1
המלוה את חבֵרוֹ בִפני עֵדים,
אוֹ שאמר לעֵדים:
'היוּ עלי עֵדים שאני חיב לזה מנה' אוֹ 'אתם עֵדי שאני חיב לזה מנה' זוֹ היא הנִקרֵאת מִלוה על פה,
ואינוֹ צריך לפרעוֹ בעֵדים.
לפיכך, אִם טען אחר כך ואמר:
'פרעתי' נִשבע הסֵת,
ונִפטר.:אבל המלוה את חבֵרוֹ בִשטר צריך לפרעוֹ בעֵדים.
לפיכך, אִם טען ואמר:
'פרעתי שטר זה' אינוֹ נאמן,
אלא אוֹמרין לוֹ:
'אוֹ הבֵא עֵדים אוֹ עמֹד ושלֵם לוֹ חוֹבוֹ'.
:לפיכך, האוֹמֵר לעֵדים:
'היוּ עלי עֵדים שאני חיב לזה מנה' אין כוֹתבין עֵדוּתן ונוֹתנין למלוה,
שלֹא יחזירוּ עֵדוּת על פה מִלוה בִשטר,
עד שיֹאמר להן הלֹוה:
'כִתבוּ שטר וחִתמוּ בוֹ וּתנוּ לוֹ'.
ואף על פי שאמר להן כך צריכין להִמלֵך בוֹ אחר שחתמוּ בשטר,
ואחר כך נוֹתנין השטר ביד המלוה.
:קנוּ מידוֹ שהוּא חיב לוֹ מנה הרי אֵלוּ כוֹתבין ונוֹתנין,
אף על פי שלֹא אמר להן 'כתֹבוּ',
שסתם קִנין לִכתיבה עוֹמֵד,
ואינן צריכין להִמלֵך בוֹ.
2
לֹוה שכתב שטר בִכתב ידוֹ והֵעיד בוֹ עֵדים וּנתנוֹ למלוה הרי זה שטר כשֵר.
וכֵן אִם כתב שטר אף על פי שאין בוֹ עֵדים וּנתנוֹ למלוה בִפני עֵדים הרי זוֹ מִלוה בִשטר,
והוּא שיִהיה כתב שאינוֹ יכוֹל להִזדיֵף,
ויקראוּ אוֹתוֹ העֵדים שנִמסר בִפניהם.
ויֵש מִן הגאוֹנים שהוֹרה שצריך לוֹמר לעֵדים שיִמסרוּ בִפניהם:
'חִתמוּ והעידוּ שנִמסר בִפניכם'.
3
הוֹציא עליו כתב ידוֹ שהוּא חיב לוֹ,
ואין שם עֵדים,
אף על פי שהוּחזק כתב ידוֹ בבית דין הרי זוֹ כמִלוה על פה לכל דבר,
ואִם טען שפרע נִשבע הסֵת ונִפטר,
ואינוֹ גוֹבה בִכתב זה לֹא מִן היוֹרֵש ולֹא מִן הלקוֹחוֹת.
4
כל מִלוה שבִשטר גוֹבה אוֹתה מִן היוֹרשין וגוֹבה מִן הלקוֹחוֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וּמִלוה על פה גוֹבה אוֹתה מִן היוֹרֵש ואינוֹ גוֹבה מִן הלקוֹחוֹת,
לפי שאין לה קוֹל,
לפיכך לֹא יטרֹף בה.
:אבל מִלוה שבִשטר קוֹל יֵש לה,
והלוֹקֵח הִפסיד על עצמוֹ שלֹא שאל עד שיֵדע שנכסיו של זה משוּעבדין במִלוה שעליו,
שכל נִכסי הלֹוה תחת שִעבוּד המלוה מִן התוֹרה.
5
המוֹכֵר שדֵהוּ בעֵדים,
ויצאת מִתחת ידי הלוֹקֵח,
אף על פי שאין שם שטר ביד הלוֹקֵח הרי זה חוֹזֵר וטוֹרֵף מִנכסים משוּעבדין,
כמוֹ שיִתבאֵר,
שכל המוֹכֵר בפרהסיא מוֹכֵר,
וקוֹל יֵש לוֹ.
6
אין ההלואה שעל פה נִגבית מִן היוֹרשין אלא באחד מִשלֹשה דברים אֵלוּ:
בשהחיב בה מוֹדה וצִוּה בחליוֹ שיֵש לִפלוֹני עליו חוֹב עדין; אוֹ שהיתה ההלואה לִזמן ולֹא הִגיע זמן לפרעה,
וחזקה היא שאין אדם פוֹרֵע בתוֹך זמנוֹ; אוֹ שנִדוּהוּ עד שיִתֵן,
וּמֵת בנִדוּיוֹ כל אֵלוּ גוֹבין מִן היוֹרֵש בלֹא שבוּעה.
