1
המלוה את חבֵרוֹ בעֵדים,
ואמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בעֵדים',
בין שאמר לוֹ בִשעת הלואה בין שאמר לוֹ אחר שהִלוהוּ הרי זה צריך לפרעוֹ בעֵדים מִפני התנאי.
טען הלֹוה ואמר לוֹ:
'וכֵן עשיתי,
וּפרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני,
והלכוּ להן לִמדינת הים' אוֹ 'מֵתוּ' הרי זה נאמן,
ונִשבע שבוּעת הסֵת ונִפטר.
:וכֵן אִם אמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בִפני תלמידי חכמים' אוֹ 'בִפני רוֹפאים',
ואמר לוֹ:
'בִפניהם פרעתיך,
ואוֹתן העֵדים שפרעתיך בִפניהם מֵתוּ' אוֹ 'הלכוּ לִמדינת הים' הרי זה נאמן,
ונִשבע הסֵת ונִפטר.
:אבל אִם אמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בִפני פלוֹני וּפלוֹני',
ואמר לוֹ:
'פרעתיך בִפני אחֵרים,
וּמֵתוּ' אוֹ 'הלכוּ לִמדינת הים' אינוֹ נאמן,
שמִפני טענה זוֹ הִתנה עליו ואמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בִפני ראוּבֵן ושִמעוֹן' שהֵן עוֹמדין עִמוֹ,
כדי שלֹא ידחה אוֹתוֹ ויֹאמר:
'בִפני אחֵרים פרעתי,
והלכוּ להם'.
2
יֵש נוּסחוֹת מִן התלמוּד שכתוּב בהן שהאוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בעֵדים',
ואמר לוֹ:
'פרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני,
והלכוּ להן לִמדינת הים' אינוֹ נאמן; וטעוּת ספרים היא,
וּלפיכך טעוּ המוֹרים על פי אוֹתן הספרים.
:וּכבר חקרתי על הנוּסחוֹת הישנוֹת וּמצאתי בהן שהוּא נאמן,
והִגיע לידי במִצרים מִקצת תלמוּד ישן כתוּב על הגוילים,
כמוֹ שהיוּ כוֹתבין קֹדם לִזמן זה בקֵרוּב מֵחמֵש מֵאוֹת שנה,
וּשתי נוּסחוֹת מצאתי מִן הגוילים בהלכה זוֹ,
וּבִשניהן כתוּב:
"ואִם אמר:
'פרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני,
והלכוּ להם לִמדינת הים' נאמן".
:וּמִפני טעוּת זוֹ שאֵרעה למִקצת הספרים,
הוֹרוּ מִקצת גאוֹנים שאִם אמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בִפני פלוֹני וּפלוֹני' וּפרעוֹ בִפני אחֵרים,
שאינוֹ נאמן אף על פי שהֵביא העֵדים שפרעוֹ בִפניהם,
וגם זוֹ טעוּת גדוֹלה.
והדין האמת שאִם באוּ עֵדים שפרעוֹ בִפניהם נִפטר,
ואין כאן מקוֹם חשש.
:גם ההוֹראה הזֹאת על פי סִפריהם,
שכתוּב בהן באוֹתוֹ שאמר לחבֵרוֹ:
'פרעֵני בִפני עֵדים ששנוּ הלכוֹת':
"והלך וּפרעוֹ בִפני עֵדים".
וזוֹ טעוּת ספרים היא.
וּמצאתי בגוילים כתוּב:
"אזל פרעֵה בינֵה לבין דילֵה".
:אף על פי שהספרים המוּגהין כמוֹ שאמרנוּ,
כך יֵראה מִדרך התלמוּד.
ועוֹד, דברים של דעת הֵן,
וכי מה היה לוֹ לעשוֹת? אמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בעֵדים' פרעוֹ בעֵדים וכי יֵש לוֹ לאסֹר העֵדים בבית הסֹהר כל ימיהם שלֹא יֵלכוּ? ועוֹד,
אִם מֵתוּ,
מה יעשה? נִמצא זה פוֹרֵע פעם אחר פעם לעוֹלם עד שיביא עֵדים.
