1
נוסח ההגדה
2
נֹסח ההגדה שנהגוּ בה ישראֵל בִזמן הגלוּת כך הוּא:
מתחיל על כוֹס שֵני,
ואוֹמֵר: בִבהילוּ יצאנוּ מִמִצרים.
הא לחמא עניא דאכלוּ אבהתנא בארעא דמִצראי.
כל דִכפין ייתֵא וייכוּל,
כל דִצריך לפסח ייתֵא ויפסח.
שתא הכא,
לשנה הבאה בארעא דישראֵל.
שתא הדא עבדי,
לשתא דאתיא בני חארי.
3
מה נִשתנה הלילה הזה מִכל הלילוֹת? שבכל הלילוֹת אין אנוּ מטבילין אפִלוּ פעם אחת,
והלילה הזה שתי פעמים; שבכל הלילוֹת אנוּ אוֹכלין חמֵץ וּמצה,
והלילה הזה כוּלוֹ מצה; שבכל הלילוֹת אנוּ אוֹכלין שאר ירקוֹת,
והלילה הזה מרוֹר; שבכל הלילוֹת אנוּ אוֹכלין בין יוֹשבין וּבין מסוּבין,
והלילה הזה כוּלנוּ מסוּבין.
4
עבדים היינוּ לפרעֹה במִצרים,
ויוֹציאֵנוּ יי אלֹהינוּ מִשם ביד חזקה וּבִזרוֹע נטוּיה.
ואִלוּ לֹא הוֹציא הקדוֹש ברוּך הוּא את אבוֹתינוּ מִמִצרים,
עדין אנוּ בנינוּ וּבני בנינוּ משוּעבדים היינוּ לפרעֹה במִצרים.
ואפִלוּ כוּלנוּ חכמים,
כוּלנוּ נבוֹנים,
כוּלנוּ יוֹדעים את התוֹרה מִצוה עלינוּ לספֵר ביציאת מִצרים.
וכל המאריך ביציאת מִצרים הרי זה משוּבח.
5
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהוֹשוּע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפוֹן שהיוּ מסוּבין בִבני ברק והיוּ מספרין ביציאת מִצרים כל אוֹתוֹ הלילה,
עד שבאוּ תלמידיהם ואמרוּ להם:
'רבוֹתינוּ, הִגיע זמן קרית שמע של שחרית'.
6
אמר להם רבי אלעזר בן עזריה:
הרי אני כבן שִבעים שנה ולֹא זכיתי שתֵאמֵר יציאת מִצרים בלילוֹת,
עד שדרשה בן זוֹמא,
שנאמר: "למען תִזכֹר את יוֹם צֵאתך מֵארץ מִצרים כֹל ימי חייך" :
ימי חייך הימים; כל ימי חייך הלילוֹת.
וחכמים אוֹמרין:
ימי חייך העוֹלם הזה; כל ימי חייך להביא את ימוֹת המשיח.
7
ברוּך המקוֹם שנתן תוֹרה לישראֵל,
ברוּך הוּא.
כנגד ארבעה בנים דִברה תוֹרה:
אחד חכם,
ואחד רשע,
ואחד תם,
ואחד שאינוֹ יוֹדֵע לִשאֹל.
8
חכם, מה הוּא אוֹמֵר? "מה העֵדֹת והחוּקים והמִשפטים אשר צִוּה יי אלֹהינוּ אתכם" .
אף אתה אמֹר לוֹ בהִלכוֹת הפסח:
אין מפטירין לאחר הפסח אפיקימוֹן.
9
רשע, מה הוּא אוֹמֵר? "מה העבֹדה הזֹאת לכם" ,
לכם ולֹא לוֹ.
וּלפי שהוֹציא את עצמוֹ מִן הכלל,
כפר בעִקר.
אף אתה הקהֵא את שִניו ואמֹר לוֹ:
"בעבוּר זה עשה יי לי בצֵאתי מִמִצרים" לי ולֹא לוֹ,
ואִלוּ היה שם לֹא היה נִגאל.
10
תם, מה הוּא אוֹמֵר? "מה זֹאת?",
"ואמרת אֵליו:
בחֹזק יד הוֹציאנוּ יי מִמִצרים מִבית עבדים" .
