1
אסוּר להרבוֹת על המכר.
כיצד? המוֹכֵר לחבֵרוֹ קרקע אוֹ עבדים אוֹ מִטלטלין,
ואמר לוֹ:
'אִם מֵעכשיו תִתֵן לי הדמים הרי הֵן שלך במֵאה,
ואִם עד זמן פלוֹני הרי הֵן שלך במֵאה ועשרים' הרי זה אבק רִבית,
שזה דוֹמה כמי שנוֹטֵל עשרים בִשביל שנתן לוֹ מֵאה להִשתמֵש בה עד זמן פלוֹני.
וּכשיִתבענוּ בדין אינוֹ חיב לִתֵן לוֹ אלא מה שהיה שוה בִשעת המכר,
אוֹ יחזיר מִמכרוֹ מידוֹ אִם היה קים.
:וכֵן אִם מכר לוֹ מִטלטלין עד זמן פלוֹני במֵאה,
והיוּ שוין בשוּק למי שקוֹנה בִמעוֹתיו מיד תִשעים הרי זה אסוּר,
ואינוֹ נוֹתֵן לוֹ אלא תִשעים אוֹ מחזיר מידוֹ סחוֹרתוֹ אִם היתה קימת.
2
הלוֹקֵח מֵחבֵרוֹ חֵפץ בשויֵהוּ על מנת שיִתֵן לוֹ מִכאן ועד שנים עשר חֹדש הרי זה רשאי לוֹמר לוֹ:
'תֵן לי מיד בפחוֹת',
ואינוֹ חוֹשֵש מִשוּם רִבית.
3
חבית של יין שהיא שוה עתה דינר,
וּמכרה לוֹ בִשתים עד הקיץ על מנת שאִם תארע בה תקלה הרי היא בִרשוּת המוֹכֵר עד שיִמכרנה הלוֹקֵח הרי זה מוּתר,
שאִם אבדה אוֹ נִשברה אינוֹ משלֵם כלוּם,
ואִם לֹא מצא למכרה וּלהרויח בה היה לוֹ להחזירה לִבעליה.
:וכֵן אִם מכרה לוֹ בִשתים ואמר לוֹ:
'היתֵר על השתים יהיה שכרך בִשביל שאתה מִטפֵל למכרה,
ואִם לֹא תִמצא לִמכֹר אוֹתה כמוֹ שתִרצה החזירה לי' הרי זה מוּתר,
אף על פי שאִם אבדה אוֹ נִגנבה אוֹ החמיצה תִהיה בִרשוּת הלוֹקֵח.
4
היוּ לוֹ פֵרוֹת שאִם ירצה למכרן בשוּק ולִקח דמיהן מיד מוֹכרן בעשרה,
ואִם תבע אוֹתן הלוֹקֵח לִקנוֹתן ויתֵן המעוֹת מיד יקנה אוֹתן בִשנים עשר הרי זה מוּתר למכרן בִשנים עשר עד שנים עשר חֹדש,
שאפִלוּ הֵביא זה מעוֹתיו עתה,
בִשנים עשר היה קוֹנה אוֹתן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
אסוּר לִקנוֹת פרי הפרדֵס קֹדם שיִגמֵר ויתבשֵל,
מִפני שזה שמוֹכֵר בזוֹל עתה בעשר הוּא פרי ששוה עשרים כשיִגמֵר,
נִמצֵאת התוֹספת מִפני ההקפה.
אבל אִם קנה עֵגל בזוֹל ויהיה אֵצל הבעלים עד שיגדיל הרי זה מוּתר,
שהרי אִם מֵת אוֹ כחש,
בִרשוּת הלוֹקֵח הוּא,
והמיתה דבר המצוּי תמיד.
6
הנוֹתֵן מעוֹת לבעל הכרם על השריגים ועל הזמוֹרוֹת,
וּכשיִכרתוּ שוין ביֹקר,
והֵן קוֹנין אוֹתן בזוֹל עד שייבשוּ ויכרתוּ הרי זה צריך להפֵך בהן כשהֵן מחוּברין,
שנִמצא כקוֹנה אילן לִזמוֹרוֹתיו.
ואִם לֹא הִפֵך נִמצאוּ המעוֹת הלואה,
והֵן לוֹקחין בזוֹל מִפני ההקפה,
ואסוּר.
7
שוֹמרי השדוֹת שנוֹתנין להם החִטין בִשכרן בזוֹל מִן הגֹרן כשיבֹאוּ לגֹרן צריכין להִתעסֵק עִמהן בִמלאכה בגֹרן,
כדי שיִהיוּ החִטין האֵלוּ שנטלוּ בסוֹף זמן השכירוּת.
