1
הפוֹגֵם את שטרוֹ,
אוֹ שעֵד אחד מֵעיד על שטרוֹ שהוּא פרוּע,
והבא להִפרע שלֹא בִפני הלֹוה,
והטוֹרֵף מיד הלוֹקֵח,
והנִפרע מִן היוֹרֵש,
בין קטן בין גדוֹל לֹא יפרע אלא בִשבוּעה כעין של תוֹרה,
ואוֹמרין לוֹ כשיִתבע:
'הִשבע ואחר כך תִטֹל'.
ואִם היה החוֹב לִזמן,
ותבע בִזמנוֹ נִפרע שלֹא בִשבוּעה; עבר זמנוֹ לֹא יגבה אלא בִשבוּעה.
2
התוֹבֵע את חבֵרוֹ לפרעוֹ,
וטען הלֹוה שפרע שטר זה אוֹ מִקצתוֹ,
וּבעל השטר אוֹמֵר:
'לֹא נִפרעתי כלוּם' אוֹמרין לוֹ:
'שלֵם לוֹ'.
טען הלֹוה ואמר:
'ישבע לי שלֹא פרעתיו,
ויטֹל' משביעין אוֹתוֹ בִנקיטת חֵפץ שלֹא פרע כלוּם אוֹ שלֹא פרעוֹ אלא כך וכך,
ואחר כך יטֹל.
ואִם היה המלוה תלמיד חכמים אין נִזקקין לִשבוּעתוֹ.
3
הוֹציא עליו שטר מקוּים,
והלֹוה טוֹעֵן ואוֹמֵר:
'שטר מזוּיף הוּא,
וּמֵעוֹלם לֹא כתבתי שטר זה',
אוֹ שטען שחוֹב זה רִבית הוּא אוֹ אבק רִבית,
אוֹ שטען שהוּא שטר אמנה,
אוֹ שטען:
'כתבתי לִלוֹת ועדין לֹא לויתי'; כללוֹ של דבר,
טען טענה שאִם הוֹדה בה בעל השטר היה שטר בטֵל,
והמלוה עוֹמֵד בִשטרוֹ ואוֹמֵר שזה שקר טוֹעֵן,
ואמר הלֹוה:
'ישבע לי ויטֹל' הרי זוֹ מחלֹקת בין הגאוֹנים:
:יֵש מי שהוֹרה שחיב בעל השטר להִשבע כעין של תוֹרה כמי שטען עליו שפרעוֹ.
ורבוֹתי הוֹרוּ שלֹא ישבע המלוה אלא אִם טען עליו הלֹוה שפרעוֹ בִלבד,
שהרי הוֹדה בשטר,
וּלפֵרעוֹן הוּא עוֹמֵד; אבל כל אֵלוּ הטענוֹת לֹא כל הימנוּ לבטֵל שטר מקוּים,
אלא ישלֵם,
ואחר כך יטעֹן על המלוה במה שיִרצה:
אִם יוֹדה יחזיר לוֹ; ואִם כפר ישבע הסֵת.
ולזה דעתי נוֹטה.
4
המוֹציא שטר חוֹב על חבֵרוֹ,
מלוה אוֹמֵר:
'לֹא נִפרעתי כלוּם',
ולֹוה אוֹמֵר:
'פרעתי מחצה',
והעֵדים מעידין שפרעוֹ כוּלוֹ נִשבע הלֹוה ונוֹתֵן מחצה,
שהרי הוֹדה במִקצת,
ואינוֹ כמֵשיב אבֵדה,
מִפני שאימת השטר עליו.
ואין המלוה גוֹבה המחצה אלא מִבני חוֹרין,
שהרי הלקוֹחוֹת אוֹמרין:
'אנוּ על העֵדים נִסמֹך',
והרי בִטלוּ שטר זה.
5
הוֹציא עליו שטר חוֹב שאינוֹ יכוֹל לקימוֹ,
ואמר הלֹוה:
'אמת שאני כתבתי שטר זה,
אבל פרעתיו' אוֹ 'אמנה הוּא' אוֹ 'כתבתי לִלוֹת ועדין לֹא לויתי',
וכל כיוֹצֵא בזה,
הוֹאיל ואִם רצה אמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
והרי מִפיו נִתקיֵם הרי זה נאמן,
וישבע הסֵת ויפטֵר.
