1
אין אסוּר מִשוּם חמֵץ בפסח אלא חמֵשת מיני הדגן בִלבד,
והֵן שני מיני החִטים שהֵן החִטה והכוּסמת,
וּשלֹשת מיני השעוֹרין שהֵן השעוֹרה ושִבֹלת שוּעל והשיפוֹן.
אבל הקִטניוֹת,
כגוֹן אֹרז ודֹחן וּפוֹלין ועדשים וכיוֹצֵא בהן אין בהן מִשוּם חמֵץ,
אלא אפִלוּ לש קמח אֹרז וכיוֹצֵא בוֹ ברוֹתחין וכִסהוּ בִבגדים עד שנִתפח כמוֹ בצֵק שהחמיץ הרי זה מוּתר באכילה,
שאין זה חִמוּץ אלא סִרחוֹן.
2
חמֵשת מיני דגן אֵלוּ,
אִם לשן במי פֵרוֹת בִלבד בלֹא שֵם מים בעוֹלם אינן באין לידי חִמוּץ,
אלא אפִלוּ הִניחן כל היוֹם עד שנִתפח הבצֵק הרי זה מוּתר באכילה,
שאין מי פֵרוֹת מחמיצין אלא מסריחין.
וּמי פֵרוֹת הֵן כגוֹן יין וחלב וּדבש וזית וּמי תפוּחים וּמי רִמוֹנים וכל כיוֹצֵא בהן מִשאר יינוֹת וּשמנים וּמשקין; והוּא שלֹא יתערֵב בהן שֵם מים בעוֹלם.
ואִם נִתערֵב בהן מים כל שהוּא הרי אֵלוּ מחמיצין.
3
אין מבשלין חִטים במים,
כגוֹן ריפוֹת,
ולֹא קמח,
כגוֹן לביבוֹת.
ואִם בִשֵל הרי זה חמֵץ גמוּר,
והוּא שיִתבקעוּ בתבשיל.
אין קוֹלין את הבצֵק בשמן על המחבת,
אבל מבשלין את הפת ואת הקמח הקלוּי.
ואִם הִרתיח המים הרבֵה ואחר כך הִשליך לתוֹכן הקמח הרי זה מוּתר,
מִפני שהוּא מִתבשֵל מיד קֹדם שיחמיץ.
וּכבר נהגוּ בשִנער וּבִספרד וּבכל המערב לאסֹר דבר זה,
גזֵרה שמא לֹא ירתיח המים יפה יפה.
4
מוּתר לבשֵל הדגן אוֹ הקמח במי פֵרוֹת.
וכֵן בצֵק שלשוֹ במי פֵרוֹת,
אִם בִשלוֹ במי פֵרוֹת אוֹ קלהוּ על המחבת בשמן הרי זה מוּתר,
שמי פֵרוֹת אינן מחמיצין.
5
כרמל שמהבהבין אוֹתוֹ באוּר וטוֹחנין אוֹתוֹ אין מבשלים הקמח שלוֹ במים,
שמא לֹא נִקלה באוּר יפה,
ונִמצא מחמיץ כשמבשלין אוֹתוֹ.
וכֵן כשמוֹללין הקדֵרוֹת החדשוֹת אין מבשלין בהן אלא מצה אפוּיה שחזרוּ וטחנוּ אוֹתה; אבל קמח קלי אסוּר,
שמא לֹא קלוּהוּ יפה ויבֹא לידי חִמוּץ.
6
אין בוֹללין את השעוֹרים במים בפסח,
מִפני שהֵן רפין וּמחמיצין בִמהֵרה.
ואִם בלל:
אִם רפוּ כדי שאִם הִניחן על פי הביב שאוֹפין עליו החלוֹת יתבקעוּ הרי אֵלוּ אסוּרין; ואִם לֹא הִגיעוּ לרִפיוֹן זה הרי אֵלוּ מוּתרין.
7
החִטים מוּתר לִבלֹל אוֹתם במים כדי להסיר סוּבן,
וטוֹחנין אוֹתן מיד כדרך שטוֹחנין הסֹלת.
וּכבר נהגוּ כל ישראֵל בשִנער וּבארץ הצבי וּבִספרד וּבערי המערב שלֹא יבללוּ החִטים במים,
גזֵרה שמא ישהוּ ויחמיצוּ.
8
תבשיל שנִתבשֵל ונִמצאוּ בוֹ שעוֹרים אוֹ חִטים:
אִם נִתבקעוּ הרי כל התבשיל אסוּר,
שהרי נִתערֵב בוֹ החמֵץ; ואִם לֹא נִתבקעוּ מוֹציאין אוֹתן ושוֹרפין אוֹתן,
ואוֹכלין שאר התבשיל,
שאין הדגן שנִבלל אוֹ נִתבשֵל ולֹא נִתבקע חמֵץ גמוּר של תוֹרה,
ואינוֹ אלא מִדִברי סוֹפרים,
N
9
מִשוּם שנאמר:
"וּשמרתם את המצוֹת" ,
כלוֹמר: הִזהרוּ במצה ושִמרוּ אוֹתה מִכל צד חִמוּץ.
