1
מִצות עשֵה מִן התוֹרה להשבית החמֵץ קֹדם זמן אִסוּר אכילתוֹ,
שנאמר: "ביוֹם הרִאשוֹן תשביתוּ שאֹר מִבתיכם" ; מִפי השמוּעה למדוּ ש"רִאשוֹן" זה הוּא יוֹם ארבעה עשר.
וּראיה לדבר זה מה שכתוּב בתוֹרה:
"לֹא תִשחט על חמֵץ דם זִבחי" ,
כלוֹמר: לֹא תִשחט הפסח והחמֵץ קים.
וּשחיטת הפסח היא יוֹם ארבעה עשר אחר חצוֹת.
2
וּמה היא השבתה זוֹ האמוּרה בתוֹרה? היא שיבטֵל החמֵץ מִלִבוֹ ויחשֹב אוֹתוֹ כעפר,
וישים בלִבוֹ שאין בִרשוּתוֹ חמֵץ כלל,
ושכל חמֵץ שבִרשוּתוֹ הרי הוּא כעפר וּכדבר שאין בוֹ צֹרך כלל.
3
וּמִדִברי סוֹפרים לחפֵש אחר החמֵץ במחבוֹאוֹת וּבחוֹרים,
ולִבדֹק וּלהוֹציאוֹ מִכל גבוּלוֹ.
וכֵן מִדִברי סוֹפרים שבוֹדקין וּמשביתין החמֵץ בלילה מִתחִלת ליל ארבעה עשר לאוֹר הנֵר,
מִפני שבלילה כל העם מצוּיין בבתיהם,
ואוֹר הנֵר יפה לִבדיקה.
ואין קוֹבעין מִדרש בסוֹף יוֹם שלֹשה עשר,
וכֵן החכם לֹא יתחיל לִקרוֹת בעֵת זוֹ,
שמא ימשֵך וימנע מִבדיקה בִתחִלת זמנה.
4
אין בוֹדקין לֹא לאוֹר הלבנה ולֹא לאוֹר החמה ולֹא לאוֹר האבוּקה,
אלא לאוֹר הנֵר.
במה דברים אמוּרים? בחוֹרים וּבמחבוֹאוֹת.
אבל אכסדרה שאוֹרה רב,
אִם בדקה לאוֹר החמה דיוֹ.
ואמצע החצֵר אינוֹ צריך בדיקה,
מִפני שהעוֹפוֹת מצוּיין שם,
והֵם אוֹכלין כל חמֵץ שיִפֹל שם.
5
חוֹר שבאמצע הבית שבין אדם לחבֵרוֹ זה בוֹדֵק עד מקוֹם שידוֹ מגעת וזה בוֹדֵק עד מקוֹם שידוֹ מגעת,
והשאר מבטלוֹ בלִבוֹ.
וכל מקוֹם שאין מכניסין לוֹ חמֵץ אינוֹ צריך בדיקה.
6
חוֹרי הבית העליוֹנים והתחתוֹנים,
וגג היציע,
ורפת בקר,
ולוּלין, וּמתבֵן,
ואוֹצרוֹת יין ואוֹצרוֹת שמן שאינוֹ מִסתפֵק מֵהן,
וּבית דגים גדוֹלים אינן צריכין בדיקה,
אלא אִם כֵן הִכניס להן חמֵץ.
אבל אוֹצרוֹת שֵכר ואוֹצרוֹת יין שמִסתפֵק מִמנוּ,
וּבית המלח,
וּבית השעוה,
וּבית דגים קטנים,
וּבית העֵצים,
וּבית המוּריס,
וחוֹרי הבית האמצעיין,
וכיוֹצֵא באֵלוּ צריכין בדיקה,
שסתמן שמכניסין להן חמֵץ.
ואִם ידע בודאי שלֹא הִכניס שם חמֵץ אינוֹ צריך בדיקה.
וּכשבוֹדֵק המרתֵף בוֹדֵק מִמנוּ שתי שוּרוֹת החיצוֹנוֹת,
שהֵן העליוֹנה ושלמטה מִמנה.
7
אין חוֹששין שמא גררה חוּלדה חמֵץ למקוֹם שאין מכניסין בוֹ חמֵץ,
שאִם נחוּש מִבית לבית נחוּש מֵעיר לעיר,
ואין לדבר סוֹף.
