1
המדליק בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ,
ועברה הדלֵקה חיב לשלֵם נזק שלֵם,
שנאמר: "כי תֵצֵא אֵש וכו שלֵם ישלֵם המבעִר את הבעֵרה" .
והבעֵרה מֵאבוֹת נזקים היא.
2
הִדליק בתוֹך רשוּתוֹ צריך להרחיק מִסוֹף המצר כדי שלֹא תעבֹר הדלֵקה לִשדֵה חבֵרוֹ.
וכמה שִעוּר ההרחקה? הכֹל לפי גבהה של דלֵקה.
ואִם לֹא הִרחיק כראוּי,
ועברה והִזיקה חיב לשלֵם נזק שלֵם.
הִרחיק כראוּי ועברה והִזיקה פטוּר,
שזוֹ מכה בידי שמים היא.
:וכֵן אִם עברה נהר אוֹ שלוּלית שיֵש בהן מים ורחבן שמוֹנה אמוֹת פטוּר.
3
עברה גדֵר אוֹמדין גֹבה הגדֵר,
וגֹבה הדלֵקה,
והעֵצים אוֹ הקוֹצים המצוּיים שם:
אִם אינה ראוּיה לעבֹר פטוּר; ואִם ראוּיה לעבֹר חיב.
:במה דברים אמוּרים? באֵש הקוֹדחת.
אבל אִם היה לה להב גדוֹל העוֹלה ונִכפף מִגֹבה עלית הלהב,
והיוּ העֵצים מצוּיין שם אין לה אֹמד,
אלא אפִלוּ עברה אלף אמה,
חיב.
4
נפלה דלֵקה בחצֵרוֹ,
ונפל גדֵר שלֹא מֵחמת הדלֵקה,
ועברה והִדליקה בחצֵר אחרת,
אִם היה יכוֹל לִגדֹר הגדֵר שנפל ולֹא גדרוֹ חיב.
למה הדבר דוֹמה? לשוֹרוֹ שיצא והִזיק,
שהיה לוֹ לשמרוֹ ולֹא שמרוֹ.
5
השוֹלֵח את הבעֵרה ביד חֵרֵש שוֹטה וקטן פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
במה דברים אמוּרים? שמסר להם גחלת ולִבוּה,
שדרך הגחלת להִכבוֹת מֵאיליה קֹדם שתעבֹר ותדליק.
אבל אִם מסר להם שלהבת חיב,
שהרי מעשיו גרמוּ.
6
שִלח את הבעֵרה ביד פִקֵח זה הפִקֵח שהִבעיר חיב לשלֵם,
והשוֹלֵח פטוּר.
וכֵן אִם הִניח שוֹמֵר לִשמֹר הבעֵרה השוֹמֵר חיב.
7
אחד הֵביא את האוּר ואחד הֵביא את העֵצים המֵביא את העֵצים חיב.
אחד הֵביא את העֵצים ואחד הֵביא את האוּר המֵביא את האוּר חיב.
בא אחֵר ולִבה המלבה חיב.
לִבתוּ רוּח שאינה מצוּיה תמיד הרי כוּלן פטוּרין.
לִבה ולִבתוּ הרוּח חיב,
שהרי הוּא גרם,
וכל הגוֹרֵם להזיק משלֵם נזק שלֵם מִן היפה שבִנכסיו,
כִשאר כל המזיקין.
8
אֵש שיצאה ואכלה עֵצים אוֹ אבנים אוֹ עפר חיב לשלֵם,
שנאמר: "וּמצאה קֹצים וכו אוֹ השדה" .
אכלה גדיש וכיוֹצֵא בוֹ,
והיוּ כֵלים טמוּנין בתוֹך הגדיש:
אִם היוּ כמוֹ מוֹרִגים וּכלי הבקר וכיוֹצֵא בהן מִדברים שדרך אנשי השדה לִטמֹן אוֹתם בגדיש חיב לשלֵם; היוּ בגדים וּכלי זכוּכית וכיוֹצֵא בהן פטוּר על הכֵלים.
9
במה דברים אמוּרים? במדליק בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ.
