1
החוֹב באחריוּת הלֹוה,
עד שיִפרענוּ ליד המלוה אוֹ ליד שלוּחוֹ.
אמר לוֹ המלוה:
'זרֹק לי חוֹבי והִפטֵר',
וּזרקוֹ לוֹ ואבד אוֹ נִשרף קֹדם שיגיע ליד המלוה פטוּר.
:אמר לוֹ:
'זרֹק לי חוֹבי בתוֹרת גִטין':
היוּ המעוֹת קרוֹבין ללֹוה הרי הֵן עדין באחריוּתוֹ; היוּ קרוֹב למלוה נִפטר הלֹוה; מחצה למחצה אִם אבדוּ מִשם אוֹ נִגנבוּ,
משלֵם הלֹוה מחצה.
2
היה ראוּבֵן חיב לשִמעוֹן מנה,
ואמר ללֵוי:
'הוֹלֵך לשִמעוֹן מנה זה שאני חיב לוֹ',
אִם בא לחזֹר אינוֹ חוֹזֵר,
והוּא חיב באחריוּתוֹ עד שיגיע המנה לשִמעוֹן.
החזיר לֵוי את המנה לִראוּבֵן שניהן חיבין באחריוּתוֹ,
עד שיגיע ליד שִמעוֹן כל חוֹבוֹ.
3
ראוּבֵן שהיה חיב לשִמעוֹן מנה,
ואמר שִמעוֹן לִראוּבֵן:
'מנה שיֵש לי בידך,
תנֵהוּ ללֵוי',
והיוּ שלשתן עוֹמדין,
וקִבֵל לֵוי,
ונִמצא ראוּבֵן עני ואין לוֹ מה שיִגבה מִמנוּ הרי לֵוי חוֹזֵר בחוֹבוֹ על שִמעוֹן,
שזה הִטעהוּ.
ואִם ידע לֵוי שהוּא עני,
אוֹ שהיה עשיר באוֹתה שעה והעני אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
שהרי קִבֵל.
:טען לֵוי שהיה ראוּבֵן עני והִטעהוּ,
ושִמעוֹן אוֹמֵר:
'עשיר היה והעני' יֵראה לי שעל שִמעוֹן להביא ראיה ואחר כך יפטֵר מֵחוֹב לֵוי; לֹא יהֵא אלא שוֹבֵר בידוֹ,
אוֹמרין לוֹ:
'קיֵם שוֹברך והִפטֵר'.
4
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת מקח וּמִמכר שראוּבֵן שלֹא היה לוֹ אֵצל שִמעוֹן כלוּם,
והיה ראוּבֵן חיב ללֵוי מנה והִמחהוּ אֵצל שִמעוֹן,
אף על פי שהִמחהוּ במעמד שלשתן לֹא קנה,
ואִם רצה שִמעוֹן שלֹא יתֵן לֹא יתֵן; ואִם נתן חוֹזֵר וגוֹבה מֵראוּבֵן,
שהרי על פיו נתן.
:וכֵן אִם רצה לֵוי לחזֹר בוֹ ולוֹמר:
'איני רוֹצה לִגבוֹת מִשִמעוֹן' חוֹזֵר וגוֹבה חוֹבוֹ מֵראוּבֵן.
ואף על פי שפרע מִקצתוֹ מִשִמעוֹן חוֹזֵר וגוֹבה השאר מֵראוּבֵן.
5
חנוני שהיה נוֹתֵן לבעל הבית מִן החנוּת כל מה שיִרצה בתוֹרת הלואה,
וּמקיפוֹ עד שיִתקבֵץ הכֹל וּפוֹרֵע לוֹ,
ואמר לוֹ בעל הבית:
'תֵן לפוֹעלי סלע' אוֹ 'לבעל חוֹבי מנה שיֵש לוֹ אצלי',
'ואני אתֵן לך',
והרי החנוני אוֹמֵר:
'נתתי', והפוֹעֵל אוֹ בעל חוֹב אוֹמֵר:
'לֹא לקחתי' הרי הפוֹעֵל אוֹ בעל חוֹב נִשבע ונוֹטֵל מִבעל הבית חוֹבוֹ.
:וכֵן החנוני נִשבע ונוֹטֵל מִבעל הבית מה שטען שנתן,
שהרי הוּא אמר לוֹ לִתֵן.
והפוֹעֵל נִשבע במעמד החנוני,
וכֵן החנוני במעמד הפוֹעֵל אוֹ בעל חוֹב,
כדי שיִכלמוּ זה מִזה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וּשבוּעה זוֹ תקנת חכמים היא בִנקיטת חֵפץ,
מִפני שבאים שניהן לִטֹל.
