1
כתוּב בתוֹרה:
"לֹא יֵראה לך חמֵץ" ,
יכוֹל אִם טמן אוֹתוֹ אוֹ הִפקיד אוֹתוֹ ביד גוֹים לֹא יהיה עוֹבֵר עליו? תלמוּד לוֹמר:
"שאֹר לֹא ימצֵא בבתיכם" אפִלוּ הִטמינוֹ אוֹ הִפקידוֹ.
יכוֹל לֹא יהיה עוֹבֵר אלא אִם כֵן היה החמֵץ בביתוֹ,
אבל אִם היה רחוֹק מִביתוֹ בשדה אוֹ בעיר אחרת לֹא יהיה עוֹבֵר? תלמוּד לוֹמר:
"בכל גבוּלך" בכל רשוּתוֹ.
יכוֹל יהיה חיב לבעֵר מֵרשוּתוֹ חמֵץ של גוֹי אוֹ של הקדֵש? תלמוּד לוֹמר:
"לֹא יֵראה לך" שלך אין אתה רוֹאה,
אבל אתה רוֹאה של אחֵרים ושל גבֹה.
2
הא למדת שחמֵץ של ישראֵל,
אִם הִניחוֹ בִרשוּתוֹ,
אפִלוּ טמוּן,
אפִלוּ בעיר אחרת,
ואפִלוּ מוּפקד ביד גוֹים הרי זה עוֹבֵר מִשוּם לֹא יֵראה ולֹא ימצֵא.
וחמֵץ של הקדֵש אוֹ של גוֹי שהיה אֵצל ישראֵל,
אפִלוּ היה עִמוֹ בבית הרי זה מוּתר,
מִפני שאינוֹ שלוֹ.
ואפִלוּ היה של גֵר תוֹשב שיד ישראֵל שוֹלטת עליו אין כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא החמֵץ מֵרשוּתֵנוּ בפסח.
אבל צריך לעשוֹת מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים בִפני חמֵצוֹ של גוֹי,
שמא יבֹא להִסתפֵק מִמנוּ.
אבל של הקדֵש אינוֹ צריך,
מִפני שהכֹל פוֹרשין מִן ההקדֵש כדי שלֹא יבֹאוּ לידי מעילה.
3
גוֹי שהִפקיד חמֵצוֹ אֵצל ישראֵל:
אִם קִבֵל עליו ישראֵל אחריוּתוֹ,
שאִם אבד אוֹ נִגנב ישלֵם לוֹ דמיו הרי זה חיב לבערוֹ.
הוֹאיל וקִבֵל עליו אחריוּת נעשה כשלוֹ; ואִם לֹא קִבֵל אחריוּת מוּתר לקימוֹ אצלוֹ,
וּמוּתר לאכֹל מִמנוּ אחר הפסח,
שבִרשוּת הגוֹי הוּא.
4
גוֹי אלם שהִפקיד חמֵצוֹ אֵצל ישראֵל,
אִם יוֹדֵע היִשראֵלי שאִם אבד אוֹ נִגנב מחיבוֹ לשלמוֹ,
וכוֹפֵהוּ ואוֹנסוֹ לשלֵם אף על פי שלֹא קִבֵל אחריוּת הרי זה חיב לבערוֹ,
שהרי נחשב כאִלוּ הוּא שלוֹ,
מִפני שמחיבוֹ האנס באחריוּתוֹ.
5
ישראֵל שהִרהין חמֵצוֹ אֵצל הגוֹי:
אִם אמר לוֹ:
'אִם לֹא הֵבֵאתי לך מעוֹת מִכאן ועד יוֹם פלוֹני,
קנֵה חמֵץ זה מֵעכשיו' הרי זה בִרשוּת הגוֹי,
ואוֹתוֹ החמֵץ מוּתר לאחר הפסח,
והוּא שיִהיה הזמן שקבע לוֹ קֹדם הפסח; ואִם לֹא אמר לוֹ 'קנֵה מֵעכשיו' נִמצא אוֹתוֹ החמֵץ כאִלוּ הוּא פִקדוֹן אֵצל הגוֹי,
ואסוּר בהניה לאחר הפסח.
6
ישראֵל וגוֹי שהיוּ באין בספינה,
והיה חמֵץ ביד ישראֵל,
והִגיעה שעה חמישית הרי זה מוֹכרוֹ לגוֹי אוֹ נוֹתנוֹ לוֹ במתנה,
וחוֹזֵר ולוֹקחוֹ מִמנוּ אחר הפסח; וּבִלבד שיִתננוּ לוֹ מתנה גמוּרה.
7
אוֹמֵר הוּא ישראֵל לגוֹי:
'עד שאתה לוֹקֵח במנה,
בוֹא וקח במאתים',
'עד שאתה לוֹקֵח מִגוֹי,
בֹא וקח מיִשראֵל',
'שמא אצרֹך ואקח מִמך אחר הפסח'.
אבל לֹא ימכֹר לוֹ ולֹא יתֵן לוֹ על תנאי,
ואִם עשה כֵן הרי זה עוֹבֵר על בל יֵראה וּבל ימצֵא.
8
תערֹבת חמֵץ עוֹברין עליה מִשוּם בל יֵראה וּבל ימצֵא,
כגוֹן המוּריס וכוּתח הבבלי ושֵכר המדי שעוֹשין אוֹתוֹ מִן הקמח,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ מִדברים הנאכלים.
אבל דבר שיֵש בוֹ תערֹבת חמֵץ ואינוֹ ראוּי לאכילה הרי זה מוּתר לקימוֹ בפסח.
9
כיצד? ערֵבת העבדנין שנתן לתוֹכה קמח ועוֹרוֹת,
אפִלוּ נתנוֹ שעה אחת קֹדם שעת הבִעוּר הרי זה מוּתר לקימוֹ.
ואִם לֹא נתן העוֹרוֹת,
ונתן הקמח:
קֹדם שלֹשה ימים לִשעת הבִעוּר מוּתר,
שהרי נִפסד והִבאיש; תוֹך שלֹשה ימים חיב לבעֵר.
10
וכֵן הקִלוֹר והרטיה והאִספלנית והתִריאק שנתן לתוֹכן חמֵץ מוּתר לקימן בפסח,
שהרי נִפסדה צוּרת החמֵץ.
11
הפת עצמה שעִפשה ונִפסלה מִלאכֹל הכלב,
וּמלוּגמא שנִסרחה אינוֹ צריך לבעֵר.
:בגדים שכִבסוּ אוֹתן בחֵלב חִטה,
וכֵן נירוֹת שדִבקוּ אוֹתן בחמֵץ,
וכל כיוֹצֵא בזה מוּתר לקימן בפסח,
ואין בהן מִשוּם לֹא יֵראה ולֹא ימצֵא,
שאין צוּרת החמֵץ עוֹמדת.
12
דבר שנִתערֵב בוֹ חמֵץ ואינוֹ מאכל אדם כלל,
אוֹ שאינוֹ מאכל כל אדם כגוֹן התִריאק וכיוֹצֵא בוֹ,
אף על פי שמוּתר לקימוֹ אסוּר לאכלוֹ עד אחר הפסח.
ואף על פי שאין בוֹ מִן החמֵץ אלא כל שהוּא הרי זה אסוּר לאכלוֹ.