אבל במדליק בתוֹך שלוֹ ועברה לִשדֵה חבֵרוֹ פטוּר על כל הכֵלים הטמוּנים בגדיש,
אבל משלֵם הוּא שִעוּר מקוֹם הכֵלים,
ורוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא מלֵא גדיש של חִטים אוֹ של שעוֹרים.
10
המדליק בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ,
ויצאת האֵש ונאכל הגדיש,
והיה גדי כפוּת לוֹ ועבד סמוּך לוֹ ונִשרף עִמוֹ חיב,
שכֵן דרך בני אדם לעשוֹת בגדיש.
היה עבד כפוּת לוֹ וּגדי סמוּך לוֹ ונִשרף עִמוֹ פטוּר.
11
המשאיל מקוֹם לחבֵרוֹ והִגדיש בוֹ,
והִטמין כֵלים,
והִדליק המשאיל ושרף הגדיש אינוֹ משלֵם אלא דמי הגדיש בִלבד.
הִשאילוֹ מקוֹם להגדיש חִטים והִגדיש שעוֹרים,
אוֹ להגדיש שעוֹרים והִגדיש חִטים,
אוֹ שהִגדיש חִטים וחִפן בִשעוֹרים,
אוֹ שהִגדיש שעוֹרים וחִפן בחִטים אינוֹ נוֹתֵן אלא דמי שעוֹרים בִלבד.
12
המדליק את הבירה של חבֵרוֹ משלֵם כל מה שבתוֹכה,
שכֵן דרך בני אדם להניח כל כליהם וכל חפציהם בבתים.
וכל שיִטעֹן בעל הבית הרי זה נִשבע בִנקיטת חֵפץ ונוֹטֵל.
וּשבוּעה זוֹ מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וּבִלבד שיִטעֹן דברים שהוּא אמוּד בהן,
אוֹ שהוּא אמוּד לִהיוֹת אוֹתן הדברים שטען פִקדוֹן אצלוֹ.
13
גמל שהוּא טעוּן פִשתן ועוֹבֵר בִרשוּת הרבים,
ונִכנס פִשתנוֹ לתוֹך החנוּת ודלקה בנֵרוֹ של חנוני והִדליק את כל הבירה בעל הגמל חיב,
מִפני שהִרבה במשוֹי,
בין שעמדה הבהֵמה בין שלֹא עמדה.
הִניח החנוני נֵרוֹ מִבחוּץ החנוני חיב אף בִדמי הפִשתן,
מִפני שהִניח נֵרוֹ מִבחוּץ.
ואפִלוּ נֵר חנוּכה בעל החנוּת חיב,
שהיה לוֹ לישֵב ולִשמֹר.
14
הכוֹפֵף קמתוֹ של חבֵרוֹ לִפני האֵש עד שתִדלק,
אִם אין האֵש מגעת לה אלא ברוּח שאינה מצוּיה פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
והטוֹמֵן קמתוֹ של חבֵרוֹ בעפר אוֹ בתבן,
ועברה האֵש ואכלה אוֹתה הרי זה הטוֹמֵן פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים,
מִפני שהמדליק את האֵש פטוּר על הטמוּן.
15
אֵש שעברה והִזיקה את האדם וחבלה בוֹ הרי המבעיר חיב בנִזקוֹ וּבשִבתוֹ וּברִפוּיוֹ וּבצערוֹ וּבבשתוֹ כאִלוּ הִזיקוֹ בידוֹ; שאף על פי שאִשוֹ ממוֹנוֹ הוּא,
הרי הוּא כמי שהִזיק בחִציו.
אבל אִם הִזיקה בהמתוֹ אוֹ בוֹרוֹ את האדם אינוֹ חיב אלא בנזק בִלבד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
כל תוֹלדוֹת האֵש הרי הֵן כאֵש.
כיצד? הִניח אבן אוֹ סכין אוֹ משא ברֹאש גגוֹ,
ונפלוּ ברוּח מצוּיה והִזיקוּ חיב לשלֵם נזק שלֵם,
שכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן תוֹלדוֹת הבעֵרה הֵם.
ואִם נפלוּ ברוּח שאינה מצוּיה והִזיקוּ פטוּר.
:בריך רחמנא דסיען