ואִם לֹא עשוּ כֵן נִמצֵאת השכירוּת אֵצל הבעלים כמִלוה,
וזה שלקחוּ בזוֹל,
מִפני שאֵחרוּ שכרם עד הגֹרן.
8
אריסין שהיוּ בעלי השדוֹת מסלקין אוֹתן מִן השדה בניסן,
ונוֹתנין להן האריסין בכל זרע חֹמר ארבע סאין,
והִניח זה אריסיו בתוֹך שדֵהוּ עד איר ונטל מֵהן שֵש סאין הרי זה מוּתר,
ואין כאן שֵם רִבית.
9
הלוֹקֵח חִטין ארבע סאין בסלע,
וכֵן השער,
ונתן לוֹ את המעוֹת,
וּכשבא לִגבוֹת את החִטין לאחר זמן הוֹסיף לוֹ מִדה ונתן לוֹ יתֵר הרי זה מוּתר,
שהרי בִרצוֹנוֹ הוֹסיף לוֹ,
ואִלוּ רצה לֹא הוֹסיף,
שהרי לֹא היה שם תנאי.
10
מוּתר לאדם לִתֵן דמי חבית של יין לחבֵרוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אִם החמיצה מִכאן ועד יוֹם פלוֹני הרי היא בִרשוּתך,
אבל אִם הוּזלה אוֹ הוֹקירה הרי היא שלי',
שכיון שקִבֵל עליו הזוֹל,
הרי זה קרוֹב לשכר וּלהפסֵד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן מוּתר לאדם לִקנוֹת מֵחבֵרוֹ בתִשרי מֵאה כדין של יין בדינר ואינוֹ נוֹטלן עד טֵבֵת,
וּכשנוֹטלן בוֹדֵק וּמחזיר החֹמץ ולוֹקֵח היין הטוֹב,
שלֹא קנה מִמנוּ אלא יין,
ואֵלוּ שהחמיצוּ,
מִתחִלה היוּ ראוּין להחמיץ אבל לֹא יוּדע הדבר אלא עד אחר זמן.
11
מקוֹם שנהגוּ לִשכֹר את הספינה ולִטֹל שכרה,
ואִם נִשברה שמין לוֹ מה שפחתה וּמשלֵם יתֵר על השכר הרי זה מוּתר.
וכֵן מוּתר להשכיר סיר של נחֹשת וכיוֹצֵא בוֹ,
ונוֹטֵל השכר וּדמי מה שפחת מִמִשקלוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
אין מקבלין צֹאן ברזל מיִשראֵל,
מִפני שהוּא אבק רִבית.
וכיצד הֵן צֹאן ברזל? הרי שהיה לוֹ מֵאה צֹאן,
וקִבלם מִמנוּ להִטפֵל בהן ויהיוּ הוּלדוֹת והגִזה והחלב לאמצע,
לִשליש אוֹ לִרביע עד שנה אוֹ עד שתים,
כמוֹ שהִתנוּ ביניהן,
ואִם מֵתוּ הצֹאן הרי המקבֵל משלֵם דמיהן הרי זה אסוּר,
שהרי בעל הצֹאן קרוֹב לשכר ורחוֹק להפסֵד.
:לפיכך, אִם קִבֵל עליו בעל הצֹאן שאִם הוּקרוּ אוֹ הוּזלוּ הרי הֵן בִרשוּתוֹ,
אוֹ אִם נִטרפוּ הרי הֵן בִרשוּתוֹ הרי זה מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
השם פרה מֵחבֵרוֹ,
ואמר לוֹ:
'אִם מֵתה הרי היא עלי בִשלֹשים דינר,
ואני אעלה לך סלע בכל חֹדש' מוּתר,
לפי שלֹא עשיה דמים אלא לאחר מיתה.
14
וּמשכרת אִשה לחברתה תרנגֹלת לישֵב על הביצים בִשני אפרוֹחין בשנה,
ואין כאן חשש רִבית.
15
מי שהיה נוֹשה בחבֵרוֹ ארבעה דינרין של רִבית,
ונתן לוֹ בהן חֵפץ ששוה חמִשה כשמוֹציאין מִמנוּ,
מוֹציאין מִמנוּ חמִשה,
הוֹאיל וּבתוֹרת רִבית בא לידוֹ.
וכֵן אִם נתן לוֹ בהן כסוּת אוֹ כלי מוֹציאין מִמנוּ אוֹתוֹ הכלי עצמוֹ ואוֹתה הכסוּת עצמה.
:הִשכיר לוֹ בהן מקוֹם ששוה שכרוֹ שלֹשה דינרין כשמוֹציאין מִמנוּ,
מוֹציאין מִמנוּ ארבעה,
שהרי בארבעה שכר מִמנוּ מקוֹם זה,
והרי קִבֵל עליו.