1
דין תוֹרה,
שבִזמן שיִתבע המלוה את חוֹבוֹ:
אִם נִמצאוּ ללֹוה נכסים מסדרין לוֹ ונוֹתנין לבעל חוֹב את השאר,
כמוֹ שבֵארנוּ; ואִם לֹא נִמצא ללֹוה כלוּם אוֹ נִמצא לוֹ דברים שמסדרין לוֹ בִלבד יֵלֵך הלֹוה לדרכוֹ.
אין אוֹסרין אוֹתוֹ ואין אוֹמרין לוֹ:
'הבֵא ראיה שאתה עני' ולֹא משביעין אוֹתוֹ כדרך שדנין הגוֹים,
שנאמר: "לֹא תִהיה לוֹ כנֹשה" .
:אלא אוֹמרין למלוה:
'אִם אתה יוֹדֵע לוֹ נכסים לזה המחוּיב לך,
לֵך וּתפוֹס אוֹתן'.
2
טען שיֵש לוֹ מִטלטלין והחביא אוֹתן והרי הֵן בתוֹך ביתוֹ אין מִן הדין שיִכנֵס לביתוֹ לֹא הוּא ולֹא שליח בית דין,
שהתוֹרה הִקפידה על זה,
שנאמר: "בחוּץ תעמֹד" ,
אבל מחרימין על מי שיֵש לוֹ ולֹא יתֵן לבעל חוֹבוֹ.
:כשראוּ הגאוֹנים הרִאשוֹנים שעמדוּ אחר חִבוּר התלמוּד שרבוּ הרמאין ונִנעלה דלת בִפני לֹוין,
הִתקינוּ שמשביעין את הלֹוה שבוּעה חמוּרה כעין של תוֹרה בִנקיטת חֵפץ,
שאין לוֹ כלוּם יתֵר על דברים שמסדרין לוֹ,
ושלֹא החביא ביד אחֵרים ולֹא נתן מתנה על מנת להחזיר.
:וכוֹלֵל בִשבוּעה זוֹ שכל שירויח וכל שיבוֹא לידוֹ אוֹ לִרשוּתוֹ מֵאשר תשיג ידוֹ לֹא יאכיל מִמנוּ כלוּם לֹא לאִשתוֹ ולֹא לבניו,
ולֹא ילביש אוֹתן,
ולֹא יטפֵל בהן,
ולֹא יתֵן מתנה לאדם בעוֹלם,
אלא יוֹציא מִכל אשר תשיג ידוֹ מזוֹן שלֹשים יוֹם שלֹשים יוֹם וּכסוּת שנים עשר חֹדש שנים עשר חֹדש,
מזוֹן הראוּי לוֹ וּכסוּת הראוּיה לוֹ,
לֹא אכילת הזוֹללים והסוֹבאים אוֹ בני מלכים,
ולֹא מלבוּשי הפחוֹת והסגנים,
אלא כדרכוֹ; וכל היתֵר על צרכוֹ יתֵן לבעל חוֹבוֹ רִאשוֹן רִאשוֹן,
עד שיִגבנוּ כל חוֹבוֹ.
:וּמחרימין תחִלה על מי שידע לִפלוֹני נכסים גלוּין אוֹ טמוּנים ולֹא יוֹדיע לבית דין.
גם אחר התקנה הזֹאת אין בעל חוֹב יכוֹל להִכנֵס לתוֹך ביתוֹ של לֹוה לֹא הוּא ולֹא שלוּח בית דין,
שלֹא תִקנוּ לעקֹר גוּף תוֹרה,
אלא הלֹוה בעצמוֹ יוֹציא כֵליו אוֹ יֹאמר:
'כך וכך הוּא שיֵש לי'; מניחין לוֹ הראוּי לוֹ ויוֹציא השאר,
וישבע בתקנה זוֹ.
וכזה דנין ישראֵל בכל מקוֹמוֹתם.
:נִראה לוֹ ממוֹן אחר שנִשבע שבוּעה זוֹ,
ואמר: 'של אחֵרים הוּא' אוֹ 'עֵסק הוּא בידי' אין שוֹמעין לוֹ עד שיביא ראיה.
וכֵן הוֹרוּ רבוֹתי.
3
מי שנִשבע שבוּעה זוֹ,
שאין לוֹ כלוּם וכל מה שירויח יתֵן לבעלי חוֹבוֹ אין כל אחד ואחד מִבעלי חוֹבוֹת בא וּמשביעוֹ; ששבוּעה אחת כוֹללת כל בעלי החוֹבוֹת,
ותקנת אחרוֹנים היא ואין מדקדקין בה להחמיר אלא להקֵל.