:אבל אִם באוּ עֵדים שהיה אביהן חיב לזה מנה,
אוֹ ש'בפנינוּ הִלוהוּ' אינוֹ גוֹבה מִן היוֹרֵש כלוּם,
שמא פרעוֹ,
שהמלוה את חבֵרוֹ בעֵדים אינוֹ צריך לפרעוֹ בעֵדים.
וכֵן אִם הוֹציא כתב יד אביהן שהוּא חיב לוֹ אינוֹ גוֹבה בוֹ כלוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
לֹוה שאין לוֹ מִטלטלין ויֵש לוֹ קרקע:
אִם נוֹדע לבית דין שתלה מעוֹתיו ביד אחֵרים כוֹפין אוֹתוֹ לִמכֹר ולִתֵן לבעל חוֹבוֹ; ואִם לֹא נוֹדע להן דבר זה מחרימין על מי שידע לוֹ מִטלטלין אוֹ מי שיֵש לוֹ מִטלטלין ולֹא יביאֵם,
ואחר כך יוֹרדין לבינוֹנית שבִנכסיו וּמגבין לבעל חוֹבוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שנִפרעין מִן הלֹוה עצמוֹ.
אבל הבא לִפרע מִן היוֹרֵש,
בין קטן בין גדוֹל לֹא יפרע מִן המִטלטלין,
אפִלוּ היוּ מוּפקדין אוֹ מִלוה אֵצל אחֵרים,
שהמִטלטלין אינן תחת שִעבוּד בעל חוֹב מִן התוֹרה.
8
מִצוה על היתוֹמים לִפרֹע חוֹב אביהן מִן המִטלטלין שהִניח.
ואִם לֹא רצה היוֹרֵש לִתֵן אין כוֹפין אוֹתוֹ.
ואִם תפס בעל חוֹב מֵחיים גוֹבה מֵהן.
טען ש'מֵחיים תפסתי',
והיוֹרֵש טוֹעֵן שאחר מיתה תפס על היוֹרֵש להביא ראיה אוֹ ישבע המלוה שכך וכך הוּא חיב לוֹ,
ויכוֹל לִטעֹן עד כדי דמיהן,
וכוֹלֵל בִשבוּעתוֹ שמֵחיים תפס.
:היוּ הדברים שתפס שטרוֹת,
וטען שהֵן משכוֹן בידוֹ על חוֹבוֹ ושמֵחיים תפס על המלוה להביא ראיה שמֵחיים תפס; ואִם לֹא הֵביא יחזיר ליוֹרשין,
מִפני שאינוֹ טוֹעֵן לִקנוֹת גוּפן אלא לראיה שבהן.
9
יתוֹמים שגבוּ קרקע בחוֹב שהיה לאביהן אֵצל אחֵרים יֵש לבעל חוֹב של אביהם לחזֹר ולִגבוֹת אוֹתה מֵהם,
שהרי קרקע זוֹ של אביהם היא.
10
ראוּבֵן שמכר שדה לשִמעוֹן באחריוּת,
וזקף שִמעוֹן דמי השדה עליו מִלוה לִראוּבֵן,
וּמֵת ראוּבֵן,
וּבא בעל חוֹב של ראוּבֵן לִטרֹף מִשִמעוֹן השדה,
וּפיסוֹ שִמעוֹן במעוֹת והלך לוֹ הדין נוֹתֵן שיבֹאוּ יוֹרשי ראוּבֵן ויתבעוּ שִמעוֹן במִלוה שזקף עליו,
שהרי אינה מִשתעבדת לבעל חוֹב של ראוּבֵן.
:לפיכך, אִם היה שִמעוֹן פִקֵח נוֹתֵן להן הקרקע שלקח מֵראוּבֵן במִלוה שזקף על עצמוֹ,
וחוֹזֵר וטוֹרֵף אוֹתה מֵהן מִפני המעוֹת שנתן לבעל חוֹבוֹ של ראוּבֵן כדי שלֹא יטרֹף אוֹתה מִמנוּ,
שהרי באחריוּת לקחה מֵראוּבֵן.
11
כבר תִקנוּ גאוֹנים האחרוֹנים כוּלן שיִהיה בעל חוֹב גוֹבה מִטלטלין מִן היוֹרשין,
וכך דנין ישראֵל בכל בית דין שבעוֹלם.
אבל במערב היוּ כוֹתבין בשִטרי חוֹבוֹת שיֵש לוֹ לִגבוֹת מִן הקרקע וּמִן המִטלטלין,
בין בחייו בין אחר מוֹתוֹ,
ונִמצא גוֹבה לפי תנאי זה יתֵר על התקנה.
:וּסיג גדוֹל עשוּ בדבר,
שמא לֹא ידע הלֹוה בתקנה זוֹ ונִמצא ממוֹן יתוֹמים יוֹצֵא שלֹא כדין,
שאין כֹח בתקנת אחרוֹנים לחיֵב בה יתוֹמים.