1
הגוֹי וגֵר תוֹשב לֹוין מֵהן וּמלוין אוֹתן ברִבית,
שנאמר: "לֹא תשיך לאחיך" לאחיך אסוּר,
ולִשאר העוֹלם מוּתר.
וּמִצות עשֵה להשיך לגוֹי,
שנאמר: "לנכרי תשיך" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ מִצות עשֵה,
וזה הוּא דין תוֹרה.
2
אסרוּ חכמים שיִהיה ישראֵל מלוה את הגוֹי ברִבית קצוּצה אלא בִכדי חייו,
גזֵרה שמא ילמד מִמעשיו ברֹב ישיבתוֹ עִמוֹ.
לפיכך, מוּתר לִלוֹת מִן הגוֹי ברִבית,
שהרי הוּא בוֹרֵח מִלפניו ואינוֹ רגיל אצלוֹ.
ותלמיד חכמים שאינוֹ בא לִלמֹד מִמעשיו מוּתר להלוֹת לגוֹי ברִבית,
אפִלוּ להרויח.
וכל אבק רִבית עִם הגוֹים מוּתרת לכֹל.
3
ישראֵל שלוה מעוֹת מִן הגוֹי ברִבית וּבִקֵש להחזירם לוֹ,
מצאוֹ ישראֵל אחֵר ואמר לוֹ:
'תנֵם לי,
ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לגוֹי' הרי זוֹ רִבית קצוּצה,
אפִלוּ העמידוֹ אֵצל הגוֹי,
עד שיִטֹל הגוֹי מעוֹתיו ויחזֹר ויתנֵם ביד ישראֵל האחֵר.
4
גוֹי שלוה מעוֹת מיִשראֵל ברִבית וּבִקֵש להחזירן לוֹ,
מצאוֹ ישראֵל אחֵר ואמר לוֹ:
'תנֵם לי,
ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לישראֵל' הרי זה מוּתר.
ואִם העמידוֹ אֵצל ישראֵל,
אף על פי שנתן הגוֹי המעוֹת בידוֹ,
הוֹאיל וּמִדעת ישראֵל נתן הרי זוֹ רִבית קצוּצה.
5
אסוּר לישראֵל לִתלוֹת מעוֹתיו ביד גוֹי כדי להלוֹת אוֹתן לישראֵל ברִבית.
וגוֹי שהִלוה את ישראֵל ברִבית אסוּר לישראֵל אחֵר לִהיוֹת לוֹ ערֵב,
שכיון שדיניהן שתוֹבֵע הערֵב תחִלה,
נִמצא הערֵב תוֹבֵע את ישראֵל ברִבית שהערֵב חיב בה לגוֹי.
לפיכך, אִם קִבֵל עליו הגוֹי שלֹא יתבע את הערֵב תחִלה הרי זה מוּתר.
6
ישראֵל שלוה מעוֹת מִן הגוֹי ברִבית,
וּזקפן עליו במִלוה ונִתגיֵר:
אִם עד שלֹא נִתגיֵר זקפן עליו במִלוה גוֹבה את הקרן ואת הרִבית; ואִם מִשנִתגיֵר זקפן גוֹבה את הקרן ואינוֹ גוֹבה את הרִבית.
:אבל גוֹי שלוה מיִשראֵל ברִבית וזקף עליו את הרִבית במִלוה,
אף על פי שזקפן עליו אחר שנִתגיֵר גוֹבה את הקרן ואת הרִבית,
שלֹא יֹאמרוּ:
בִשביל מעוֹתיו נִתגיֵר זה.
וגוֹבה היִשראֵלי מִמנוּ אחר שנִתגיֵר כל מעוֹת הרִבית שנִתחיֵב בהן כשהיה גוֹי.
7
מִצוה להקדים הלואת ישראֵל בחִנם להלואת הגוֹי ברִבית.
8
ואסוּר לאדם שיִתֵן מעוֹתיו קרוֹב לשכר ורחוֹק להפסֵד,
שזה אבק רִבית הוּא,
והעוֹשה זה רשע.
ואִם נתן חוֹלקין בשכר וּבהפסֵד כדין העֵסק.
והנוֹתֵן מעוֹתיו קרוֹב להפסֵד ורחוֹק לשכר הרי זה חסיד.
9
אין מוֹשיבין חנוני למחצת שכר,
ולֹא יתֵן לוֹ מעוֹת לִקח בהן פֵרוֹת למחצת שכר,
ולֹא ביצים להוֹשיבן תחת התרנגֹלין שלוֹ למחצית שכר,
ולֹא שמין עגלים וּסיחים לפטמן למחצת שכר,
אלא אִם כֵן נתן לוֹ שכר עמלוֹ וּמזוֹנוֹ אוֹ יהיה רוח המִתעסֵק יתֵר על הפסֵדוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין השוּתפוּת.
