1
החוֹפֵר בוֹר בִרשוּת הרבים,
ונפל לתוֹכוֹ שוֹר אוֹ חמוֹר וּמֵת,
אפִלוּ היה הבוֹר מלֵא גִזוֹת של צמר וכיוֹצֵא בהן הרי בעל הבוֹר חיב לשלֵם נזק שלֵם,
שנאמר: "בעל הבוֹר ישלֵם" .
ואחד שוֹר וחמוֹר אוֹ שאר מיני בהֵמה וחיה ועוֹף; לֹא נאמר "שוֹר אוֹ חמוֹר" אלא בהֹוה.
2
אחד החוֹפֵר בוֹר בִרשוּת הרבים,
אוֹ החוֹפֵר בִרשוּתוֹ וּפתח לִרשוּת הרבים אוֹ פתח לִרשוּת חבֵרוֹ,
אוֹ שחפר וּפתח בִרשוּתוֹ והִפקיר רשוּתוֹ ולֹא הִפקיר בוֹרוֹ הרי זה חיב בִנזקיו.
אבל אִם הִפקיר רשוּתוֹ וּבוֹרוֹ,
אוֹ שהִפקיר בוֹרוֹ שבִרשוּתוֹ אוֹ הִקדישוֹ הרי זה פטוּר,
שנאמר: "בעל הבוֹר ישלֵם" מי שיֵש לוֹ בעלים,
וזה הפקֵר,
וּבתחִלה בִרשוּת חפר,
מִפני שחפר בִרשוּתוֹ.
3
אחד החוֹפֵר אוֹ שנחפר הבוֹר מֵאיליו אוֹ שחפרתוּ בהֵמה אוֹ חיה,
הוֹאיל והוּא חיב למלֹאותוֹ אוֹ לכסוֹתוֹ ולֹא עשה הרי זה חיב בִנזקיו.
ואחד החוֹפֵר אוֹ הלוֹקֵח אוֹ שנִתן לוֹ במתנה,
שנאמר: "בעל הבוֹר ישלֵם" מי שיֵש לוֹ בעלים מִכל מקוֹם.
4
אחד החוֹפֵר אוֹ המגלה מקוֹם שהיה מכוּסה,
שנאמר: "כי יפתח איש בוֹר אוֹ כי יכרה איש בֹר ולֹא יכסנוּ" .
ואִם כִסהוּ כראוּי,
אף על פי שהִתליע מִתוֹכוֹ,
ונפל לתוֹכוֹ שוֹר וּמֵת פטוּר,
שנאמר: "ולֹא יכסנוּ" ,
הא אִם כִסהוּ פטוּר.
:כִסהוּ בדבר שיכוֹל לעמֹד בִפני שורים ואינוֹ יכוֹל לעמֹד בִפני גמלים,
והלכוּ עליו גמלים ונִתרוֹעע,
והלכוּ עליו שורים ונפלוּ בוֹ:
אִם אין הגמלים מצוּיין באוֹתוֹ מקוֹם הרי זה פטוּר,
מִפני שזה אֹנס; ואִם יבֹאוּ שם גמלים אפִלוּ לִפרקים הרי זה חיב.
5
הִתליע מִתוֹכוֹ ונפלוּ בוֹ שורים,
אף על פי שהגמלים מצוּיין שם תמיד והרי הוּא פוֹשֵע לגמלים,
הוֹאיל וּמֵחמת שהִתליע נפלוּ בוֹ השורים הרי זה פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
המוֹצֵא בוֹר וכִסהוּ,
וחזר וגִלהוּ בעל הבוֹר חיב,
וזה האחרוֹן פטוּר.
סתמוֹ בעפר,
וחזר והוֹציא את כל העפר זה האחרוֹן חיב,
שכיון שטממוֹ בעפר נִסתלקוּ מעשֵה הרִאשוֹן.
7
בוֹר של שני שוּתפין,
ועבר עליו הרִאשוֹן ולֹא כִסהוּ,
והשֵני ולֹא כִסהוּ הרִאשוֹן חיב,
עד שיִמסֹר דליוֹ לשֵני; וּמִשמסר דליוֹ לשֵני לִדלוֹת מִמנוּ נִפטר הרִאשוֹן,
ונִתחיֵב השֵני לכסוֹתוֹ.
:כִסהוּ הרִאשוֹן,
וּבא השֵני וּמצאוֹ מגוּלה ולֹא כִסהוּ השֵני חיב.