11
ושאינוֹ יוֹדֵע לִשאֹל את פתח לוֹ,
שנאמר: "והִגדת לבִנך ביוֹם ההוּא לֵאמֹר בעבוּר זה עשה יי לי בצֵאתי מִמִצרים" .
"והִגדת לבִנך" יכוֹל מֵרֹאש החֹדש? תלמוּד לוֹמר:
"ביוֹם ההוּא"; אוֹ ביוֹם ההוּא,
יכוֹל מִבעוֹד יוֹם? תלמוּד לוֹמר:
"בעבוּר זה" לֹא אמרתי אלא בשעה שיֵש מצה וּמרוֹר מוּנחין לפניך.
12
מִתחִלה עוֹבדי עבוֹדה זרה היוּ אבוֹתינוּ,
ועכשיו קֵרבנוּ המקוֹם לעבוֹדתוֹ,
שנאמר: "ויֹאמר יהוֹשוּע אל כל העם כֹה אמר יי אלֹהי ישראֵל בעֵבר הנהר ישבוּ אבוֹתיכם מֵעוֹלם תרח אבי אברהם ואבי נחוֹר ויעבדוּ אלֹהים אחֵרים,
ואקח את אביכם את אברהם מֵעֵבר הנהר ואוֹלֵך אֹתוֹ בכל ארץ כנען וארבה את זרעוֹ ואתן לוֹ את יצחק,
ואתֵן ליצחק את יעקֹב ואת עֵשו ואתֵן לעֵשו את הר שֵעיר לרשת אוֹתוֹ ויעקֹב וּבניו ירדוּ מִצרים" .
13
ברוּך שוֹמֵר הבטחתוֹ לישראֵל,
ברוּך הוּא.
שהקדוֹש ברוּך הוּא מחשֵב את הקֵץ לעשוֹת כמוֹ שאמר לאברהם אבינוּ בין הבתרים,
שנאמר: "ויֹאמר לאברם ידֹע תֵדע כי גֵר יהיה זרעך בארץ לֹא להם ועבדוּם ועִנוּ אֹתם ארבע מֵאוֹת שנה,
וגם את הגוֹי אשר יעבֹדוּ דן אנֹכי ואחרי כֵן יֵצאוּ בִרכוּש גדוֹל" .
היא שעמדה לאבוֹתינוּ ולנוּ,
שלֹא אחד בִלבד עוֹמֵד עלינוּ,
אלא בכל דוֹר ודוֹר עוֹמדים עלינוּ לכלוֹתֵנוּ,
והקדוֹש ברוּך הוּא מצילֵנוּ מידם.
14
צֵא וּלמד מה בִקֵש לבן הארמי לעשוֹת ליעקֹב אבינוּ,
שפרעֹה הרשע לֹא גזר אלא על הזכרים,
ולבן בִקֵש לעקֹר את הכֹל,
שנאמר: "ארמי אֹבֵד אבי ויֵרד מִצרימה ויגר שם בִמתי מעט ויהי שם לגוֹי גדוֹל עצוּם ורב" ; "ויֵרד מִצרימה ויגר שם" מלמֵד שלֹא ירד להִשתקֵע אלא לגוּר שם,
שנאמר: "ויֹאמרוּ אל פרעֹה לגוּר בארץ באנוּ כי אין מִרעה לצֹאן אשר לעבדיך כי כבֵד הרעב בארץ כנען ועתה יֵשבוּ נא עבדיך בארץ גֹשן" .
15
בִמתי מעט כמוֹ שנאמר:
"בשִבעים נפש ירדוּ אבֹתיך מִצרימה ועתה שמך יי אלֹהיך ככוֹכבי השמים לרֹב" .
16
ויהי שם לגוֹי מלמֵד שהיוּ ישראֵל מצוּינין שם.
"גדוֹל ועצוּם" כמוֹ שנאמר:
"וּבני ישראֵל פרוּ ויִשרצוּ ויִרבוּ ויעצמוּ בִמאֹד מאֹד ותִמלֵא הארץ אֹתם" .
17
ורב כמוֹ שנאמר:
"רבבה כצמח השדה נתתיך ותִרבי ותִגדלי ותבֹאי בעדי עדיים שדים נכֹנוּ וּשערֵך צִמֵח ואת עֵרֹם ועריה" .