אִם כֵן הוּא,
נעשת זוֹ עֵדוּת בִשטר,
ונִמצא זה כיון שאמר לוֹ:
'אל תִפרעֵני אלא בעֵדים' נעשית מִלוה בִשטר,
ואין מי שעלה זה על לִבוֹ.
:אבל ודאי אִם אמר לוֹ:
'בִפני פלוֹני וּפלוֹני' הוּא הִפסיד על עצמוֹ שפרע בִפני אחֵרים והלכוּ להן.
אבל אִם באוּ והֵעידוּ שפרעוֹ אין כאן בית מִחוּש.
וּבזה ראוּי לדוּן וּלהוֹרוֹת.
3
הִתנה המלוה על הלֹוה שיִהיה נאמן בכל עֵת שיֹאמר שלֹא פרעוֹ הרי זה נוֹטֵל בלֹא שבוּעה,
אף על פי שטען שפרעוֹ.
הֵביא עֵדים שפרעוֹ אינוֹ נוֹטֵל כלוּם.
4
הִתנה עליו שיִהיה המלוה נאמן כִשני עֵדים,
אף על פי שהֵביא עֵדים שפרעוֹ הרי זה גוֹבה מִמנוּ בלֹא שבוּעה,
שהרי האמינוֹ כִשני עֵדים,
ואפִלוּ הֵביא מֵאה שפרעוֹ בִפניהם,
שהשנים כמֵאה.
אבל אִם אמר לוֹ:
'הרי אתה נאמן עלי כִשלֹשה',
הוֹאיל וירד למִנין אִם פרעוֹ בִפני ארבעה,
הרי זה פרוּע.
:זה שהאמין המלוה כִשני עֵדים,
מה תִהיה תקנתוֹ? כשיִפרע יקרע השטר,
אוֹ יעיד זה המלוה על עצמוֹ שבטל כל שטר שיֵש לוֹ על פלוֹני,
אוֹ יעיד על עצמוֹ שלֹא בִפני הלֹוה שקִבֵל כל חוֹב שיֵש לוֹ אֵצל פלוֹני.
5
הרי שפרעוֹ וטען המלוה שלֹא נִפרע,
וחזר וּפרעוֹ פעם שניה מִפני התנאי הרי הלֹוה חוֹזֵר ותוֹבֵע את המלוה בדין,
ואוֹמֵר לוֹ:
'כך וכך אתה חיב לי,
מִפני שפרעתיך שתי פעמים':
אִם הוֹדה ישלֵם; ואִם כפר ישבע שבוּעת הסֵת על כך שלֹא פרעוֹ אלא פעם אחת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
הִתנה הלֹוה שיִהיה נאמן בכל עֵת שיֹאמר 'פרעתי' אינוֹ גוֹבה בִשטר זה לֹא מִן היוֹרֵש ולֹא מִן הלוֹקֵח.
ואפִלוּ אמר לֹוה:
'לֹא פרעתי' אין המלוה טוֹרֵף בִשטר זה מִן הלקוֹחוֹת,
שמא יעשוּ קנוּניא על נכסיו של זה.
:טען הלֹוה בִשטר זה,
ואמר: 'פרעתי מִקצתוֹ',
והמלוה אוֹמֵר:
'לֹא פרע כלוּם' משלֵם המִקצת שהוֹדה בוֹ,
ונִשבע שבוּעת הסֵת,
שהרי האמינוֹ.
ואִם הִתנה עליו שיִהיה נאמן בלֹא שבוּעת הסֵת אינוֹ נִשבע.
7
הִתנה המלוה שיִהיה גוֹבה בלֹא שבוּעה הרי זה גוֹבה מִמנוּ בלֹא שבוּעה.
אבל אִם בא לִגבוֹת מיוֹרשיו ישבע ואחר כך יגבה.
ואִם הִתנה שיִגבה אף מִן היוֹרֵש בלֹא שבוּעה גוֹבה בלֹא שבוּעה.
וכֵן אִם הִתנה שיִגבה מִן העִדית גוֹבה מִן העִדית אף מִן היוֹרשין,
שכל תנאי שבממוֹן קים.
בא לִגבוֹת מִן הלוֹקֵח לֹא יטרֹף אלא בִשבוּעה,
שאין זה מתנה לאבֵד ממוֹן חבֵרוֹ.