בדק ליל ארבעה עשר והִניח עשר חלוֹת וּמצא תֵשע הרי זה חוֹשֵש,
וצריך לִבדֹק פעם שניה,
שהרי גררה חוּלדה אוֹ עכבר בודאי.
8
וכֵן אִם ראה עכבר שנִכנס לבית וחמֵץ בפיו,
אחר בדיקה צריך לִבדֹק פעם שניה.
אף על פי שמצא פֵרוּרין באמצע הבית אין אוֹמרין:
כבר אכל אוֹתה הפת במקוֹם זה והרי הפֵרוּרין,
אלא חוֹששין שמא הִניחה בחוֹר אוֹ בחלוֹן,
ואֵלוּ הפֵרוּרין שם היוּ,
וּלפיכך חוֹזֵר וּבוֹדֵק:
אִם לֹא מצא כלוּם הרי זה בוֹדֵק כל הבית; ואִם מצא אוֹתה הפת שנטלה העכבר ונִכנס אינוֹ צריך בדיקה.
9
ראה תינוֹק שנִכנס לבית בדוּק וּבידוֹ כִכר,
ונִכנס אחריו וּמצא פֵרוּרין אינוֹ צריך בדיקה,
שחזקתוֹ שאכלה,
ואֵלוּ הפֵרוּרין שנפלוּ מִמנוּ בִשעת אכילה,
שדרך התינוֹק לפרֵר בעֵת אכילתוֹ,
ואין דרך עכבר לפרֵר.
ואִם לֹא מצא פֵרוּרין כלל צריך לִבדֹק.
10
הִניח תִשעה צִבוּרין של מצה ואחד של חמֵץ,
וּבא עכבר ונטל,
ולֹא ידענוּ אִם חמֵץ אִם מצה נטל,
ונִכנס לבית בדוּק צריך לִבדֹק,
שכל הקבוּע כמחצה על מחצה.
11
שני צִבוּרים,
אחד חמֵץ ואחד מצה,
וּשני בתים,
אחד בדוּק ואחד שאינוֹ בדוּק,
וּבאוּ שני עכברים,
זה נטל חמֵץ וזה נטל מצה,
ואין ידוּע לאיזה בית נִכנס זה שנטל החמֵץ; וכֵן שני בתים בדוּקין וצִבוּר אחד חמֵץ,
וּבא עכבר ונטל ואין ידוּע לאיזה בית נִכנס; אוֹ שידע שנִכנס לאחד מֵהן,
ונִכנס אחריו וּבדק ולֹא מצא כלוּם,
אוֹ שבדק וּמצא כִכר בכל אֵלוּ אינוֹ צריך לִבדֹק פעם שניה,
שאין כאן קבוּע.
12
הִניח החמֵץ בזוית זוֹ וּמצאוֹ בזוית אחרת,
אוֹ שהִניח תֵשע חלוֹת וּמצא עשר,
אוֹ שהיוּ תִשעה צִבוּרין מצה ואחד חמֵץ,
וּפֵרֵש כִכר מֵהן ואין ידוּע אִם חמֵץ אִם מצה,
וּבא עכבר ונטל הכִכר שפֵרֵש ונִכנס לבית בדוּק,
אוֹ שבא עכבר ונטל חמֵץ וספֵק נִכנס לבית זה אוֹ לֹא נִכנס בכל אֵלוּ צריך לִבדֹק.
13
נִכנס עכבר לבית וכִכר בפיו,
ויצא עכבר מִשם וכִכר בפיו אוֹמרין:
הוּא הרִאשוֹן שנִכנס הוּא האחרוֹן שיצא,
ואינוֹ צריך לִבדֹק.
היה הרִאשוֹן שחֹר וזה שיצא לבן צריך לִבדֹק.
נִכנס עכבר וכִכר בפיו,
ויצאת מִשם חוּלדה וכִכר בפיה צריך לִבדֹק.
יצאת ועכבר וכִכר בפיה אינוֹ צריך לִבדֹק,
שזה הכִכר הוּא שהיה בפי העכבר.
