1
המלוה את חבֵרוֹ סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוֹב זה.
לפיכך, כשיבֹא לִגבוֹת,
תוֹבֵע את בעל חוֹבוֹ תחִלה:
אִם מצא עִמוֹ נכסים,
בין מִטלטלין בין קרקעוֹת גוֹבה מֵהן בִרצוֹן הלֹוה; ואִם לֹא נתן לוֹ הלֹוה מִדעתוֹ מגבין אוֹתוֹ בית דין.
:לֹא הִספיק לוֹ כל הנִמצא כנגד שטר חוֹבוֹ הרי זה גוֹבה מִכל הקרקעוֹת שהיוּ ללֹוה,
אף על פי שהֵן עתה מכוּרין לאחֵרים אוֹ נתוּנים במתנה; הוֹאיל וּמכר הלֹוה אוֹ נתן אחר שנִשתעבֵד בחוֹב זה הרי זה מוֹציא מיד הלקוֹחוֹת אוֹ מיד בעלי המתנוֹת.
וזה הוּא הנִקרא טוֹרֵף.
:במה דברים אמוּרים? בקרקעוֹת שהיוּ לוֹ בעֵת שלוה.
אבל נכסים הבאים לוֹ לאחר שלוה לֹא נִשתעבדוּ לבעל חוֹבוֹ,
ואינוֹ טוֹרֵף אוֹתן.
ואִם הִתנה עליו שכל נכסים שיִקנה יהיוּ משוּעבדין להִפרע מֵהן,
וקנה אחר שלוה וּמכר אוֹ נתן הרי בעל חוֹב טוֹרֵף אוֹתן.
2
אין כל הדברים אמוּרים אלא בקרקע.
אבל המִטלטלין אין עליהן אחריוּת.
אפִלוּ מִטלטלין שהיוּ לוֹ בעֵת שלוה שמכרן לִשעתוֹ אין בעל חוֹב טוֹרֵף אוֹתן.
:הִקנה לבעל חוֹבוֹ כל המִטלטלין על גב הקרקע שיֵש לוֹ לִהיוֹתוֹ נִפרע מִן הכֹל הרי זה טוֹרֵף מֵאוֹתן המִטלטלין; והוּא שיִכתֹב לוֹ בִשטר חוֹבוֹ ש'הִקניתי לוֹ מִטלטלין שיֵש לי על גב קרקע שיֵש לי,
שלֹא באסמכתא ושלֹא כטפסי השטרוֹת'.
:וכֵן אִם כתב לוֹ ש'כל נכסים שאני עתיד לִקנוֹת,
בין קרקעוֹת בין מִטלטלין,
הרי הֵן משוּעבדין לך להִפרע מֵהן,
והמִטלטלין קנוּיין לך על גב הקרקעוֹת להִפרע מֵהן שלֹא כאסמכתא ולֹא כטפסי השטרוֹת' הרי זה טוֹרֵף אף מִן המִטלטלין שקנה הלֹוה לאחר שלוה,
שכל תנאי שבממוֹן קים.
3
עשה שדֵהוּ הפוֹתיקי לבעל חוֹבוֹ אוֹ לאִשה בִכתוּבתה,
והוּא שיִכתֹב להן:
'מִכאן תִגבוּ',
וּשטפה נהר הרי זה גוֹבה מִשאר נכסים וטוֹרֵף אוֹתן.
ואִם הִתנה עִמוֹ שלֹא יהיה לוֹ פֵרעוֹן אלא מִזוֹ אינוֹ גוֹבה מִשאר נכסים.
וכֵן אִם לוה מִמנוּ וּפֵרֵש שאין לוֹ עליו אחריוּת הרי זה אינוֹ גוֹבה מִן המשוּעבדין לעוֹלם.
4
העוֹשה שדֵהוּ הפוֹתיקי לבעל חוֹב אוֹ לאִשה בִכתוּבתה,
וּמכרה הרי זוֹ מכוּרה,
וּכשיבֹא בעל חוֹב לִגבוֹת,
אִם לֹא ימצא נכסים בני חוֹרין יטרֹף אוֹתה.
במה דברים אמוּרים? בשמכרה לשעה.
אבל מכרה מִמכר עוֹלם אינה מכוּרה.