ועד אימתי יהיה השֵני לבדוֹ חיב? עד שיֵדע הרִאשוֹן שהבוֹר מגוּלה,
וּכדי שיִשכֹר פוֹעלים ויכרֹת ארזים ויכסנוּ,
וכל שימוּת בוֹ בתוֹך זמן זה השֵני לבדוֹ חיב בוֹ,
וכל שימוּת בוֹ אחר זמן זה שניהן חיבין לשלֵם,
שהרי שניהן פשעוּ בוֹ.
8
המוֹסֵר בוֹרוֹ לשוֹמֵר השוֹמֵר חיב בִנזקיו.
ואִם מסרוֹ לחֵרֵש שוֹטה וקטן,
אף על פי שהיה מכוּסה הרי הבעלים חיבין,
שהבוֹר עשוּי להִתגלוֹת,
ואֵלוּ אין בהן דעת.
9
המכסה בוֹרוֹ בדליוֹ של חבֵרוֹ,
וּבא בעל הדלי ונטל דליוֹ בעל הבוֹר חיב.
10
אחד החוֹפֵר בוֹר אוֹ שיח אוֹ מערה אוֹ חריץ.
ולמה נאמר "בוֹר" ? עד שיִהיה בוֹ כדי להמית.
וכמה כדי להמית? עֹמק עשרה טפחים.
אבל אִם היה פחוּת מֵעשרה,
ונפל לתוֹכוֹ שוֹר אוֹ שאר בהֵמה חיה ועוֹף וּמֵת פטוּר; ואִם הוּזקוּ חיב בעל התקלה נזק שלֵם.
11
היה עֹמק הבוֹר תִשעה,
וּמֵהן טפח אחד מים חיב,
שהטפח של מים חשוּב כעֹמק שני טפחים ביבשה.
היה עמקוֹ שמוֹנה וּמֵהן שני טפחים מים,
אוֹ שהיה עמקוֹ שִבעה וּמֵהם שלֹשה טפחים מים,
ונפל לתוֹכוֹ שוֹר וכיוֹצֵא בוֹ וּמֵת אין מחיבין אוֹתוֹ לשלֵם,
ואִם תפס הנִזק אין מוֹציאין מידוֹ,
שהדברים האֵלוּ ספֵק יֵש בהם.
12
החוֹפֵר בוֹר עמֹק עשרה טפחים,
וּבא אחֵר והִשלימוֹ לעשרים,
וּבא שלישי והִשלימוֹ לִשלֹשים כוּלן חיבין.
חפר הרִאשוֹן פחוֹת מֵעשרה אפִלוּ טפח,
וּבא האחרוֹן והִשלימוֹ לעשרה,
בין שחפר בוֹ טפח בין שהִגביה בִנין על שפתוֹ טפח זה האחרוֹן חיב.
סתם טפח שהוֹסיף אוֹ שסתר טפח שבנה הרי זה ספֵק אִם כבר נִסתלקוּ מעשֵה הרִאשוֹן אוֹ עדין לֹא נִסתלקוּ.
13
חפר הרִאשוֹן בוֹר עמֹק,
וּבא האחרוֹן והִרחיבוֹ,
ונפל לתוֹכוֹ שוֹר וּמֵת:
אִם מֵחמת הבלוֹ מֵת האחרוֹן פטוּר,
שהרי מִעֵט הבלוֹ; ואִם מֵחמת חבטוֹ מֵת האחרוֹן חיב,
שהרי הוּא הִקריב הזֵק בוֹר זה.
:וכֵן אִם נפל השוֹר מֵאוֹתוֹ הצד שהִרחיב האחרוֹן האחרוֹן חיב,
שהרי הִקריב הזֵק בוֹר זה אף על פי שמֵת מִן ההבל; ואִם מִן הצד שחפר הרִאשוֹן נפל הרִאשוֹן חיב,
שזה האחרוֹן מִעֵט הבלוֹ.
14
בוֹר שחיבה עליו התוֹרה אפִלוּ לֹא מֵתה הבהֵמה אלא מֵהבלוֹ,
ואין צריך לוֹמר אִם מֵתה מֵחבטוֹ.
לפיכך אִם היה עֹמק הבוֹר כרחבוֹ אין לוֹ הבל,
ואִם לֹא נחבטה בוֹ הבהֵמה וּמֵתה פטוּר.
היה עמקוֹ יתֵר על רחבוֹ,
יֵש לוֹ הבל,
ואִם מֵתה בוֹ הבהֵמה חיב,
אף על פי שלֹא נחבטה בקרקעוֹ.