ואִם קימוֹ המלוה אחר כך בבית דין הרי הוּא כִשאר השטרוֹת.
6
הוֹציא עליו שטר מקוּים,
ואמר הלֹוה:
'מזוּיף הוּא,
וּמֵעוֹלם לֹא כתבתיו' אוֹ 'שטר אמנה הוּא',
ואמר המלוה:
'כֵן הדברים,
אבל שטר כשֵר היה לי עליו ואבד',
אף על פי שהמלוה הוּא ששבר את שטרוֹ,
ואִלוּ רצה אמר:
'אינוֹ מזוּיף',
שהרי נִתקיֵם בבית דין אינוֹ גוֹבה בוֹ כלוּם,
אלא נִשבע הלֹוה הסֵת ונִפטר,
שהרי זה השטר כחרש הוּא חשוּב.
7
שטר שלוה בוֹ וּפרעוֹ אינוֹ חוֹזֵר ולֹוה בוֹ,
שכבר נִמחל שִעבוּדוֹ ונעשה כחרש.
8
המוֹציא שטר חוֹב מקוּים על חבֵרוֹ,
ואמר לוֹ הלֹוה:
'והלֹא פרעתיך',
ואמר לוֹ המלוה:
'כֵן היה,
אבל חזרתי והחזרתי לך המעוֹת,
והִלויתי אוֹתך פעם שניה' הרי בטֵל השטר,
ששטר שנִפרע הרי הוּא כחרש.
:אבל אִם אמר לוֹ:
'החזרתי לך המעוֹת מִפני שלֹא היוּ טוֹבוֹת' אוֹ 'עד שתחליפֵם' לֹא בטֵל השטר,
ועדין שִעבוּדוֹ קים.
9
הוֹציא עליו שטר מקוּים שיֵש לוֹ עליו מנה,
ואמר לוֹ הלֹוה:
'והלֹא פרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני',
וּבאוּ אֵלוּ והֵעידוּ שפרעוֹ אבל לֹא הִזכיר לוֹ השטר,
ואמר לוֹ המלוה:
'כֵן הוּא שפרעת,
אבל חוֹב אחֵר פרעת שהיה לי אצלך' הרי בטֵל השטר.
:במה דברים אמוּרים? בשהֵעידוּ שנתן לוֹ בתוֹרת פֵרעוֹן.
אבל אִם ראוּהוּ נוֹתֵן לוֹ מעוֹת ולֹא ידעוּ אִם נתן בתוֹרת פֵרעוֹן אוֹ בתוֹרת פִקדוֹן אוֹ בתוֹרת מתנה:
אִם אמר בעל השטר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה הוּחזק כפרן,
וּבטֵל השטר; ואִם אמר:
'פֵרעוֹן של חוֹב אחֵר היוּ' הרי זה נאמן,
ונִשבע, ונוֹטֵל מה בשטר,
שהרי לֹא פרעוֹ בעֵדים,
וּמִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'מתנה נתנם לי',
נאמן לוֹמר:
'פֵרעוֹן של חוֹב אחֵר הֵן'.
:אמר לוֹ הלֹוה:
'והלֹא שטר חוֹב זה דמי שוֹר שלקחתי מִמך הוּא,
ואתה גבית את דמי בשרוֹ',
ואמר לוֹ בעל השטר:
'כֵן, אני גביתי דמיו מֵחוֹב אחֵר שהיה לי אצלך',
הוֹאיל והוֹדה מֵעצמוֹ שדמי השוֹר הוּא החוֹב וּמִדמיו פרע בטֵל השטר,
ואף על פי שאין עליו עֵדים שפרע מִדמיו,
וישבע הלֹוה הסֵת שפרעוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
10
הוֹציא עליו שטר חוֹב בעֵד אחד,
והלֹוה טוֹעֵן:
'פרעתי' הרי זה מחוּיב שבוּעה,
ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם. טען ואמר:
'ישבע לי שלֹא פרעתיו' הרי זה ישבע,
שאפִלוּ היוּ בשטר שני עֵדים ואמר:
'ישבע לי שלֹא פרעתיו',
הרי זה ישבע כמוֹ שבֵארנוּ.