:לפיכך אמרוּ חכמים:
צריך אדם להִזהֵר בדגן שאוֹכֵל מִמנוּ בפסח כדי שלֹא יבֹא עליו מים אחר שנִקצר,
עד שלֹא יהיה בוֹ שֵם חִמוּץ.
דגן שטבע בנהר אוֹ שנפל עליו מים כשֵם שאסוּר לאכלוֹ,
כך אסוּר לקימוֹ; אלא מוֹכרוֹ לישראֵל וּמוֹדיעוֹ,
כדי שיֹאכלנוּ קֹדם הפסח.
ואִם מכרוֹ לגוֹים קֹדם הפסח מוֹכֵר מעט לכל אחד ואחד,
כדי שיִכלה קֹדם הפסח,
שמא יחזֹר הגוֹי וימכרנוּ לישראֵל.
10
דגן שנפל עליו דלף:
כל זמן שהוּא טוֹרֵד טִפה אחר טִפה,
אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ אינוֹ בא לידי חִמוּץ; אבל כשפוֹסֵק,
אִם נִשתהה כשִעוּר הרי זה אסוּר.
11
אין לשין בפסח עִסה גדוֹלה,
שמא תחמיץ,
אלא שִעוּר חלה בִלבד.
ואין לשין לֹא בחמין ולֹא בחמי חמה ולֹא במים שנִשאבוּ בוֹ ביוֹם,
אלא במים שלנוּ.
ואִם עבר ולש באחד מִכל אֵלוּ הרי הפת אסוּרה.
12
לֹא תֵשֵב אִשה תחת השמש ותלוּש,
ולֹא תחת הרקיע ביוֹם העבים אפִלוּ במקוֹם שאין השמש זוֹרחת בוֹ,
ולֹא תניח את העִסה ותִתעסֵק בדבר אחֵר.
ואִם היתה לשה ואוֹפה צריכה שני כֵלים של מים,
אחד שמקטפת בוֹ ואחד שמצננת בוֹ ידה.
ואִם עברה ולשה תחת השמש,
אוֹ שלֹא צִננה ידה,
אוֹ שעשת עִסה יתֵר מִשִעוּר חלה הפת מוּתרת.
וכמה שִעוּר חלה? כמוֹ שלֹש וארבעים וחֹמש ביצה; כגוּף הביצה הבינוֹנית,
לֹא כמִשקלה.
13
כל זמן שאדם עוֹסֵק בבצֵק,
אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ אינוֹ בא לידי חִמוּץ.
ואִם הִגביה ידוֹ והִניחוֹ,
ושהה הבצֵק עד שהִגיע להשמיע הקוֹל בִזמן שאדם מכה בידוֹ עליו כבר החמיץ,
וישרֵף מיד.
ואִם אין קוֹלוֹ נִשמע,
אִם שהה כדי שיהלֵך אדם מיל כבר החמיץ,
וישרֵף מיד.
וכֵן אִם הִכסיפוּ פניו כאדם שעמדוּ שערוֹתיו הרי זה אסוּר לאכלוֹ,
ואין חיבין עליו כרֵת.
14
היוּ שתי עִסוֹת שהִגביהוּ היד מֵהן בעֵת אחת ונִשתהוּ,
והאחת מֵהן יֵש לה קוֹל והאחרת אין לה קוֹל שתיהן ישרפוּ,
והרי הֵן חמֵץ גמוּר.
15
אין עוֹשין סריקין המצוּירין בפסח,
מִפני שהאִשה שוֹהה עליהן,
וּמִתחמצין בעֵת עשיתן.
לפיכך הנחתוֹמין מוּתרין לעשוֹתן,
מִפני שהֵן בקיאין באוּמנוּתן וּממהרין לעשוֹתן.
אבל בעלי בתים אסוּרין,
ואפִלוּ צרוּ אוֹתם בִדפוּס,
שמא יבֹאוּ אחֵרים לעשוֹת שלֹא בִדפוּס,
וישהוּ בעשיתן ויחמיצוּ.
16
מים שרוֹחצין בוֹ הידים והערֵבה אחר שלשין,
וכֵן מים שמִשתמשין בוֹ בִשעת לישה הרי זה ישפֵך בִמקוֹם מִדרוֹן,
כדי שלֹא יתקבֵץ במקוֹם אחד ויחמיץ.
17
אין שוֹרין את המוּרסן וּמניחין לִפני התרנגֹלין,
שמא יחמיץ.
אבל חוֹלטין להן המוּרסן ברוֹתחין וּמניחין לִפניהן.