15
עשה תֵל גבֹה בִרשוּת הרבים,
ונִתחבטה בוֹ הבהֵמה וּמֵתה:
אִם היה גבֹה עשרה טפחים חיב לשלֵם; ואִם היה פחוּת מֵעשרה טפחים פטוּר על מיתת הבהֵמה; אבל אִם הוּזקה בִלבד חיב לשלֵם נזק שלֵם,
ואפִלוּ בתֵל גבֹה כל שהוּא אוֹ בחפירה כל שהוּא,
שהנזק בכל שהוּא דבר מצוּי וידוּע,
ואין המיתה בכל שהוּא מצוּיה,
והרי הוּא כמוֹ אֹנס.
16
וכֵן אינוֹ חיב על מיתת הבהֵמה בבוֹר אוֹ על חביטתה בתֵל אלא אִם היתה הבהֵמה קטנה אוֹ חֵרשת אוֹ שוֹטה אוֹ סוּמה,
אוֹ שנפלה בלילה.
אבל אִם היתה פִקחת ונפלה ביוֹם וּמֵתה פטוּר,
שזה כמוֹ אֹנס,
מִפני שדרך הבהֵמה לִראוֹת ולסוּר מִן המִכשוֹלוֹת.
:וכֵן אִם נפל לתוֹכוֹ אדם וּמֵת,
אפִלוּ היה סוּמה,
אוֹ שנפל בלילה,
בין שהיה עבד בין שהיה בן חֹרין הרי זה פטוּר.
ואִם הוּזק בוֹ האדם אוֹ הבהֵמה הפִקחת חיב נזק שלֵם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
נפל לתוֹכוֹ שוֹר פסוּלי המוּקדשין וּמֵת הרי זה פטוּר,
שנאמר: "והמֵת יהיה לוֹ" מי שהמֵת שלוֹ,
יצא זה שהוּא אסוּר בהניה ודינוֹ שיִקבֵר.
18
היה חוֹפֵר בבוֹר,
ונפלה הבהֵמה מִקוֹל החפירה בתוֹך הבוֹר וּמֵתה:
אִם נפלה מִלפניה חיב; נפלה מֵאחוֹריה,
כגוֹן שנִבעתה וחזרה על עקֵבה לאחוֹר ונפלה וּמֵתה פטוּר,
שנאמר: "ונפל" עד שיִפֹל דרך נפילה.
:נפל לפניו מִקוֹל החפירה חוּץ לבוֹר וּמֵת אוֹ נִזק אין בית דין מחיבין אוֹתוֹ,
ואִם תפש הנִזק אין מוֹציאין מידוֹ; ואִם נפל לאחוֹריו חוּץ לבוֹר וּמֵת אוֹ הוּזק בעל הבוֹר פטוּר.
19
שוֹר שדחף בהֵמה לתוֹך הבוֹר וּמֵתה:
אִם מוּעד הוּא בעל הבוֹר משלֵם מחצה וּבעל השוֹר מחצה; ואִם תם הוּא בעל השוֹר משלֵם רביע מִגוּפוֹ,
וּבעל הבוֹר משלֵם שלֹשה חלקים מִן היפה שבִנכסיו,
שבעל הנבֵלה אוֹמֵר לבעל הבוֹר:
פחת נבֵלה זוֹ יֵש לי אצלך; אף על פי שהיא גדוֹלה וּפִקחת,
כיון שנִדחפה הרי זוֹ כמי שנפלה בלילה; כל שאני יכוֹל להוֹציא מִבעל השוֹר אני מוֹציא,
והשאר אתה חיב לשלמוֹ.
20
וכֵן המניח אבן על פי הבוֹר,
וּבא השוֹר ונִתקל בה ונפל לבוֹר וּמֵת המניח את האבן משלֵם מחצה,
וּבעל הבוֹר מחצה.
21
וכֵן שוֹר של הדיוֹט ושוֹר פסוּלי המוּקדשין שנגחוּ כאחד:
אִם תם הוּא זה של הדיוֹט משלֵם חצי נזק; ואִם מוּעד משלֵם נזק שלֵם,
שהנִזק אוֹמֵר לוֹ:
כל שאני יכוֹל להוֹציא מִזה אני מוֹציא,
והשאר מִמך; וזה,
הוֹאיל והקדֵש הוּא וּפטוּר אתה תשלֵם לי הכֹל.
22
מי שהיה חוֹפֵר בוֹר בִרשוּת הרבים,
ונפל עליו שוֹר והרגוֹ בעל השוֹר פטוּר.
ואִם מֵת השוֹר נוֹטֵל בעל השוֹר דמי שוֹרוֹ מיוֹרשי הבעלים בעל הבוֹר.