4
מי שהוּחזק שהוּא עני וכשֵר והוֹלֵך בתֹם,
והדבר גלוּי וידוּע לדין וּלרֹב העם,
וּבא בעל חוֹבוֹ להשביעוֹ בתקנה זוֹ,
והוּחזק התוֹבֵע שאינוֹ מִסתפֵק בעניוּת זה,
אלא רוֹצה לצערוֹ בִשבוּעה זוֹ וּלהצֵר לוֹ וּלבישוֹ ברבים כדי להִנקֵם מִמנוּ אוֹ כדי שיֵלֵך וילוה מִן הגוֹים ברִבית אוֹ יקח נִכסי אִשתוֹ ויתֵן לזה עד שיִנצֵל מִשבוּעה זוֹ יֵראה לי שאסוּר לדין ירֵא שמים להשביעוֹ שבוּעה זוֹ,
ואִם הִשביע בִטֵל לֹא תעשה של תוֹרה:
"לֹא תִהיה לוֹ כנֹשה" .
:ולֹא עוֹד,
אלא ראוּי לדין לִגעֹר בתוֹבֵע וּלטרדוֹ,
מִפני שהוּא עִוֵּר והוֹלֵך בִשרירוּת לִבוֹ.
שלֹא תִקנוּ גאוֹנים תקנה זוֹ אלא מִפני הרמאים,
והרי נאמר:
"עד דרֹש אחיך אֹתוֹ" אִם רמאי הוּא אוֹ אינוֹ רמאי.
וּמֵאחר שהוּחזק זה שהוּא עני ושאינוֹ רמאי אסוּר להשביעוֹ.
:וכֵן אני אוֹמֵר שמי שהוּחזק רמאי וּדרכיו מקוּלקלין במשאוֹ וּמתנוֹ,
והרי הוּא אמוּד שיֵש לוֹ ממוֹן וטען שאין לוֹ כלוּם,
והרי הוּא רץ להִשבע בתקנה זוֹ שאין ראוּי להשביעוֹ; אלא אִם יֵש כֹח בדין לעשוֹתוֹ עד שיִפרע בעל חוֹבוֹ אוֹ לנדוֹתוֹ עד שיִתֵן יעשה,
מֵאחר שהוּא אמוּד,
שפריעת בעל חוֹב מִצוה.
:כללוֹ של דבר:
כל שיעשה הדין מִדברים אֵלוּ וכוּנתוֹ לִרדֹף הצדק בִלבד שנִצטוּינוּ לרדפוֹ,
לֹא לעבֹר הדין על אחד מִבעלי דינין הרי זה מוּרשה לעשוֹת,
וּמקבֵל שכר.
והוּא שיִהיוּ מעשיו לשֵם שמים.
5
מי שנִתחיֵב בִשבוּעה זוֹ מִפני שטר חוֹב שעליו,
והוֹדה לאחֵרים בחוֹבוֹת אחֵרים,
והִשיגה ידוֹ יתֵר על הראוּי לוֹ לֹא יטֹל היתֵר אלא בעלי השטרוֹת בִלבד,
שמא קנוּניא עשה בהוֹדיתוֹ על נכסיו של זה.
6
ראוּבֵן שהיה חיב לשִמעוֹן מֵאה,
ולֵוי חיב לִראוּבֵן מֵאה מוֹציאין מִלֵוי ונוֹתנין לשִמעוֹן.
לפיכך, אִם אין לִראוּבֵן נכסים והיה לוֹ שטר חוֹב על לֵוי,
ואמר לֵוי:
'שטר אמנה הוּא',
'פרוּע הוּא',
והוֹדה לוֹ ראוּבֵן אין משגיחין על הוֹדיתוֹ,
שמא קנוּניא הֵן עוֹשין לאבֵד זכוּתוֹ של שִמעוֹן.
אלא ישבע שִמעוֹן ויטֹל מִלֵוי,
כדין כל טוֹרֵף,
שאינוֹ נִפרע אלא בִשבוּעה.
:וכֵן כל מי שיֵש עליו שטר חוֹב,
והוֹדה לאחֵר מֵעצמוֹ בחוֹב אחֵר,
אִם אין לוֹ נכסים כדי שיִגבוּ שניהן גוֹבה בעל השטר בִלבד,
שלֹא יעשוּ קנוּניא על שטרוֹ של זה.
7
אסוּר לאדם להלוֹת מעוֹתיו בלֹא עֵדים,
ואפִלוּ לתלמיד חכמים,
אלא אִם כֵן הִלוהוּ על המשכוֹן.
והמלוה בִשטר משוּבח יתֵר.
וכל המלוה בלֹא עֵדים עוֹבֵר מִשוּם "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" ,
וגוֹרֵם קללה לעצמוֹ.
8
הרב שלוה מֵעבדוֹ ואחר כך שִחררוֹ,
אוֹ לוה מֵאִשתוֹ ואחר כך גֵרשה אין להן עליו כלוּם,
שכל מה שקנה עבד קנה רבוֹ,
וכל המעוֹת שביד האִשה בחזקת בעלה,
אלא אִם כֵן הֵביאה ראיה שהֵן מִנדוּניתה.