18
וירֵעוּ אֹתנוּ המִצרים כמוֹ שנאמר:
"הבה נִתחכמה לוֹ פן ירבה והיה כי תִקראנה מִלחמה ונוֹסף גם הוּא על שֹנאינוּ ונִלחם בנוּ ועלה מִן הארץ" .
19
ויענוּנוּ כמוֹ שנאמר:
"וישימוּ עליו שרי מִסים למען ענֹתוֹ בסִבלֹתם ויִבן ערי מִסכנוֹת לפרעֹה את פִתֹם ואת רעמסֵס" .
20
ויִתנוּ עלינוּ עבֹדה קשה כמוֹ שנאמר:
"ויעבִדוּ מִצרים את בני ישראֵל בפרך" .
21
ונִצעק אל יי אלֹהי אבֹתינוּ כמוֹ שנאמר:
"ויהי בימים הרבים ההֵם וימת מלך מִצרים ויֵאנחוּ בני ישראֵל מִן העבֹדה ויִזעקוּ,
ותעל שועתם אל האלֹהים מִן העבֹדה" .
22
ויִשמע יי את קֹלֵנוּ כמוֹ שנאמר:
"ויִשמע אלֹהים את נאקתם ויִזכֹר אלֹהים את בריתוֹ את אברהם את יצחק ואת יעקֹב" .
23
וירא את עניֵנוּ זוֹ פרישוּת דרך ארץ,
כמוֹ שנאמר:
"וירא אלֹהים את בני ישראֵל ויֵדע אלֹהים" .
24
ואת עמלֵנוּ אֵלוּ הבנים,
כמוֹ שנאמר:
"כל הבֵן היִלוֹד היאֹרה תשליכוּהוּ וכל הבת תחיוּן" .
25
ואת לחצֵנוּ זה הדחק,
כמוֹ שנאמר:
"וגם ראיתי את הלחץ אשר מִצרים לֹחצים אֹתם" .
26
ויוֹצִאֵנוּ יי מִמִצרים לֹא על ידי מלאך,
לֹא על ידי שרף,
ולֹא על ידי שליח,
אלא הקדוֹש ברוּך הוּא בִכבוֹדוֹ,
כמוֹ שנאמר:
"ועברתי בארץ מִצרים בלילה הזה והִכיתי כל בכוֹר בארץ מִצרים מֵאדם ועד בהֵמה וּבכל אלֹהי מִצרים אעשה שפטים אני יי" .
27
ביד חזקה זה הדבר,
כמוֹ שנאמר:
"הִנֵה יד יהֹוה הוֹיה במִקנך אשר בשדה בסוּסים בחמֹרים בגמלים בבקר וּבצֹאן דבר כבֵד מאֹד" .
28
וּבִזרֹע נטוּיה זוֹ החרב,
כמוֹ שנאמר:
"וחרבוֹ שלוּפה בידוֹ נטוּיה על ירוּשלִם" .
29
וּבמֹרא גדֹל זה גִלוּי השכינה,
כמוֹ שנאמר:
"אוֹ הנִסה אלֹהים לבוֹא לקחת לוֹ גוֹי מִקרב גוֹי במסֹת באֹתֹת וּבמוֹפתים וּבמִלחמה וּביד חזקה וּבִזרוֹע נטוּיה וּבמוֹראים גדֹלים ככֹל אשר עשה לכם יי אלֹהיכם במִצרים לעיניך" .
30
וּבאֹתוֹת זה המטה,
כמוֹ שנאמר:
"ואת המטה הזה תִקח בידך אשר תעשה בוֹ את האֹתֹת" .
31
וּבמֹפתים זה הדם,
כמוֹ שנאמר:
"ונתתי מוֹפתים בשמים וּבארץ דם ואֵש ותימרוֹת עשן" .
32
דבר אחֵר:
"ביד חזקה" שתים,
"וּבִזרֹע נטוּיה"
33
שתים, "וּבמֹרא גדֹל" שתים,
"וּבאֹתוֹת" שתים,
"וּבמֹפתים" שתים:
אֵלוּ עשר המכוֹת שהֵביא הקדוֹש ברוּך הוּא על המִצריים במִצרים,
ואֵלוּ הֵן:
דם, צפרדֵע,
כִנים, ערֹב,
דבר, שחין,
ברד, ארבה,
חֹשך, מכת בכוֹרוֹת.