5
עשה עבדוֹ הפוֹתיקי וּמכרוֹ הרי בעל חוֹב גוֹבה מִמנוּ,
מִפני שיֵש לוֹ קוֹל.
עשה שוֹרוֹ הפוֹתיקי וּמכרוֹ אין בעל חוֹב גוֹבה מִמנוּ,
וכֵן שאר המִטלטלין,
מִפני שאין לוֹ קוֹל.
6
עבד שעשהוּ רבוֹ הפוֹתיקי ושִחררוֹ,
אף על פי שכתב לוֹ:
'לֹא יהיה לך פֵרעוֹן אלא מִזה' יצא לחֵרוּת,
וכֵן אִם הִקדישוֹ; שהחמֵץ והשִחרוּר וההקדֵש מפקיעין מיד השִעבוּד,
והרי בעל חוֹב חוֹזֵר וגוֹבה חוֹבוֹ מִן הלֹוה,
וכוֹתֵב עליו שטר בחוֹבוֹ,
וטוֹרֵף מִזמן זה השטר.
:ולמה הוּא חיב לשלֵם? מִפני שגרם לאבֵד ממוֹן חבֵרוֹ,
וכל הגוֹרֵם להזיק משלֵם,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ.
וכוֹפין את רבוֹ השֵני לשחררוֹ מִפני תִקוּן העוֹלם,
שלֹא ימצאנוּ בשוּק ויֹאמר לוֹ:
'עבדי אתה'.
7
המקדיש נכסיו אין בעל חוֹב יכוֹל לִטרֹף מִן ההקדֵש,
שההקדֵש מפקיע השִעבוּד.
וּכשפוֹדין הקרקע מיד ההקדֵש,
אוֹמרין 'כמה אדם רוֹצה לִתֵן בשדה זוֹ על מנת שיִתֵן לבעל חוֹב את חוֹבוֹ ולאִשה בִכתוּבתה?',
לפי שכשתִפדה ותֵצֵא לחוּלין ביד הלוֹקֵח,
יבֹא בעל חוֹב ויטרֹף אוֹתה אוֹ האִשה בִכתוּבתה,
כמוֹ שבֵארנוּ בערכין.
8
בעל חוֹב שבא לִטרֹף:
אִם יֵש מעוֹת ללוֹקֵח יכוֹל לסלקוֹ ולִתֵן לוֹ דמי מה שהוּא טוֹרֵף,
וחוֹזֵר הלוֹקֵח ותוֹבֵע למוֹכֵר; ואִם עשה אוֹתה הפוֹתיקי אינוֹ יכוֹל לסלקוֹ בדמים.
9
ראוּבֵן שהיה חיב לשִמעוֹן מאתים,
והיוּ לוֹ שתי שדוֹת,
וּמכר אחת מֵהן ללֵוי במנה וחזר וּמכר לוֹ השניה במנה,
וּבא שִמעוֹן וטרף האחת במנה וחזר לִטרֹף השניה במנה הנִשאר לוֹ,
והֵביא לֵוי מאתים ואמר לוֹ:
'אִם תִרצה לִהיוֹת השדה שטרפתה שוּמה לך בכל המאתים שיֵש לך הרי מוּטב,
ואִם לאו הֵא לך מאתים של חוֹבך,
והִסתלֵק' הדין עִם לֵוי.
רצה שִמעוֹן ועמד בה,
אף על פי שקִבלה במאתים אין לֵוי חוֹזֵר ותוֹבֵע אלא במנה אחד.
10
מֵת ראוּבֵן והִניח שדה אחת שוה מֵאה,
וּבא שִמעוֹן וּטרפה,
ונתנוּ לוֹ היתוֹמים מֵאה מִן המִטלטלין שהִניח אביהן,
וסִלקוּהוּ הרי זה חוֹזֵר וטוֹרֵף אוֹתה בִשאר חוֹבוֹ; שהמֵאה שנתנוּ לוֹ מִצוה עשוּ,
שמִצוה על היתוֹמים לִפרֹע חוֹב אביהם.
ואִם אמרוּ לוֹ:
'אֵלוּ המֵאה דמי השדה שטרפתה' אינוֹ יכוֹל לחזֹר ולִטרֹף אוֹתה פעם אחרת בִשאר חוֹבוֹ.