזר ולוה מֵאחֵר הרי השדה משוּעבדת לרִאשוֹן,
והוּא קוֹדֵם לִגבוֹת.
וכֵן אפִלוּ היוּ מֵאה.
:אין דין קדימה במִטלטלין,
אלא כל שגבה מֵהן זכה,
אף על פי שהוּא אחרוֹן.
קדם אחד מִשאר אדם ותפס מִן המִטלטלין של זה כדי לִזכוֹת בהן לאחד מִבעלי חוֹבוֹת לֹא זכה,
שכל התוֹפֵס לבעל חוֹב במקוֹם שיֵש עליו חוֹב אחֵרים לֹא קנה; אבל אין עליו חוֹב אחֵרים קנה לוֹ.
:וכֵן אִם אמר לוֹ הלֹוה:
'זכֵה בחֵפץ זה לִפלוֹני' אוֹ 'תֵן מנה זה לִפלוֹני' זכה לוֹ,
ואין אחד מִבעלי החוֹבוֹת יכוֹלין לִגבוֹת מֵאֵלוּ המִטלטלין,
שכבר זכה בהן אחֵר.
3
שטרוֹת שזמנן כוּלן יוֹם אחד,
אוֹ שעה אחת במקוֹם שכוֹתבין שעוֹת,
כל שקדם מֵהן וגבה,
בין קרקע בין מִטלטלין זכה.
4
באוּ כוּלן ביחד לִגבוֹת,
וכֵן בעלי חוֹבוֹת שכל אחד מֵהן קוֹדֵם לִזמן חבֵרוֹ שבאוּ לִגבוֹת מִן המִטלטלין,
שהרי אין בהן דין קדימה,
אוֹ שבאוּ לִגבוֹת מִקרקע שקנה הלֹוה לאחר שלוה מִן האחרוֹן שבהן,
ואין בנכסים כדי שיִגבה כל אחד מֵהן את חוֹבוֹ מחלקין ביניהן.
:כיצד חוֹלקין? אִם כשיִתחלֵק הממוֹן הנִמצא על מִנינם יגיע לפחוּת שבהן כשִעוּר חוֹבוֹ אוֹ פחוֹת מִמנוּ חוֹלקין לפי מִנינם בשוה; ואִם יגיע לפחוּת שבהן יתֵר על חוֹבוֹ חוֹלקין מִכל הממוֹן ביניהן כדי שיגיע לפחוּת שבהן כשִעוּר חוֹבוֹ,
וחוֹזרין הנִשארין מִבעלי החוֹבוֹת וחוֹלקין היתֵר ביניהן כדרך הזֹאת.
:כיצד? היוּ שלֹשה,
חוֹבוֹ של זה מנה ושל זה מאתים ושל זה שבע מֵאוֹת:
אִם היה כל הנִמצא שם שלֹש מֵאוֹת נוֹטלין מֵאה מֵאה; וכֵן אִם נִמצא שם פחוֹת מִשלֹש מֵאוֹת חוֹלקין בשוה.
:נִמצא שם יתֵר על שלֹש מֵאוֹת חוֹלקין שלֹש מֵאוֹת בשוה,
ויסתלֵק בעל המֵאה,
וּשאר הממוֹן חוֹלקין אוֹתוֹ השנים על אוֹתה הדרך.
:כיצד? נִמצאוּ שם חמֵש מֵאוֹת אוֹ פחוֹת חוֹלקין שלֹש מֵאוֹת בשוה,
ויסתלֵק האחד,
וחוֹזרין וחוֹלקין המאתים אוֹ הפחוֹת בשוה,
ויסתלֵק השֵני.
:נִמצאוּ שם שֵש מֵאוֹת חוֹלקין שלֹש מֵאוֹת בשוה,
ויסתלֵק בעל המנה,
וחוֹזרין וחוֹלקין המאתים בין השנים בשוה,
ויסתלֵק בעל המאתים.
:ונוֹתנין המֵאה הנִשארת לבעל השבע מֵאוֹת,
ונִמצא בידוֹ שלֹש מֵאוֹת בִלבד.
ועל דרך זוֹ חוֹלקין אפִלוּ הֵן מֵאה,
כשיבֹאוּ לִגבוֹת כאחד.
ויֵש מִן הגאוֹנים שהוֹרה שחוֹלקין לפי ממוֹנם,
ולזה דעתי נוֹטה במִטלטלין.
5
ראוּבֵן ושִמעוֹן,
לכל אחד מִשניהן שטר חוֹב על לֵוי,
ראוּבֵן שטרוֹ בחמִשה בניסן ושִמעוֹן שטרוֹ בניסן סתם,
והרי יֵש ללֵוי שדה שאינה כדי חוֹב של שניהן מוֹרידין לתוֹכה ראוּבֵן,
שמא שטרוֹ של שִמעוֹן בסוֹף ניסן היה.
:וכֵן אין שִמעוֹן יכוֹל לִטרֹף מֵאיר ואילך,
שהרי הלוֹקֵח אוֹמֵר לוֹ:
'שמא באחד בניסן הוּא זמנוֹ של שטרך,
והרי שדה בת חוֹרין שתִגבה אוֹתה,
ויבֹא ראוּבֵן שהוּא אחר זמנך,
והוּא שיֵש לוֹ לִטרֹף מִמני'.
לפיכך, אִם כתבוּ הרשאה זה לזה טוֹרפין מֵאיר ואילך מִכל צד.
:והוּא הדין בִראוּבֵן ושִמעוֹן שמכר להן לֵוי שדה אחת בִשני שטרוֹת,
שטרוֹ של זה בחמִשה בניסן וּשטרוֹ של זה בניסן סתם.