1
המלוה את חבֵרוֹ סלע בחמִשה דינרין,
אוֹ סאתים חִטין בשלֹש,
אוֹ סלע בסלע וּסאה,
אוֹ שלֹש סאין בשלֹש סאין ודינר; כללוֹ של דבר:
כל הלואה בתוֹספת כל שהוּא הרי זוֹ רִבית של תוֹרה,
ויוֹצאה בדינין.
:וכל המלוה את חבֵרוֹ והִתנה עִמוֹ שידוּר בחצֵרוֹ בחִנם עד שיחזיר לוֹ הלואתוֹ,
אוֹ ששכר מִמנוּ בפחוֹת וקצב הדבר שפוֹחֵת לוֹ מִן השכר עד שיחזיר לוֹ הלואתוֹ,
אוֹ שמִשכֵן בידוֹ מקוֹם שפֵרוֹתיו מצוּין בעֵת ההלואה,
כגוֹן שמִשכֵן חצֵרוֹ על מנת שידוּר בוֹ בחִנם הרי זוֹ רִבית של תוֹרה,
ויוֹצאה בדינין.
:וכֵן המוֹכֵר שדה אוֹ חצֵר באסמכתא,
הוֹאיל ולֹא קנה הגוּף הרי כל הפֵרוֹת שאכל רִבית,
וּמחזיר אוֹתן.
והוּא הדין לכל מי שלֹא קנה קִנין גמוּר מִתחִלה,
שהוּא מחזיר את הפֵרוֹת,
מִפני שאִם אכל הפֵרוֹת הרי זוֹ רִבית של תוֹרה.
וכל דבר שהוּא אסוּר מִשוּם רִבית חוּץ מֵאֵלוּ הרי הוּא אסוּר מִדִבריהם,
גזֵרה שמא יבוֹא לרִבית של תוֹרה,
והוּא הנִקרא אבק רִבית,
ואינוֹ יוֹצֵא בדינין.
2
המלוה את חבֵרוֹ לֹא ימשֹך עבדוֹ כדי שיעשה בוֹ מלאכה,
אף על פי שהעבד יוֹשֵב וּבטֵל,
ולֹא ידוּר בחצֵרוֹ בחִנם,
אף על פי שאין החצֵר עשוּיה לשכר ואין דרך בעל החצֵר להשכיר; ואִם דר צריך להעלוֹת לוֹ שכר.
ואִם לֹא העלה לוֹ הרי זוֹ אבק רִבית,
לפי שלֹא הִתנה עִמוֹ שילוֵהוּ וידוּר בחצֵרוֹ.
:לפיכך, אִם עדין לֹא החזיר לוֹ חוֹבוֹ,
וּבא לִגבוֹת שכר החצֵר שדר בה מִן החוֹב,
אִם היה השכר כנגד החוֹב אינוֹ מנכה הכֹל,
אלא כמוֹ שיִראוּ הדינין,
שאִם תסלֵק אוֹתוֹ בלֹא כלוּם הרי זה כמוֹ שהוֹציא אוֹתוֹ בדינין,
ואבק רִבית אינה יוֹצאה בדינין.
3
הוֹרוּ רבוֹתי,
שהמלוה את חבֵרוֹ וּלאחר זמן תבע חוֹבוֹ,
ואמר לוֹ הלֹוה:
'דוּר בחצֵרי עד שנחזיר לך חוֹבך' הרי זוֹ אבק רִבית,
לפי שלֹא קצץ בִשעת ההלואה,
שנאמר: "לֹא תִתֵן לוֹ בנשך" .
4
המלוה את חבֵרוֹ על השדה,
ואמר לוֹ:
'אִם לֹא תחזיר לי מִכאן ועד שלֹש שנים,
הרי היא שלי' הרי זה לֹא קנה,
מִפני שהיא אסמכתא; לפיכך מנכה כל הפֵרוֹת שאכל,
מִפני שהיא רִבית של תוֹרה.
אבל אִם אמר לוֹ המוֹכֵר:
'אִם לֹא אחזיר לך עד שלֹש שנים,
קנֵה אוֹתה מֵעכשיו',
והֵביא לוֹ בתוֹך שלֹש אין לוֹ פֵרוֹת; לֹא הֵביא לוֹ בתוֹך שלֹש הרי כל הפֵרוֹת ללוֹקֵח.
5
המוֹכֵר בית אוֹ שדה,
ואמר המוֹכֵר ללוֹקֵח:
'לִכשיִהיוּ לי מעוֹת תחזיר לי קרקעי' לֹא קנה,
וכל הפֵרוֹת שאכל רִבית קצוּצה,
וּמוֹציאין אוֹתה.
אבל אִם אמר לוֹ הלוֹקֵח מִדעתוֹ:
'כשיִהיוּ לך מעוֹת אני אחזיר לך קרקע זוֹ' מוּתר,
והלוֹקֵח אוֹכֵל פֵרוֹת עד שיחזיר לוֹ מעוֹתיו.
6
מכר לוֹ את השדה ונתן לוֹ מִקצת הדמים,
אִם אמר לוֹ המוֹכֵר:
'קנֵה כשִעוּר מעוֹתיך' כל אחד מִשניהן אוֹכֵל פֵרוֹת כשִעוּר מעוֹתיו.
