1
כֵלים שנפלוּ לבוֹר ונִשתברוּ בעל הבוֹר פטוּר,
שנאמר: "ונפל שמה שוֹר אוֹ חמוֹר" מִפי השמוּעה למדוּ:
"שוֹר" לֹא אדם; "חמוֹר" לֹא כֵלים.
אפִלוּ נפל שוֹר בכֵליו,
וּמֵת השוֹר ונִשתברוּ כֵליו חיב על הבהֵמה וּפטוּר על הכֵלים.
2
הבוֹר מֵאבוֹת נזקים הוּא,
ותוֹלדוֹתיו כמוֹתוֹ,
מוּעדין מִתחִלתן.
וכל המניח תקלה הרי זה תוֹלדת הבוֹר,
ואִם הוּזק בה אדם אוֹ בהֵמה משלֵם זה שהִניח התקלה נזק שלֵם,
בין שהִפקיר התקלה בין שלֹא הִפקירה,
ואִם הוּזקוּ בה כֵלים פטוּר.
3
כיצד? המניח אבנוֹ אוֹ סכינוֹ אוֹ משאוֹ אוֹ תִבנוֹ וקשוֹ וכיוֹצֵא בהן בִרשוּת הרבים,
והוּזק בהם בין אדם בין בהֵמה חיב נזק שלֵם; וכֵן אִם הִניחן בִרשוּתוֹ,
והִפקיר רשוּתוֹ ולֹא הִפקירן.
נִתקל בקרקע,
ונחבט בתקלה זוֹ והוּזק בה חיב בעל התקלה.
ואִם הוּזקוּ כֵלים בכל אֵלוּ אוֹ נִטנפוּ פטוּר.
4
הִכניס שוֹרוֹ לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּת,
והִרביץ גללים,
ונִטנפוּ בהם כֵליו של בעל הבית פטוּר,
שהגלל הזה תוֹלדת בוֹר הוּא,
ולֹא מצינוּ בוֹר שחיב בוֹ על הכֵלים.
5
המניח את הכד בִרשוּת הרבים,
והלך המהלֵך ונִתקל בה וּשברה פטוּר,
לפי שאין דרך בני אדם להִתבוֹנֵן בדרך כשהֵן מהלכין.
ואִם הוּזק בה הרי בעל הכד חיב בִנזקיו,
ואפִלוּ הִפקיר הכד,
שכל המפקיר נזקין שאין לוֹ רשוּת לעשוֹתן מִתחִלה חיב כאִלוּ לֹא הִפקירן.
6
הִניח את הכד במקוֹם שיֵש לוֹ רשוּת להניחה שם,
כגוֹן מקוֹם הקרנוֹת של גִתוֹת וכיוֹצֵא בהן,
ונִתקל בה וּשברה חיב,
ואִם הוּזק בה המהלֵך בעל הכד פטוּר,
מִפני שהיה לוֹ להִסתכֵל.
ואִם היתה אפֵלה,
אוֹ שמִלֵא כל הדרך כדים פטוּר על שבירתה,
ואִם נִתקל בה הרי בעל הכד חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
נִשברה כדוֹ בִרשוּת הרבים,
והוּחלק אחד במים אוֹ שלקה בחרסיה פטוּר מִדיני אדם,
לפי שהוּא אנוּס,
וחיב בדיני שמים,
מִפני שלֹא סִלֵק החרסים,
והרי החרסים והמים כהפקֵר,
ולֹא הִפקיר אלא אחר שנאנס וּלפיכך פטוּר.
ואִם נִתכוֵּן לִזכוֹת בחרסיה,
והוּזק בהן אחֵר חיב.
והוּא הדין לנפלה גמלוֹ ולֹא העמידה,
וכל כיוֹצֵא בה.
ואִם הוּזקוּ כֵלים בכל אֵלוּ פטוּר,
בין הִפקיר בין לֹא הִפקיר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
שני קדרין שהיוּ מהלכין בדרך זה אחר זה,
ונִתקל הרִאשוֹן ונפל,
ונִתקל השֵני ברִאשוֹן:
אִם היה לרִאשוֹן לעמֹד ולֹא עמד חיב בִנזקיו של שֵני,
שאף על פי שהוּא אנוּס בִשעת נפילה,
אינוֹ אנוּס בִהיוֹתוֹ מוּטל בדרך,
והרי הוּא יכוֹל לעמֹד; ואִם לֹא היה לוֹ לעמֹד פטוּר,
ואף על פי שלֹא הִזהיר לזה שנִתקל בוֹ,
מִפני שהוּא טרוּד בנפשוֹ.
