1
אלמנה, בין שהיא עניה בין עשירה אין ממשכנין אוֹתה,
לֹא בִשעת הלואה ולֹא שלֹא בִשעת הלואה,
ולֹא על פי בית דין,
שנאמר: "ולֹא תחבֹל בגד אלמנה" .
ואִם חבל מחזירין מִמנוּ על כרחוֹ; ואִם תוֹדה לוֹ תשלֵם,
ואִם תִכפֹר תִשבע.
אבד המשכוֹן אוֹ נִגנב אוֹ נִשרף קֹדם שיחזיר לוֹקה.
2
וכֵן המלוה את חבֵרוֹ,
בין שהִלוהוּ על המשכוֹן בין שמִשכנוֹ אחר הלואה בידוֹ אוֹ על פי בית דין לֹא יחבֹל כֵלים שעוֹשין בהן אֹכל נפש,
כגוֹן הרֵחים והערֵבוֹת של עֵץ והיוֹרוֹת שמבשלין בהן וסכינין של שחיטה וכיוֹצֵא בהן,
שנאמר: "כי נפש הוּא חֹבֵל" .
ואִם חבל מחזיר על כרחוֹ.
ואִם אבד המשכוֹן אוֹ נִשרף קֹדם שיחזיר לוֹקה.
3
חבל כֵלים הרבֵה של אֹכל נפש,
כגוֹן שחבל ערֵבה ויוֹרה וסכין חיב על כל כלי וּכלי בִפני עצמוֹ.
אפִלוּ שני כֵלים שהֵן עוֹשין מלאכה אחת חיב עליהן מִשוּם שני כֵלים,
ולוֹקה שתים על שניהן,
שנאמר: "לֹא יחבֹל רֵחים ורכב" לחיֵב על הרכב בִפני עצמוֹ ועל הרֵחים בִפני עצמן.
:כשֵם שהרכב והרֵחים מיוּחדין שני כֵלים,
וּמשמשין מלאכה אחת וחיב על זה בִפני עצמוֹ ועל זה בִפני עצמוֹ,
כך כל שני כֵלים,
אף על פי שמשמשין מלאכה אחת חיב על זה בִפני עצמוֹ ועל זה בִפני עצמוֹ.
וכֵן אִם חבל צמד בקר החוֹרֵש לוֹקה שתים.
4
המלוה את חבֵרוֹ,
אחד עני ואחד עשיר לֹא ימשכננוּ אלא בבית דין.
ואפִלוּ שלוּח בית דין שבא למשכֵן לֹא יכנֵס לביתוֹ וימשכננוּ,
אלא עוֹמֵד בחוּץ,
והלֹוה נִכנס לביתוֹ וּמוֹציא לוֹ המשכוֹן,
שנאמר: "בחוּץ תעמֹד" וכו' .
:אִם כֵן,
מה בין בעל חוֹב לִשלוּח בית דין? ששלוּח בית דין יֵש לוֹ לנתֵח המשכוֹן מיד הלֹוה בִזרוֹע ונוֹתנוֹ למלוה,
וּבעל חוֹב אין לוֹ לִקח המשכוֹן עד שיִתֵן לוֹ הלֹוה מִדעתוֹ.
:עבר בעל חוֹב ונִכנס לבית הלֹוה וּמִשכנוֹ אוֹ שחטף המשכוֹן מידוֹ בִזרוֹע אינוֹ לוֹקה,
שהרי נִתק לעשֵה,
שנאמר: "השֵב תשיב לוֹ את העבוֹט" .
ואִם לֹא קיֵם עשֵה שבה,
כגוֹן שאבד המשכוֹן אוֹ נִשרף לוֹקה,
וּמחשֵב דמי המשכוֹן לִבעליו,
ותוֹבֵע השאר בדין.
5
אחד הממשכֵן את חבֵרוֹ בבית דין אוֹ שמִשכנוֹ בידוֹ בִזרוֹע אוֹ מִדעת הלֹוה,
אִם איש עני הוּא וּמִשכנוֹ דבר שהוּא צריך לוֹ הרי זה מצוּוּה להחזיר לוֹ העבוֹט בעֵת שהוּא צריך לוֹ:
מחזיר את הכר בלילה כדי לישן עליו ואת המחרֵשה ביוֹם כדי לעשוֹת בה מלאכתוֹ,
שנאמר: "השֵב תשיב לוֹ את העבוֹט" .