וּכבר נהגוּ רֹב העוֹלם שלֹא לחלֹט,
גזֵרה שמא לֹא ירתיח המים יפה.
18
וּמוּתר ללוּש לתרנגֹלין מוּרסן אוֹ קמח וּמאכילן מיד,
אוֹ נוֹתֵן לִפניהן והוּא עוֹמֵד עליהן עד שלֹא ישהה לִפניהן כדי הִלוּך מיל.
וכל זמן שהֵן מנקרין בוֹ אוֹ שהוּא מהפֵך בוֹ בידוֹ אינוֹ מחמיץ.
וּכשיִפסקוּ מִלאכֹל ישטֹף הכלי במים וישפֹך בִמקוֹם מִדרוֹן.
19
לֹא תשרה אִשה את המוּרסן שתוֹליך בידה למרחץ,
אבל שפה היא על בשרה יבֵש.
ולֹא ילעֹס אדם חִטים ויתֵן על מכתוֹ,
מִפני שהֵן מחמיצוֹת.
אין נוֹתנין את הקמח לתוֹך החרֹסת,
ואִם נתן ישרֵף מיד,
מִפני שהוּא ממהֵר להחמיץ.
אין נוֹתנין את הקמח לתוֹך החרדל,
ואִם נתן יֵאכֵל מיד.
20
מוּתר לתֵת התבלין והשוּמשמין והקצח וכיוֹצֵא בהן לתוֹך הבצֵק,
וכֵן מוּתר ללוּש העִסה במים ושמן אוֹ דבש וחלב,
אוֹ לקטֵף בהן.
וּביוֹם הרִאשוֹן אסוּר ללוּש וּלקטֵף אלא במים בִלבד,
לֹא מִשוּם חמֵץ,
אלא כדי שיִהיה לחם עֹני.
וּברִאשוֹן בִלבד הוּא שצריך לִהיוֹת זִכרוֹן לחם עֹני.
21
כל כלי חרש שנִשתמֵש בהן חמֵץ בצוֹנֵן מוּתר להִשתמֵש בהן מצה בצוֹנֵן,
חוּץ מִכלי שמניחין בוֹ השאֹר וּכלי שמניחין בוֹ חרֹסת,
מִפני שחִמוּצן קשה.
וכֵן ערֵבוֹת שלשין בהן החמֵץ וּמניחין אוֹתוֹ שם עד שיחמיץ הרי הֵן כבית שאֹר,
ואין מִשתמשין בהן בפסח.
22
ביב של חרש שאוֹפין עליו חלוֹת חמֵץ כל השנה אין אוֹפין עליו מצה בפסח.
ואִם מִלאוֹ גחלים והִסיק מקוֹם שהיה מבשֵל בוֹ החמֵץ מוּתר לבשֵל עליו מצה.
23
כלי מתכוֹת וּכלי אבנים שנִשתמֵש בהן חמֵץ ברוֹתחין בִכלי רִאשוֹן,
כגוֹן קדֵרוֹת ואִלפסין נוֹתֵן אוֹתן לתוֹך כלי גדוֹל,
וּממלֵא עליהן מים וּמרתיחן בתוֹכוֹ,
ואחר כך שוֹטֵף אוֹתן וּמִשתמֵש בהן במצה.
וכֵן הסכינין מרתיח את הלהב ואת הנִצב בִכלי רִאשוֹן,
ואחר כך מִשתמֵש בהן במצה.
24
כלי מתכוֹת ואבנים וּכלי עֵצים שנִשתמֵש בהן חמֵץ בִכלי שֵני,
כגוֹן קערוֹת וכוֹסוֹת נוֹתֵן אוֹתן לתוֹך כלי גדוֹל,
ונוֹתֵן עליהן מים רוֹתחין,
וּמניחן בתוֹכוֹ עד שיִפלֹטוּ,
ואחר כך שוֹטפן וּמִשתמֵש בהן במצה.
25
כל כלי חרש שנִשתמֵש בהן חמֵץ בחמין,
בין כלי רִאשוֹן כגוֹן קדֵרוֹת,
בין כלי שֵני כגוֹן קערוֹת,
בין שהיוּ משוּחין ושוּעין באבר שעוֹשין אוֹתן כעין זכוּכית,
בין שהיוּ חרש כמה שהֵן אין מִשתמשין בהן במצה,
אלא מניחן לאחר הפסח וּמבשֵל בהן.
26
כלי רִאשוֹן שרצה להרתיחוֹ,
ולֹא מצא כלי אחֵר גדוֹל מִמנוּ כדי להרתיחוֹ בתוֹכוֹ הרי זה מקיף לוֹ שפה של טיט על שפתוֹ מִבחוּץ,
וּממלאֵהוּ מים עד שיִגברוּ המים על שפתוֹ,
וּמרתיח המים בתוֹכוֹ ודיוֹ,
ואחר כך שוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשתמֵש בוֹ במצה.