:לפיכך, אִם מֵת החנוני נוֹטֵל בעל חוֹב שלֹא בִשבוּעה,
וכֵן אִם מֵת הפוֹעֵל אוֹ בעל חוֹב נוֹטֵל החנוני שלֹא בִשבוּעה,
שהרי אין בעל הבית מפסיד כלוּם,
ואינוֹ משלֵם אלא תשלוּם אחד.
6
החנוני אוֹמֵר:
'אתה אמרת לי:
תֵן לזה' אוֹ 'צִוּיתה לי ואמרת:
אִם יבֹא פלוֹני תֵן לוֹ',
וּבעל הבית אוֹמֵר:
'לֹא אמרתי לך' הרי בעל הבית נִשבע הסֵת ונִפטר,
והחנוני עוֹשה דין עִם זה שנתן לוֹ.
:וכֵן אִם אמר החנוני לבעל הבית המקיפוֹ:
'כתוּב בפִנקסי שיֵש לי אצלך מנה',
וּבעל הבית אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע' נִשבע בעל הבית הסֵת שאינוֹ יוֹדֵע ונִפטר,
כדין כל טוֹעֵן על חבֵרוֹ לכל דבר,
ואין בזה תקנת חכמים.
7
ראוּבֵן שהוֹציא שטר חוֹב שיֵש ללֵוי על שִמעוֹן,
וטען שלֵוי נתנוֹ לוֹ בִכתיבה וּמסירה ואבד השטר שהִקנהוּ בוֹ,
אוֹ שטען שהִקנהוּ לוֹ על גב קרקע הרי זה גוֹבה אוֹתוֹ מִשִמעוֹן,
הוֹאיל ויצא מִתחת ידוֹ.
טען שִמעוֹן שפרע ללֵוי ואמר:
'ישבע לי' ישבע לֵוי,
ואחר כך יגבה ראוּבֵן.
הוֹדה לוֹ שפרע ישלֵם לֵוי לִראוּבֵן.
טען לֵוי שלֹא מכר ולֹא נתן שטר זה נִשבע הסֵת ונִפטר.
8
שטר שהיה ביד שליש,
והוֹציאוֹ מִתחת ידוֹ בבית דין ואמר:
'פרוּע הוּא' נאמן,
אף על פי שהשטר מקוּים,
שאִלוּ רצה היה שוֹרפוֹ אוֹ קוֹרעוֹ.
וכֵן אִם מֵת השליש,
ונִמצא כתב יוֹצֵא מִתחת ידי השליש ששטר זה המוּנח אצלוֹ פרוּע הרי זה פרוּע,
אף על פי שאין עֵדים על הכתב.
:אבל כתב שיצא מִתחת ידי המלוה ששטר פלוֹני פרוּע,
אפִלוּ היה בִכתב ידי המלוה אינוֹ אלא כִמשחֵק.
9
היוּ עֵדים על הכתב:
אִם היוּ מקוּימין הרי השטר פרוּע; ואִם אין עליו קיוּם ישאלוּ העֵדים החוֹתמין על זה השוֹבֵר.
אִם לֹא ידעוּ אוֹ שאין העֵדים מצוּיין,
הוֹאיל וּמִתחת ידי המלוה אוֹ מִתחת ידי יוֹרשיו יצא אין השוֹבֵר כלוּם.
10
נִמצא השטר בין שטרוֹת פרוּעין הרי זה פרוּע,
ואף על פי שאין עֵדים על הכתב הנִמצא.
וכֵן אִם נִמצא כתוּב בגוּפוֹ של שטר,
בין מִפניו בין מֵאחריו ואפִלוּ בִקצתוֹ:
'שטר זה פרוּע' אוֹ 'נִפרע מִמנוּ כך וכך' עוֹשין על פי הכתב,
אף על פי שאין על הכתב עֵדים,
ואף על פי שיצא מִתחת ידי המלוה,
שאִלוּ לֹא נִפרע לֹא היה כוֹתֵב על השטר.
11
המוֹצֵא שטר בין שטרוֹתיו ואין ידוּע מה טיבוֹ יהיה מוּנח עד שיבֹא אֵליהוּ.
12
האוֹמֵר לבניו:
'שטר בין שטרוֹתי פרוּע,
ואיני יוֹדֵע אי זה הוּא' שטרוֹתיו כוּלן פרוּעין.
נִמצא לאחד שם שנים הגדוֹל פרוּע והקטן אינוֹ פרוּע.
אמר לחבֵרוֹ:
'שטר לך בידי פרוּע' הגדוֹל פרוּע והקטן אינוֹ פרוּע.
'חוֹב לך בידי פרוּע' שטרוֹת שיֵש לוֹ עליו כוּלן פרוּעין.