11
וכֵן הוֹרוּ רבוֹתי שהכוֹפֵר במִלוה על פה בבית דין,
וּבא עֵד אחד שלוה הרי זה ישבע שבוּעת התוֹרה.
חזר ואמר:
'כֵן היה,
לויתי וּפרעתי' אוֹ 'מחל לי' אוֹ 'נִתחיֵב לי מִמקוֹם אחֵר' הרי זה מחוּיב שבוּעה,
ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם.
12
מי שטען שפרע השטר,
ואמר: 'ישבע המלוה ויטֹל' אוֹמרין לוֹ:
'הבֵא מעוֹתיו,
ואחר כך ישבע ויטֹל'.
אמר: 'אין לי כלוּם לשלֵם' משביעין אוֹתוֹ תחִלה בתקנת הגאוֹנים שאין לוֹ,
ולִכשתשיג ידוֹ ויתֵן לבעל חוֹבוֹ,
ישביעוֹ שלֹא פרעוֹ ואחר כך יתֵן לוֹ.
13
מי שהיה לוֹ חוֹב על חבֵרוֹ בִשטר,
ואבד השטר והרי העֵדים קימין,
אף על פי שקנוּ מידוֹ,
וטען שפרע הרי זה נִשבע הסֵת.
הוֹרוּ רבוֹתי שאפִלוּ היה החוֹב לִזמן ועדין לֹא הִגיע זמנוֹ להִפרע,
הוֹאיל וכתבוּ לוֹ שטר ואין בידוֹ שטר,
והלֹוה טוֹעֵן:
'פרעתי' נאמן,
ונִשבע הסֵת שפרעוֹ,
שאנוּ חוֹששין שמא פרעוֹ,
וּלפיכך קרע השטר אוֹ שרפוֹ.
:וכֵן הוֹרוּ שאפִלוּ היה השטר יוֹצֵא מִתחת ידי אחֵר,
והלֹוה טוֹעֵן:
'מִמני נפל אחר שפרעתיו',
אף על פי שהוּא בתוֹך זמנוֹ נִשבע הסֵת,
ונִפטר, שכיון שאין השטר ביד המלוה,
אין שם חזקה.
14
שנים שהֵן אוֹחזין בִשטר,
המלוה אוֹמֵר:
'שלי הוּא,
והוֹצֵאתיו להִפרע בוֹ מִמך',
והלֹוה אוֹמֵר:
'פרעתיו, וּמִמני נפל':
אִם היה שטר שיכוֹל לקימוֹ זה ישבע שאין לוֹ בדמים אֵלוּ פחוֹת מֵחצין וזה ישבע שאין לוֹ בהן פחוֹת מֵחצין,
וישלֵם הלֹוה מחצה; ואִם אינוֹ יכוֹל לקימוֹ ישבע הלֹוה הסֵת שפרעוֹ ויֵלֵך לוֹ.
15
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'מנה יֵש לי בידך',
והלה אוֹמֵר:
'אין לך בידי כלוּם' אוֹ שאמר:
'פרעתיך', אמר לוֹ התוֹבֵע:
'הִשבע לי הסֵת',
אמר לוֹ הנִתבע:
'והלֹא שטר יֵש לך עלי,
ואתה רוֹצה להשביע אוֹתי תחִלה,
ואחר כך תוֹציא השטר הפרוּע ותִגבה בוֹ' אוֹמרין לוֹ:
'הבֵא השטר'.
:אמר המלוה:
'אין לי עליו שטר מֵעוֹלם' אוֹ שטר היה לוֹ ואבד הוֹרוּ רבוֹתי שאוֹמרין למלוה:
'בטֵל כל שטר שיֵש לך קֹדם זמן זה,
ואחר כך תשביעֵהוּ הסֵת; אוֹ החרֵם חֵרם סתם,
ולֵך וּבקֵש עד שתִמצא השטר'.