34
רבי יהוּדה היה נוֹתֵן בהם סימן:
דצ"ך עד"ש באח"ב.
35
רבן גמליאֵל אוֹמֵר:
כל שלֹא אמר שלֹשה דברים אֵלוּ בפסח,
לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ:
פסח, מצה,
וּמרוֹרים. פסח שהיוּ אבוֹתינוּ אוֹכלין בִזמן שבית המִקדש קים,
על שוּם מה? על שֵם שפסח המקוֹם ברוּך הוּא על בתי אבוֹתינוּ במִצרים,
שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוּא ליי אשר פסח על בתי בני ישראֵל במִצרים בנגפוֹ את מִצרים ואת בתינוּ הִציל,
ויִקֹד העם ויִשתחווּ" .
36
מצה זוֹ שאנחנוּ אוֹכלין,
על שוּם מה? על שֵם שלֹא הִספיק בצֵקם של אבוֹתינוּ להחמיץ עד שנִגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוֹש ברוּך הוּא וּגאלם מיד,
שנאמר: "ויֹאפוּ את הבצֵק אשר הוֹציאוּ מִמִצרים עוּגֹת מצוֹת כי לֹא חמֵץ כי גֹרשוּ מִמִצרים ולֹא יכלוּ להִתמהמֵה וגם צֵדה לֹא עשוּ להם" .
37
מרוֹרים אֵלוּ שאנוּ אוֹכלים,
על שוּם מה? על שֵם שמֵררוּ המִצריים את חיי אבוֹתינוּ במִצרים,
שנאמר: "וימררוּ את חייהם בעבֹדה קשה בחֹמר וּבִלבֵנים וּבכל עבֹדה בשדה אֵת כל עבֹדתם אשר עבדוּ בהם בפרך" .
38
וּבכל דוֹר ודוֹר חיב אדם להראוֹת את עצמוֹ כאִלוּ הוּא יצא מִמִצרים,
שלֹא את אבוֹתינוּ בִלבד גאל,
אלא אוֹתנוּ גאל,
שנאמר: "ואוֹתנוּ הוֹציא מִשם למען הביא אֹתנוּ לתת לנוּ את הארץ אשר נִשבע לאבֹתינוּ" .
39
לפיכך אנוּ חיבין להוֹדוֹת,
להלֵל, לשבֵח,
לפאֵר, לרוֹמֵם,
לגדֵל וּלהדֵר וּלנצֵח למי שעשה לנוּ ולאבוֹתינוּ את כל הנִסים האֵלוּ,
והוֹציאנוּ מֵעבדוּת לחֵרוּת,
וּמִשִעבוּד לִגאוּלה,
וּמיגוֹן לשִמחה,
וּמֵאֵבל ליוֹם טוֹב,
וּמֵאפֵלה לאוֹר גדוֹל,
ונֹאמר לפניו הללוּיה.
"הללוּיה הללוּ עבדי יי" וכוּ' עד:
"חלמיש למעינוֹ מים" .
ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר גאלנוּ וגאל את אבוֹתינוּ מִמִצרים,
והִגיענוּ ללילה הזה לאכֹל בוֹ מצה וּמרוֹרים,
כֵן יי אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ יגיעֵנוּ למוֹעדים ולִרגלים אחֵרים הבאים לִקראתֵנוּ לשלוֹם,
שמֵחים בבִנין עירך וששים בעבוֹדתך,
ונֹאכל שם מִן הזבחים וּמִן הפסחים שיגיע דמם על קיר מִזבחך לרצוֹן,
ונוֹדה לך שיר חדש על גאוּלתֵנוּ ועל פדוּת נפשֵנוּ,
ברוּך אתה יי גאל ישראֵל.
40
כסֵדר שמברכין וקוֹראין ההגדה בליל יוֹם טוֹב רִאשוֹן של פסח,
כך מברכים וקוֹראים בליל שֵני של גלוּיוֹת.
וכֵן חיבין בליל השֵני בארבעה כוֹסוֹת וּבִשאר הדברים שנעשוּ בלילה הרִאשוֹן.
41
בריך רחמנא דסיען