9
במה דברים אמוּרים שהוּא חיב בִנזקיו של שֵני? בשהוּזק גוּפוֹ של שֵני.
אבל אִם הוּזקוּ כֵליו פטוּר,
שאינוֹ חיב על הכֵלים בבוֹר,
וכל תקלה תוֹלדת בוֹר היא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
הקדרין והזגגין וכיוֹצֵא בהם שהיוּ מהלכין בדרך זה אחר זה,
ונִתקל הרִאשוֹן ונפל,
ונִתקל השֵני ברִאשוֹן והשלישי בשֵני,
וכל אחד מֵהן יֵש לוֹ לעמֹד ולֹא עמד הרִאשוֹן חיב בנִזקי גוּפוֹ של שֵני,
בין שהוּזק בגוּפוֹ של רִאשוֹן המוּטל בין שהוּזק במשאוֹ,
והשֵני חיב בנִזקי גוּפוֹ של שלישי אִם הוּזק בגוּפוֹ של שֵני; אבל אִם הוּזק במשאוֹ של שֵני שנפל פטוּר,
שהרי אוֹמֵר לוֹ השֵני:
בוֹר זה,
שהוּא משאי,
אין אני הכוֹרה אוֹתוֹ,
שהרי הרִאשוֹן הִפיל השֵני עִם משאוֹ.
ואִם הִזהירוּ זה את זה כוּלן פטוּרין.
11
נפל הרִאשוֹן והיה מוּטל לרֹחב הדרך,
ונִתקל אחד ברֹאשוֹ ואחד ברגליו ואחד בבִטנוֹ הרי הוּא חיב בנִזקי כוּלם,
הוֹאיל והיה לוֹ לעמֹד ולֹא עמד.
12
השוֹפֵך את המים בִרשוּת הרבים והוּזק בהן אחֵר חיב בִנזקיו; ואִם נִטנפוּ כֵליו פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
נִבלעוּ המים בארץ,
ונִשארה הארץ חלקה,
והוּחלק ונפל והוּזק בקרקע הרי זה חיב בִנזקיו.
13
כל אֵלוּ שפוֹתקין ביבוֹתיהן וגוֹרפין מערוֹתיהן אין להם רשוּת לִשפֹך המים בִרשוּת הרבים בימוֹת החמה,
אבל בימוֹת הגשמים יֵש להם רשוּת לִשפֹך.
ואף על פי כֵן,
אִם הוּזק אדם אוֹ בהֵמה במים חיבין נזק שלֵם.
14
לֹא יוֹציא אדם תִבנוֹ וקשוֹ לִרשוּת הרבים כדי שיִדוֹשוּ ויֵעשוּ לוֹ זבל.
ואִם הוֹציא קנסוּ אוֹתוֹ חכמים שיִהיוּ כהפקֵר,
וכל הקוֹדֵם בהן זכה מֵעֵת שנִדוֹשוּ והִשביחוּ.
ואִם קדם אדם וזכה בהם מִשעת הוֹצאה לִרשוּת הרבים אין מוֹציאין מידוֹ.
ואף על פי שהֵן כהפקֵר,
אִם הוּזק בהן אדם אוֹ בהֵמה הרי זה המוֹציא חיב לשלֵם.
15
יֵש לכל אדם להוֹציא את הזבל והגללים לִרשוּת הרבים בִשעת הוֹצאת זבלים,
ולִצבֹר אוֹתם שם שלֹשים יוֹם כדי שיִהיה נִשוֹף ברגלי אדם.
ואף על פי כֵן,
אִם הִזיק חיב לשלֵם.
וחיבין על זה הגלל מִשוּם גזֵל; כיון שאין בוֹ שבח אִם נִדוֹש,
לֹא קנסוּ בוֹ.
16
אין שוֹרין טיט בִרשוּת הרבים ואין לוֹבנים לבֵנים,
אבל גוֹבלין טיט בִרשוּת הרבים,
אבל לֹא לִלבֵנים.
17
הבוֹנה בִרשוּת הרבים:
המֵביא אבנים מֵביא,
והבוֹנה בוֹנה,
וכוּלן שהִזיקוּ חיבין לשלֵם נזק שלֵם.
18
החצב שחצב אבן וּמסרה לסתת,
והוּזק בה אדם אוֹ בהֵמה הסתת חיב.
וסתת שמסר לחמר החמר חיב.
מסר חמר לכתף הכתף חיב.
מסר כתף לבוֹנה הבוֹנה חיב.
ואִם מסרה הבוֹנה לזה המתקֵן ישיבתה בבִנין המתקֵן חיב.
