Chapter 13 | פרק יג

1

מלוה שבא להִפרע בִשטר שבידוֹ שלֹא בִפני לֹוה:

אִם יכוֹלין בית דין לִשלֹח אֵליו וּלהוֹדיעוֹ עד שיעמֹד עִמוֹ בדין שוֹלחין וּמוֹדיעין לוֹ; ואִם אי אפשר להוֹדיעוֹ בִמהֵרה אוֹמרין למלוה שיִשבע,

ויטֹל מִנכסיו,

בין מִן הקרקע בין מִן המִטלטלין,

ואין חוֹששין לשוֹבֵר.

:ודין זה תקנת חכמים הוּא,

כדי שלֹא יהיה כל אחד ואחד נוֹטֵל מעוֹתיו של חבֵרוֹ והוֹלֵך ויוֹשֵב לוֹ בִמדינה אחרת,

ונִמצֵאתה נוֹעֵל דלת בִפני לֹוין.

2

שלֹש ראיוֹת צריך להביא לבית דין ואחר כך יפרע שלֹא בפניו:

ראיה רִאשוֹנה לקיֵם השטר שבידוֹ; ראיה שניה שבעל חוֹבוֹ בִמדינה אחרת ואינוֹ מצוּי בכאן לעמֹד עִמוֹ בדין; ראיה שלישית שאֵלוּ הנכסים של פלוֹני הלֹוה הֵן.

3

מלוה שבא לבית דין והֵביא משכוֹן בידוֹ ואמר:

'זה משכוֹנוֹ של פלוֹני הוּא,

ואני רוֹצה למכרוֹ וּלהִפרע חוֹבי' אין בית דין נִזקקין לוֹ עד שיבֹא לֹוה ויטעֹן; שאִם רצה לוֹמר:

'לקוּח הוּא בידי' אוֹמֵר.

וּמשיאין לוֹ עֵצה למכרוֹ בִפני עֵדים,

כדי שיֵדע הלֹוה בכמה נִמכר.

:וכֵן המלוה את חבֵרוֹ על המשכוֹן,

וּמֵת הלֹוה והמלוה,

בין שמֵת לֹוה תחִלה בין שמֵת מלוה,

הוֹאיל והוּא נִפרע מִמה שתחת ידוֹ ואִלוּ רצה אמר:

'לקוּח הוּא בידי' הרי זה נִשבע בִנקיטת חֵפץ ונוֹטֵל,

כדרך כל הנִשבעין ונוֹטלין.

:וּמִפני מה אינוֹ נִשבע הסֵת? לפי שאינוֹ נִשבע על עצמוֹ של משכוֹן אלא על הממוֹן שלוֹקֵח,

שאִלוּ אמר על עצמוֹ של חֵפץ זה:

'אתה מכרתוֹ לי',

'אתה נתתוֹ לי במתנה' היה נִשבע הסֵת ונִפטר.

:אבל אִם היוּ שם עֵדים שחֵפץ זה משכוֹן בידוֹ,

ולֹא ידעוּ על כמה אינוֹ יכוֹל לִטֹל אלא בִשבוּעה.

והוֹאיל ואין שם עֵדים,

ויכוֹל לוֹמר:

'שלי הוּא' נאמן לוֹמר:

'יֵש לי עליו כך וכך' וכֵן בשבוּעה עצמה שהיה נִשבע אִם היוּ שם עֵדים שהוּא משכוֹן; שאין אוֹמרין 'מִגוֹ' לפטרוֹ מִשבוּעה אלא לפטרוֹ מִממוֹן,

שלֹא יחזיר את המשכוֹן עד שיִטֹל מה שטען.

4

המלוה את חבֵרוֹ על המשכוֹן,

ואבד אוֹ נִגנב בלֹא אֹנס,

שהרי המלוה חיב בִדמי המשכוֹן כמוֹ שבֵארנוּ,

ואמר המלוה:

'סלע הִלויתיך עליו,

וּשני דינרין היה שוה',

ולֹוה אוֹמֵר:

'סלע הִלויתני עליו וסלע היה שוה' הרי המלוה נִשבע תחִלה שבוּעת השוֹמרין שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

והלֹוה נִשבע הסֵת שהיה שוה כנגד החוֹב,

ונִפטר.:אמר המלוה:

'סלע הִלויתיך עליו,

וּשני דינרין היה שוה',

והלֹוה אוֹמֵר:

'סלע הִלויתני עליו,

וּשלֹשה דינרין היה שוה' ישבע המלוה תחִלה שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

ואחר כך ישבע הלֹוה כמה היה שוה,

שהרי הוֹדה במִקצת,

וישלֵם הדינר.

