הִלכוֹת חמֵץ וּמצה:
יֵש בִכללן שמוֹנה מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה וחמֵש מִצווֹת לֹא תעשה.
וזה הוּא פרטן:
א) שלֹא לאכֹל חמֵץ ביוֹם ארבעה עשר מֵחצוֹת היוֹם וּלמעלה.
ב) להשבית שאֹר מֵארבעה עשר.
ג) שלֹא לאכֹל חמֵץ כל שִבעה.
ד) שלֹא לאכֹל תערֹבת חמֵץ כל שִבעה.
ה) שלֹא יֵראה חמֵץ כל שִבעה.
ו) שלֹא ימצֵא חמֵץ כל שִבעה.
ז) לאכֹל מצה בלילי הפסח.
ח) לספֵר ביציאת מִצרים באוֹתוֹ הלילה.
וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
:
1
כל האוֹכֵל כזית חמֵץ בפסח מִתחִלת ליל חמִשה עשר עד סוֹף יוֹם אחד ועשרים בניסן:
במֵזיד חיב כרֵת,
שנאמר: "כי כל אֹכֵל חמֵץ ונִכרתה" ; בשוֹגֵג חיב קרבן חטאת קבוּעה.
אחד האוֹכֵל ואחד הממחה ושוֹתה.
2
החמֵץ בפסח אסוּר בהניה,
שנאמר: "ולֹא יֵאכֵל חמֵץ" לֹא יהיה בוֹ התֵר אכילה.
והמניח חמֵץ בִרשוּתוֹ בפסח,
אף על פי שלֹא אכלוֹ עוֹבֵר בִשני לאוין,
שנאמר: "לֹא יֵראה לך שאֹר בכל גבוּלך" ,
ונאמר: "שאֹר לֹא ימצֵא בבתיכם" ,
ואִסוּר החמֵץ ואִסוּר השאֹר שבוֹ מחמצין אחד הוּא.
3
אינוֹ לוֹקה מִשוּם לֹא יֵראה ולֹא ימצֵא אלא אִם כֵן קנה חמֵץ בפסח אוֹ חִמצוֹ,
כדי שיעשה מעשה.
אבל אִם היה לוֹ חמֵץ קֹדם הפסח,
וּבא הפסח ולֹא בִערוֹ אלא הִניחוֹ בִרשוּתוֹ,
אף על פי שעבר על שני לאוין אינוֹ לוֹקה מִן התוֹרה,
מִפני שלֹא עשה מעשה,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
חמֵץ שעבר עליו הפסח אסוּר בהניה לעוֹלם.
ודבר זה קנס מִדִברי סוֹפרים; מִפני שעבר על בל יֵראה וּבל ימצֵא אסרוּהוּ,
ואפִלוּ הִניחוֹ בִשגגה אוֹ באֹנס,
כדי שלֹא יניח אדם חמֵץ בִרשוּתוֹ עד שיֵהנה בוֹ אחר הפסח.
5
חמֵץ שנִתערֵב בדבר אחֵר בפסח,
בין במינוֹ בין שלֹא במינוֹ הרי זה אוֹסֵר בכל שהוּא.
וחמֵץ של ישראֵל שעבר עליו הפסח,
אף על פי שהוּא אסוּר בהניה,
אִם נִתערֵב בין במינוֹ בין שלֹא במינוֹ הרי זה מוּתר לאכלוֹ אחר הפסח,
שלֹא קנסוּ ואסרוּ אלא בחמֵץ עצמוֹ,
אבל התערֹבת מוּתרת באכילה לאחר הפסח.
6
אין חיבין כרֵת אלא על אכילת עצמוֹ של חמֵץ.
אבל עֵרוּב חמֵץ,
כגוֹן כוּתח הבבלי ושֵכר המדי וכל הדוֹמה להן מִדברים שהחמֵץ מעֹרב בהן,
אִם אכלן בפסח לוֹקה ואין בוֹ כרֵת,
שנאמר: "כל מחמצת לֹא תֹאכֵלוּ" .
במה דברים אמוּרים? בשאכל כזית חמֵץ בתוֹך התערֹבת בִכדי אכילת שלֹש ביצים,
הוּא שלוֹקה מִן התוֹרה.
אבל אִם אין בתערֹבת כזית בִכדי אכילת שלֹש ביצים,
אף על פי שאסוּר לוֹ לאכֹל,
אִם אכל אינוֹ לוֹקה אלא מכת מרדוּת.
7
האוֹכֵל מִן החמֵץ עצמוֹ בפסח כל שהוּא הרי זה אסוּר מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא יֵאכֵל חמֵץ" .
ואף על פי כֵן אינוֹ חיב כרֵת אוֹ קרבן,
אלא על כשִעוּר שהוּא כזית.
והאוֹכֵל פחוֹת מִכזית במֵזיד מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
8
אסוּר לאכֹל חמֵץ ביוֹם ארבעה עשר מֵחצוֹת היוֹם וּלמעלה,
שהוּא מִתחִלת שעה שביעית ביוֹם.
וכל האוֹכֵל בִזמן זה לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא תֹאכל עליו חמֵץ" ,
כלוֹמר על קרבן הפסח.
כך למדוּ מִפי השמוּעה בפֵרוּש דבר זה:
לֹא תֹאכל חמֵץ מִשעה שראוּיה לִשחיטת הפסח,
שהיא בין הערבים והוּא חצי היוֹם.
9
ואסרוּ חכמים לאכֹל חמֵץ מִתחִלת שעה שִשית,
כדי שלֹא יגע באִסוּר תוֹרה.
וּמִתחִלת שעה שִשית יהיה החמֵץ אסוּר באכילה וּבהניה:
שעה שִשית מִדִברי סוֹפרים,
וּשאר היוֹם,
מִשביעית ומעלה מִן התוֹרה.
:שעה חמישית אין אוֹכלין בה חמֵץ,
גזֵרה מִשוּם יוֹם המעוּנן,
שמא יטעה בין חמישית ושִשית.
ואינוֹ אסוּר בהניה בשעה חמישית.
לפיכך תוֹלין בה התרוּמה ולחם תוֹדה וכיוֹצֵא בהן מֵחמֵץ שהוּא קֹדש:
לֹא אוֹכלין ולֹא שוֹרפין,
עד שתגיע שעה שִשית שוֹרפין הכֹל.
10
הא למדת שמוּתר לאכֹל חמֵץ ביוֹם ארבעה עשר עד סוֹף שעה רביעית,
ואין אוֹכלין בשעה חמישית,
אבל נהנין בוֹ.
והאוֹכֵל בשעה שִשית מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
והאוֹכֵל מִתחִלת שעה שביעית לוֹקה.