10
המִשתתֵף עִם חבֵרוֹ במעוֹת אוֹ בקרקע אוֹ הנוֹתֵן לוֹ עֵסק לֹא יצרֵף השכר עִם הקרן,
שמא לֹא יהיה שם שכר,
ונִמצאוּ באין לידי רִבית.
וכֵן לֹא יתֵן לוֹ מעוֹת בתוֹרת עֵסק אוֹ שוּתפוּת ויכתֹב אוֹתן מִלוה,
שמא ימוּת,
ונִמצא השטר ביד היוֹרֵש,
וגוֹבה בוֹ את הרִבית.
11
אסוּר להקדים את הרִבית אוֹ לאחֵר אוֹתה.
כיצד? נתן עיניו לִלוֹת מִמנוּ,
והיה משלֵח לוֹ סִבלוֹנוֹת בִשביל שילוֵהוּ זוֹ היא רִבית מוּקדמת.
לוה מִמנוּ והחזיר לוֹ מעוֹתיו,
והיה משלֵח לוֹ סִבלוֹנוֹת בִשביל מעוֹתיו שהיוּ בטֵלין אצלוֹ זוֹ היא רִבית מאוּחרת.
ואִם עבר ועשה כֵן הרי זה אבק רִבית.
12
מי שלוה מֵחבֵרוֹ ולֹא היה רגיל מִקֹדם להקדים לוֹ שלוֹם אסוּר להקדים לוֹ שלוֹם,
ואין צריך לוֹמר שיקלסוֹ בִדברים אוֹ ישכים לפִתחוֹ,
שנאמר: "נשך כל דבר" אפִלוּ דברים אסוּרין.
וכֵן אסוּר לוֹ ללמֵד את המלוה מִקרא אוֹ תלמוּד כל זמן שמעוֹתיו בידוֹ אִם לֹא היה רגיל בזה מִקֹדם,
שנאמר: "נשך כל דבר".
13
המלוה את חבֵרוֹ לֹא יֹאמר לוֹ:
'דע אִם בא איש פלוֹני מִמקוֹם פלוֹני',
כלוֹמר שתכבדוֹ ותאכילוֹ ותשקֵהוּ כראוּי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
14
יֵש דברים שהֵן כמוֹ רִבית,
וּמוּתרין. כיצד? לוֹקֵח אדם שטרוֹתיו של חבֵרוֹ וּמִלותוֹ של חבֵרוֹ בפחוֹת,
ואינוֹ חוֹשֵש.
וּמוּתר אדם לִתֵן לחבֵרוֹ דינר כדי שילוה לִפלוֹני מֵאה דינר,
שלֹא אסרה תוֹרה אלא רִבית הבאה מִן הלֹוה למלוה.
וכֵן אוֹמֵר אדם לחבֵרוֹ:
'הֵא לך דינר זה,
ואמֹר לִפלוֹני שילוֵני',
שלֹא נתן לוֹ אלא שכר אמירה.
15
יֵש דברים שהֵן מוּתרין,
ואסוּר לעשוֹתן מִפני הערמת רִבית.
כיצד? אמר לוֹ:
'הלוֵני מנה',
אמר לוֹ:
'מנה אין לי,
חִטים במנה יֵש לי',
ונתן לוֹ חִטים במנה,
וחזר וּלקחן מִמנוּ בתִשעים הרי זה מוּתר,
אבל אסרוּהוּ מִפני הערמת רִבית,
שהרי נתן לוֹ תִשעים ולוֹקֵח מֵאה.
ואִם עבר ועשה כזה הרי הוּא מוֹציא מִמנוּ המֵאה בדין,
שאפִלוּ אבק רִבית אין כאן.
:וכֵן מי שהיתה שדֵה חבֵרוֹ ממוּשכנת בידוֹ לֹא יחזֹר וישכיר אוֹתה לבעל השדה,
מִפני הערמת רִבית,
שהרי זה עוֹמֵד בשדֵהוּ כשהיה,
ונוֹתֵן לזה שכר בכל חֹדש בִשביל מעוֹתיו שהִלוהוּ.
16
אסוּר להשכיר את הדינרין,
שאין זה דוֹמה למשכיר את הכלי,
שהכלי חוֹזֵר בעצמוֹ,
וזה מוֹציא אֵלוּ וּמֵביא דינרין אחֵרוֹת,
ונִמצא זה אבק רִבית.
17
מלך שהיוּ דיניו שכל מי שיִתֵן המכס הקצוּב על כל איש ואיש על ידי זה שלֹא נתן,
ישתעבֵד בוֹ,
ונתן על ידוֹ דינר,
אף על פי שמִשתעבֵד בוֹ יתֵר מִדינר הרי זה מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.