:אמר הלֹוה:

'סלע הִלויתני עליו,

וּשתים היה שוה',

והמלוה אוֹמֵר:

'סלע הִלויתיך וסלע היה שוה' ישבע המלוה שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

וכוֹלֵל בִשבוּעתוֹ שהיה המשכוֹן כנגד החוֹב.

:אמר הלֹוה:

'סלע הִלויתני עליו,

וּשתים היה שוה',

והמלוה אוֹמֵר:

'סלע הִלויתיך,

וחמִשה דינרין היה שוה' ישבע המלוה שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

ויכלֹל שלֹא היה שוה יתֵר על חמִשה דינרין,

וישלֵם דינר.

:'סלע הִלויתיך עליו,

וּשני דינרין היה שוה',

והלֹוה אוֹמֵר:

'איני יוֹדֵע דמיו' ישבע המלוה שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

וכוֹלֵל ששני דינרין היה שוה,

וישלֵם הלֹוה שאר החוֹב,

שהרי הוּא יוֹדֵע בודאי שהוּא חיב לוֹ,

ואינוֹ יוֹדֵע אִם פרעוֹ אוֹ לֹא פרעוֹ.

:'סלע הִלויתני עליו,

וּשתים היה שוה',

והמלוה אוֹמֵר:

'איני יוֹדֵע דמיו' ישבע המלוה שאינוֹ בִרשוּתוֹ,

ויכלֹל שאינוֹ יוֹדֵע שדמיו יתֵר על החוֹב אפִלוּ בִפרוּטה אחת,

ויפטֵר, שהרי לֹא חיֵב עצמוֹ בִכלוּם.

:אבל אִם אמר המלוה:

'יוֹדֵע אני שהיה שוה יתֵר על החוֹב,

אבל איני יוֹדֵע כמה' הרי זה משלֵם כל מה שטען הלֹוה בלֹא שבוּעה,

כמי שאמר:

'חמִשים יֵש לך בידי,

וחמִשים איני יוֹדֵע',

שהוּא מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,

כמוֹ שיִתבאֵר.

ויֵש לוֹ להחרים על מי שטוֹעֵן שקר.

5

המלוה את חבֵרוֹ וקבע לוֹ זמן לפרעוֹ,

אף על פי שלֹא קנוּ מידוֹ אינוֹ יכוֹל לתבעוֹ עד סוֹף הזמן,

בין במִלוה על פה בין במִלוה בִשטר בין שהִלוהוּ על המשכוֹן,

בין שמֵת לֹוה בין שמֵת מלוה.

וּסתם מִלוה שלֹשים יוֹם,

בין בִשטר בין על פה בין על המשכוֹן.

ואִם הִתנה שיִתבע בכל זמן שיִרצה יֵש לוֹ לתבעוֹ ביוֹמוֹ,

שתנאי ממוֹן הוּא.

6

טען המלוה ואמר:

'היוֹם סוֹף הזמן שקבעתי',

והלֹוה אוֹמֵר:

'עד עשרה ימים קבעת' הלֹוה נִשבע הסֵת.

ואִם היה שם עֵד אחד שהיוֹם סוֹף זמנוֹ הרי זה נִשבע שבוּעת התוֹרה כִשאר הטענוֹת.

זה אוֹמֵר:

'חמִשה ימים נִשאר מִן הזמן',

וזה אוֹמֵר:

'עשרה' אוֹמרין למלוה:

'המתֵן עד סוֹף החמִשה',

וישבע הסֵת שנִשאר עוֹד חמִשה ימים.

7

היתה המִלוה בִשטר,

וטען הלֹוה ש'זמן קבעת לי' יֵראה לי שיִשבע בעל החוֹב הסֵת שלֹא קבע לוֹ זמן,

ויטֹל מיד.

8

המִלוה נִתנה להִתבע בכל מקוֹם.

כיצד? המלוה את חבֵרוֹ ביִשוּב,

וּתבעוֹ במִדבר אינוֹ יכוֹל לִדחוֹתוֹ,

אלא חיב לִפרֹע לוֹ בכל מקוֹם שיִתבענוּ.

בא הלֹוה לפרעוֹ במִדבר הרשוּת ביד המלוה:

אִם רצה מקבֵל,

ואִם רצה אוֹמֵר לוֹ:

'איני נִפרע אלא ביִשוּב,

כדרך שנתתי לך,

והרי הֵן בִרשוּתך עד שתִפרעֵני ביִשוּב'.