ואִם אחר שהעלוּה על גבי דימוֹס נפלה והִזיקה,
והיוּ עוֹשין בקבלנוּת כוּלן חיבין; וּבִשכירוּת האחרוֹן חיב וכוּלן פטוּרין.
19
הכֹתל והאילן שנפלוּ לִרשוּת הרבים והִזיקוּ פטוּר מִלשלֵם,
ואף על פי שהִפקירן,
לפי שאינן דוֹמין לבוֹר,
שהרי אין תחִלתן להזֵק.
ואִם היוּ רעוּעין בית דין קוֹבעין לוֹ זמן לקֹץ את האילן ולִסתֹר את הכֹתל.
וכמה הזמן? שלֹשים יוֹם.
נפלוּ בתוֹך הזמן והִזיקוּ פטוּר; לאחר הזמן חיב,
מִפני ששִהה אוֹתן.
20
המצניע את הקוֹץ ואת הזכוּכית,
והגוֹדֵר גדֵרוֹ בקוֹצים,
והִפריח לִרשוּת הרבים,
והוּזק אחֵר בהן חיב נזק שלֵם.
ואִם גדר גדֵרוֹ בקוֹצים בצִמצוּם בתוֹך רשוּתוֹ פטוּר,
לפי שאין דרך בני אדם להִתחכֵך בכתלים.
21
המצניע קוֹציו וּזכוּכיוֹתיו בתוֹך כתלוֹ של חבֵרוֹ,
וּבא בעל הכֹתל וסתר את כתלוֹ,
ונפלוּ לִרשוּת הרבים והִזיקוּ:
אִם כֹתל רעוּע היה המצניע חיב; ואִם כֹתל בריא הוּא בעל הכֹתל חיב.
22
חסידים הרִאשוֹנים היוּ מצניעין את הקוֹצים ואת הזכוּכית בתוֹך שדוֹתיהן בעֹמק שלֹשה טפחים בארץ,
כדי שלֹא תעלֵם המחרֵשה,
ואחֵרים שוֹרפין אוֹתן באֵש,
ואחֵרים משליכין אוֹתן לים אוֹ לנהר,
כדי שלֹא יוּזק בהם אדם.
23
לֹא יסקֵל אדם מֵרשוּתוֹ לִרשוּת הרבים.
ואין עוֹשין חלל תחת רשוּת הרבים,
ולֹא בוֹרוֹת ולֹא שיחין ולֹא מערוֹת,
ואף על פי שהעגלה יכוֹלה להלֵך על גביהן והיא טעוּנה אבנים,
שמא תִפתח מִלמטה שלֹא מִדעתוֹ.
והחוֹפֵר בוֹר לצרכי רבים מוּתר.
24
אין מוֹציאין זיזין וּכצוּצטריוֹת לִרשוּת הרבים אלא אִם היוּ למעלה מִגמל ורוֹכבוֹ,
והוּא שלֹא יאפיל הדרך על בני רשוּת הרבים.
ואִם רצה,
כוֹנֵס לתוֹך שלוֹ וּמוֹציא.
כנס ולֹא הוֹציא הרי זה מוֹציא כל זמן שיִרצה,
אבל אינוֹ יכוֹל להחזיר כתלים לִמקוֹמן לעוֹלם,
שכל מצר שהחזיקוּ בוֹ רבים אסוּר לקלקלוֹ.
25
לקח חצֵר וּבה זיזין וּכצוּצטריוֹת יוֹצאוֹת לִרשוּת הרבים הרי זוֹ בחזקתה,
ואִם נפלה חוֹזֵר וּבוֹנה אוֹתה כשהיתה.
26
אילן שהוּא נוֹטה לִרשוּת הרבים קוֹצֵץ כדי שיִהיה הגמל עוֹבֵר ברוֹכבוֹ.
וּמניחין מקוֹם פנוּי מִשתי שִפתוֹת הנהר כרֹחב כִתפי המלחים שיוֹרדים שם וּמוֹשכים הספינה,
וכל אילן הנִמצא ברֹחב זה קוֹצצין אוֹתוֹ מיד ואין מתרין בִבעליו,
שהרי מעכֵב מוֹשכי הספינה.
27
מי שהיתה דרך הרבים עוֹברת בתוֹך שדֵהוּ,
נטלה ונתן להם מִן הצד מה שנתן נתן וזכוּ בוֹ,
וזה שנטל לֹא זכה בוֹ.
וכמה רֹחב דרך הרבים? אין פחוֹת מִשֵש עשרֵה אמה.