נחש שנִכנס לחוֹר וּפת בפיו אינוֹ חיב להביא חבר להוֹציאוֹ.
14
כזית חמֵץ בִשמי קוֹרה מחיבין אוֹתוֹ להביא סוּלם להוֹרידוֹ,
שפעמים יפֹל מִשמי קוֹרה.
היה חמֵץ בבוֹר אין מחיבין אוֹתוֹ להעלוֹתוֹ,
אלא מבטלוֹ בלִבוֹ ודיוֹ.
15
כֹפת שאֹר שיִחדה לישיבה,
אִם טח פניה בטיט הרי זוֹ בטֵלה,
וּמוּתר לקימה.
בצֵק שבסִדקי הערֵבה:
אִם יֵש כזית במקוֹם אחד חיב לבעֵר; ואִם לאו:
אִם היה עשוּי לחזֵק בוֹ שִברי הערֵבה אוֹ לִסתֹם בוֹ נקב בטֵל במִעוּטוֹ; ואִם לאו חיב לבעֵר.
היוּ שני חציי זיתים בִשני מקוֹמוֹת וחוּט של בצֵק ביניהן רוֹאין:
כל שאִלוּ ינטֵל החוּט נִטלין עִמוֹ חיב לבעֵר; ואִם לאו אינוֹ חיב לבעֵר.
16
במה דברים אמוּרים? בערֵבה.
אבל בבית,
אף על פי שאִם ינטֵל החוּט אינן נִטלין עִמוֹ חיב לבעֵר,
מִפני שפעמים מקבֵץ אוֹתם.
היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה,
חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה,
חצי זית בבית וחצי זית בבית שלִפנים מִמנוּ,
הוֹאיל ואֵלוּ החציי זיתים דבוּקים בכתלים אוֹ בקוֹרוֹת אוֹ בקרקעוֹת אינוֹ חיב לבעֵר,
אלא מבטֵל בלִבוֹ ודיוֹ.
17
המשכיר בית סתם בארבעה עשר הרי זה בחזקת בדוּק,
ואינוֹ צריך לִשאֹל.
ואִם הוּחזק זה המשכיר שלֹא בדק,
ואמרה אִשה אוֹ קטן:
'אנוּ בדקנוּהוּ' הרי אֵלוּ נאמנין,
שהכֹל נאמנין על בִעוּר חמֵץ,
והכֹל כשֵרים לִבדיקה,
ואפִלוּ נשים ועבדים וּקטנים,
והוּא שיִהיה קטן שיֵש בוֹ דעת לִבדֹק.
18
המשכיר בית לחבֵרוֹ:
אִם עד שלֹא מסר המפתֵח חל ארבעה עשר על המשכיר לִבדֹק; ואִם מִשמסר המפתֵח חל ארבעה עשר על השוֹכֵר לִבדֹק.
המשכיר בית בחזקת שהוּא בדוּק ונִמצא שאינוֹ בדוּק על השוֹכֵר לִבדֹק,
ואינוֹ מקח טעוּת,
ואפִלוּ במקוֹם שבוֹדקין בשכר,
שהרי מִצוה הוּא עוֹשה.
19
המפרֵש בים והיוֹצֵא בשירה:
תוֹך שלֹשים יוֹם זקוּק לִבדֹק; קֹדם שלֹשים יוֹם:
אִם דעתוֹ לחזֹר קֹדם הפסח צריך לִבדֹק ואחר כך יֵצֵא,
שמא יחזֹר ערב הפסח בין השמשוֹת ולֹא יהיה לוֹ פנאי לבעֵר; ואִם אין דעתוֹ לחזֹר אינוֹ צריך לִבדֹק.
וכֵן העוֹשה ביתוֹ אוֹצר:
תוֹך שלֹשים יוֹם זקוּק לִבדֹק,
ואחר כך כוֹנֵס אוֹצרוֹ לתוֹכוֹ; קֹדם שלֹשים יוֹם:
אִם דעתוֹ לפנוֹתוֹ קֹדם הפסח צריך לִבדֹק,
ואחר כך עוֹשֵהוּ אוֹצר; ואִם אין דעתוֹ לפנוֹתוֹ קֹדם הפסח אינוֹ צריך לִבדֹק.