:עבר ולֹא הֵשיב לוֹ כלי היוֹם ביוֹם וּכלי הלילה בלילה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִשכב בעבֹטוֹ" לֹא תִשכב ועבוֹטוֹ אצלך,
זוֹ כסוּת לילה; וּבכֵלים שהוּא עוֹשה בהן מלאכתוֹ ביוֹם אוֹ לוֹבשן הוּא אוֹמֵר:
"עד בֹא השמש תשיבנוּ לוֹ" מלמֵד שמחזירוֹ כל היוֹם.
:אִם כֵן הוּא שמחזיר המשכוֹן לוֹ בעֵת שהוּא צריך לוֹ ולוֹקֵח אוֹתוֹ בעֵת שאינוֹ צריך לוֹ,
מה יוֹעיל המשכוֹן? כדי שלֹא ישמֵט החוֹב בשביעית ולֹא יֵעשה מִטלטלין אֵצל בניו,
אלא יפרע מִן המשכוֹן אחר שמֵת הלֹוה.
:הא למדת,
שהממשכֵן את העני דבר שהוּא צריך לוֹ ולֹא החזירוֹ לוֹ בִזמנוֹ עוֹבֵר מִשוּם שלֹשה שֵמוֹת:
מִשוּם "לֹא תבֹא אל ביתוֹ" ,
וּמִשוּם "השֵב תשיב לוֹ את העבוֹט" ,
וּמִשוּם "לֹא תִשכב בעבֹטוֹ" .
:במה דברים אמוּרים? שמִשכנוֹ שלֹא בִשעת הלואתוֹ.
אבל אִם מִשכנוֹ בִשעת הלואתוֹ אינוֹ מחזיר לוֹ כלל,
ואינוֹ עוֹבֵר בשֵם מִן השֵמוֹת האֵלוּ.
6
שלוּח בית דין שבא למשכֵן לֹא ימשכֵן דברים שאי אפשר לאדם לִתֵן אוֹתן משכוֹן,
כגוֹן בגד שעליו וּכלי שאוֹכֵל בוֹ וכיוֹצֵא באֵלוּ.
וּמניח מִטה וּמצע לעשיר וּמִטה וּמפץ לעני,
וכל הנִמצא בידוֹ חוּץ מֵאֵלוּ יֵש לוֹ למשכנוֹ.
ויחזיר לוֹ כלי היוֹם ביוֹם וּכלי הלילה בלילה.
היוּ לפניו שני כֵלים נוֹטֵל אחד וּמחזיר אחד.
:עד מתי הוּא חיב להחזיר ולִקח? עד לעוֹלם.
ואִם היה המשכוֹן מִדברים שאינוֹ צריך להן ואין מניחין אוֹתן ללֹוה הרי זה מניחן אצלוֹ עד שלֹשים יוֹם,
וּמִשלֹשים יוֹם וּלהלן מוֹכֵר המשכוֹן בבית דין.
מֵת הלֹוה אינוֹ מחזיר לבניו.
מֵת הלֹוה אחר שהוּשב לוֹ המשכוֹן שוֹמטוֹ המלוה מֵעל בניו ואינוֹ מחזיר.
7
הערֵב מוּתר למשכנוֹ בִזרוֹע וּלהִכנֵס לביתוֹ ולִטוֹל המשכוֹן,
שנאמר: "לקח בִגדוֹ כי ערב זר" .
וכֵן מי שיֵש לוֹ שכר אֵצל חבֵרוֹ,
בין שכר מלאכתוֹ בין שכר בהמתוֹ וכֵליו בין שכר ביתוֹ הרי זה מוּתר למשכנוֹ שלֹא על פי בית דין,
ונִכנס לביתוֹ ונוֹטֵל המשכוֹן בִשכרוֹ.
ואִם זקף השכר עליו מִלוה אסוּר,
שנאמר: "כי תשה ברֵעך משאת מאוּמה" וכו' .
8
מי שהיה בידוֹ משכוֹנוֹ של עני,
אִם היה שכרוֹ יתֵר על פחתוֹ,
כגוֹן קרדֹם וּמסר גדוֹל וכיוֹצֵא בהן הרי זה מוּתר להשכירוֹ,
וּמנכה שכרוֹ מֵחוֹבוֹ תמיד,
מִפני שזה כמֵשיב אבֵדה,
ואינוֹ צריך רשוּת הבעלים.