:אמר המוֹכֵר ללוֹקֵח:
'לִכשתביא שאר המעוֹת תִקנה מֵעכשיו' שניהן אסוּרין לאכֹל הפֵרוֹת מיד:
המוֹכֵר אסוּר,
שמא יביא הלוֹקֵח שאר המעוֹת ונִמצֵאת השדה שלוֹ,
ונִמצא המוֹכֵר אוֹכֵל הפֵרוֹת בִשביל המעוֹת שנִשארוּ לוֹ אֵצל הלוֹקֵח; וכֵן הלוֹקֵח אסוּר,
שמא לֹא יביא,
ונִמצא שאכל בִשביל מִקצת המעוֹת שיֵש לוֹ אֵצל המוֹכֵר.
לפיכך מניחין את הפֵרוֹת על ידי שליש עד שיִנתנוּ לאחד מֵהן.
:אמר לוֹ המוֹכֵר:
'לִכשתביא שאר המעוֹת תִקנה' הרי המוֹכֵר אוֹכֵל פֵרוֹת עד שיביא הלוֹקֵח,
ואִם אכל הלוֹקֵח מוֹציאין מִמנוּ.
אמר לוֹ המוֹכֵר:
'קנֵה מֵעכשיו,
וּשאר המעוֹת הרי הֵן חוֹב אצלך' הרי הלוֹקֵח אוֹכֵל הפֵרוֹת,
ואִם אכל המוֹכֵר מוֹציאין מִמנוּ כל מה שאכל.
7
הוֹרוּ רבוֹתי,
שהמלוה את חבֵרוֹ וּמִשכֵן לוֹ שדֵהוּ על מנת שיֹאכל כל פֵרוֹתיה כל ימי המשכוֹנה,
אף על פי שאינוֹ מנכה לוֹ כלוּם הרי זוֹ אבק רִבית,
ואינה יוֹצאה בדינין,
שאין הממשכֵן את השדה דוֹמה לממשכֵן חצֵרוֹ,
שהרי אין בשדה פֵרוֹת מצוּין בעֵת ההלואה,
ואפשר שירויח ויהיוּ שם פֵרוֹת ואפשר שיפסיד בִזריעתה ועבוֹדתה,
לפיכך היא אבק רִבית.
:וכֵן אין המשכוֹנה דוֹמה למי שמכר באסמכתא,
שהמוֹכֵר באסמכתא לֹא גמר והִקנהוּ,
והממשכֵן גמר והִקנהוּ גוּף זה לפֵרוֹתיו.
וכזה יֵראה מִן התלמוּד,
שהמשכוֹנה אבק רִבית,
ואין לך להעמידה אלא בִממשכֵן שדֵהוּ,
כמוֹ שהוֹרוּ רבוֹתי.
:נִמצֵאת למֵד ששלֹש משכוֹנוֹת הֵן:
משכוֹנה שהיא רִבית קצוּצה,
וּמשכוֹנה שהיא אבק רִבית,
וּמשכוֹנה המוּתרת.
:כיצד? מִשכֵן לוֹ מקוֹם שפֵרוֹתיו מצוּין תדיר,
כגוֹן חצֵר אוֹ מרחץ אוֹ חנוּת,
ואכל פֵרוֹתיהן הרי זוֹ רִבית קצוּצה.
מִשכֵן לוֹ שדה וכיוֹצֵא בה,
וּבאוּ שם פֵרוֹת ואכלן הרי זוֹ אבק רִבית.
וכֵן אִם מִשכֵן חצֵר וכיוֹצֵא בה בנִכוּי הרי זה אבק רִבית.
מִשכֵן שדֵהוּ בנִכוּי הרי זה מוּתר.
:כיצד הוּא הנִכוּי? כגוֹן שהִלוהוּ מֵאה דינרין וּמִשכֵן לוֹ בהן חצֵרוֹ אוֹ שדֵהוּ,
ואמר לוֹ המלוה:
'הריני מנכה לך מעה כסף בכל שנה בִשכר קרקע זוֹ,
כדי שיִהיוּ כל פֵרוֹתיה שלי':
בחצֵר וכיוֹצֵא בה אסוּר; וּבשדה וכיוֹצֵא בה מוּתר.
8
הוֹרוּ מִקצת גאוֹנים,
שכל משכוֹנה שאין בה נִכוּי כלל הרי היא רִבית קצוּצה,
ולֹא ירדוּ לעֹמק הדבר להפריש בין שדה לחצֵר,
וּלפיכך נִתקשוּ להן דִברי חכמי התלמוּד.
וכֵן הוֹרוּ שכל משכוֹנה אפִלוּ בנִכוּי אסוּרה,
בין בחצֵר בין בשדה,
ואין להן משכוֹנה מוּתרת,
אלא משכוֹנה כדרך הזֹאת.
:כיצד? כגוֹן שהִלוהוּ מֵאה דינרין וּמִשכֵן לוֹ בהן בית אוֹ שדה,
והִתנה עִמוֹ שאחר עשר שנים תחזֹר קרקע זוֹ לִבעליה חִנם הרי זה מוּתר לאכֹל פֵרוֹתיה כל עשר השנים,
אפִלוּ היה שכרה שוה אלף דינר בכל שנה,
שאין זה אלא כמי ששכר בפחוֹת.
:וכֵן אִם הִתנה בעל השדה עִמוֹ שכל זמן שיביא לוֹ מעוֹת,
יחשֵב לוֹ עשר לכל שנה ויסלקוֹ מִמנה הרי זה מוּתר.
וכֵן אִם הִתנה הלֹוה שכל זמן שיִרצה יחשֵב לוֹ מה שדר בה,
ויחזיר לוֹ שאר הדמים ויסתלֵק הרי זה מוּתר,
שאין זוֹ אלא כִשכירוּת,
וכל תנאי שבִשכירוּת קים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וּמוּתר.