1
מלוה שמֵת,
וּבא היוֹרֵש לִתבֹע את הלֹוה בִשטר שעליו,
ואמר: 'פרעתי את אביך',
והיוֹרֵש אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע' אוֹמרין לוֹ:
'עמֹד ושלֵם לוֹ'.
אמר: 'ישבע לי' הרי זה נִשבע בִנקיטת חֵפץ ש'לֹא פקדנוּ אבא על ידי אחֵר',
וש'לֹא אמר לנוּ אבא בפיו',
וש'לֹא מצאנוּ בין שטרוֹתיו של אבא ששטר זה פרוּע',
וגוֹבה.
2
מֵת הלֹוה אחר שמֵת המלוה,
וּבא היוֹרֵש להִפרע מִן היוֹרֵש לֹא יפרע אלא בִשבוּעה.
ואוֹמרין לוֹ תחִלה:
'הִשבע שלֹא פקדנוּ אבא ולֹא אמר לנוּ אבא ולֹא מצאנוּ בין שטרוֹתיו של אבא ששטר זה פרוּע'.
ואפִלוּ היה היוֹרֵש קטן המוּטל בעריסה כשמֵת מוֹרישוֹ הרי זה נִשבע ונוֹטֵל.
ואִם צִוּה המלוה בִשעת מיתתוֹ ששטר זה אינוֹ פרוּע יפרע היוֹרֵש בלֹא שבוּעה אפִלוּ מִן היוֹרֵש.
3
מֵת הלֹוה תחִלה ואחר כך מֵת המלוה אין יוֹרשי מלוה נוֹטלין מיוֹרשי לֹוה כלוּם,
שבעֵת שמֵת הלֹוה נִתחיֵב המלוה להִשבע ואחר כך יטֹל,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וּכבר מֵת,
ואין אדם מוֹריש שבוּעה לבניו,
שאינן יכוֹלין להִשבע שלֹא נִפרע אביהן כלוּם.
ואִם עבר הדין והִשביע יוֹרשי מלוה וגבוּ את חוֹבן אין מוֹציאין מידן.
:לפיכך, שטר חוֹב של יתוֹמין הבאים להִפרע מִן היתוֹמים שמֵת אביהן הלֹוה תחִלה אין קוֹרעין אוֹתוֹ ואין מגבין בוֹ:
אינן גוֹבין בוֹ,
שאין אדם מוֹריש שבוּעה לבניו,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואין קוֹרעין אוֹתוֹ,
שמא יבֹא דין שידוּן ויוֹציא בוֹ.
4
אפִלוּ היה שם ערֵב,
וּמֵת הלֹוה תחִלה לֹא יפרעוּ יוֹרשי המלוה מִן הערֵב,
שאִם תֹאמר:
יפרעוּ מִן הערֵב,
הרי הערֵב חוֹזֵר ונִפרע מיוֹרשי לֹוה.
5
אין דנין מִדין זה לכל הדוֹמה לוֹ,
אלא הרי הפוֹגֵם את שטרוֹ וּמֵת,
אף על פי שאינוֹ גוֹבה אלא בִשבוּעה הרי בניו נִשבעין ש'לֹא פקדנוּ אבא ולֹא צִוּנוּ אבא ולֹא מצינוּ בין שטרוֹתיו של אבא שכל השטר הזה פרוּע',
וגוֹבין את שאר השטר,
בין מִן הלֹוה בין מיוֹרשיו.
6
יוֹרֵש שבא לִגבוֹת מִן היוֹרֵש,
ואמרוּ יוֹרשי לֹוה:
'אמר לנוּ אבא:
לֹא לויתי חוֹב זה' הרי יוֹרשי המלוה גוֹבין שלֹא בִשבוּעה,
שכל האוֹמֵר:
'לֹא לויתי',
כאוֹמֵר: 'לֹא פרעתי'.
:וכֵן מלוה שבא להִפרע מיוֹרשי לֹוה,
ואמרוּ: 'אמר לנוּ אבא:
לֹא לויתי חוֹב זה' הרי זה גוֹבֵהוּ בלֹא שבוּעה,
ואפִלוּ האמינוֹ בִשטר כל זמן שיֹאמר:
'פרעתי', שכל האוֹמֵר:
'לֹא לויתי',
כאוֹמֵר: 'לֹא פרעתי'.
7
יוֹרֵש שבא להִפרע מִן הלֹוה בִשטר שיֵש בוֹ נאמנוּת ללֹוה כל זמן שיֹאמר:
'פרעתי' הרי הלֹוה נִשבע הסֵת שפרעוֹ לִשטר זה,
ונִפטר, אף על פי שלֹא כתב לוֹ:
'והרי אתה נאמן על יוֹרשי',
שעִקר השטר על תנאי זה היה.
ואִם הִתנה עליו שיִהיה נאמן בלֹא שוּם שבוּעה אינוֹ נִשבע אפִלוּ ליוֹרשי מלוה.
8
יוֹרֵש קטן שהיה שטר חוֹב לאביו,
ויצא עליו שוֹבֵר אחר מיתת אביו אין קוֹרעין את השטר ואין מגבין בוֹ עד שיִגדלוּ היתוֹמים,
שמא שוֹבֵר זה מזוּיף הוּא,
וּלפיכך לֹא הוֹציאוֹ הלֹוה בחיי האב.
9
המוֹציא שטר חוֹב על חבֵרוֹ,
והיה כתוּב בבבל מגבֵהוּ מִמעוֹת בבל; היה כתוּב בארץ ישראֵל מגבֵהוּ מִמעוֹת ארץ ישראֵל,
מה שאין כֵן בכתוּבה.
לֹא היה בשטר שֵם מקוֹם,
והוֹציאוֹ בבבל גוֹבה בוֹ מִמעוֹת בבל; הוֹציאוֹ בארץ ישראֵל גוֹבה בוֹ מִמעוֹת ארץ ישראֵל.
:בא לִגבוֹת בוֹ מִמעוֹת המקוֹם שיצא בוֹ השטר,
וטען הלֹוה ש'המעוֹת שאני חיב לוֹ,
מִכסף שהוּא פחוּת מִזה המטבֵע' ישבע המלוה ויטֹל.
היה בוֹ כסף סתם מה שיִרצה לֹוה יגבהוּ.
:מִכאן אתה למֵד ששטר שאין בוֹ שֵם מקוֹם שנִכתב בוֹ כשֵר לכל דבר.
והוּא הדין לִשטר שאין בוֹ זמן כלל,
שהוּא כשֵר; אף על פי שעֵדוּת זוֹ אין אתה יכוֹל להזימה,
אין מדקדקין בדיני ממוֹנוֹת בִדרישה וּבחקירה,
כמוֹ שיִתבאֵר,
כדי שלֹא תִנעֹל דלת בִפני לֹוין.
וּלפיכך שִטרי חוֹב המאוּחרין כשֵרין,
אף על פי שאין אתה יכוֹל להזימן,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.