1
כמה הוּא הכֹפר? כמוֹ שיִראוּ הדינין שהוּא דמי הנהרג,
הכֹל לפי שויוֹ של נהרג,
שנאמר: "ככֹל אשר יוּשת עליו" .
וכֹפר העבדים,
בין גדוֹלים בין קטנים,
זכרים אוֹ נקֵבוֹת,
הוּא הקנס הקצוּב בתוֹרה שלֹשים סלע כסף יפה,
בין שהיה העבד שוה מֵאה מנה בין שאינוֹ שוה אלא דינר.
וכל המעוּכב גֵט שִחרוּר אין לוֹ קנס,
הוֹאיל ואין לוֹ אדוֹן,
שהרי יצא לחֵרוּת.
2
למי נוֹתנין את הכֹפר? ליוֹרשי הנהרג.
ואִם הֵמית אִשה הכֹפר ליוֹרשיה מֵאביה,
ואינוֹ לבעל.
הֵמית מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין נוֹתֵן חצי הקנס לרבוֹ,
והחֵצי, ראוּי לִתֵן ואין לוֹ מי יקחנוּ.
3
שוֹר שנגח את האִשה ויצאוּ ילדיה,
אף על פי שהוּא מוּעד לִגח הבעלים פטוּרין מִדמי ולדוֹת,
שלֹא חיבה תוֹרה בִדמי ולדוֹת אלא לאדם.
4
נגח שִפחה ויצאוּ ילדיה משלֵם דמי ולדוֹת,
שזה כמי שנגח חמוֹר מעוּברת.
ואִם היה תם משלֵם חצי דמי ולדוֹת מִגוּפוֹ.
5
כיצד שמין אוֹתן? אוֹמדין כמה היתה שוה זוֹ כשהיתה מעוּברת וכמה היא שוה עתה,
ונוֹתֵן לִבעליה הפחת אוֹ חציוֹ.
ואִם הֵמית את השִפחה משלֵם לִבעליה הכֹפר הקצוּב בתוֹרה בִלבד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
שוֹר שנִתכוֵּן לִבהֵמה ונגח את האדם,
אף על פי שאִם המיתוֹ פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אִם חבל בוֹ חיב הוּא בנזק,
ואִם תם הוּא משלֵם חצי נזק מִגוּפוֹ,
ואִם מוּעד משלֵם נזק שלֵם.
7
שוֹר תם שהֵמית והִזיק דנין אוֹתוֹ דיני נפשוֹת,
ואין דנין אוֹתוֹ דיני ממוֹנוֹת; וּמוּעד שהֵמית והִזיק דנין אוֹתוֹ דיני ממוֹנוֹת,
וחוֹזרין ודנין אוֹתוֹ דיני נפשוֹת.
:קדמוּ ודנוּהוּ דיני נפשוֹת תחִלה חוֹזרין ודנין אוֹתוֹ דיני ממוֹנוֹת.
8
וּמֵהיכן מִשתלֵם? מִן השבח שהִשביח בִרדיתוֹ אחר שנִגמר דינוֹ; כיון שנִגמר דינוֹ לִסקילה אין לוֹ בעלים שיִתחיבוּ בִנזקיו.
דנוּהוּ דיני נפשוֹת וּברח אין דנין אוֹתוֹ דיני ממוֹנוֹת.
9
שוֹר שהֵמית את האדם,
והִקדישוֹ בעליו אינוֹ קדוֹש; וכֵן אִם הִפקירוֹ אינוֹ הפקֵר; מכרוֹ אינוֹ מכוּר; החזירוֹ שוֹמֵר לִבעליו אינה חזרה; שחטוֹ בשרוֹ אסוּר בהניה.
:במה דברים אמוּרים? אחר שנִגמר דינוֹ לִסקילה.
אבל עד שלֹא נִגמר דינוֹ,
אִם הִקדישוֹ בעליו הרי זה קדוֹש; ואִם הִפקירוֹ הרי זה מוּפקר; ואִם מכרוֹ מכוּר; החזירוֹ שוֹמֵר לִבעליו הרי זה מוּחזר; ואִם קדם וּשחטוֹ הרי זה מוּתר באכילה.
10
שוֹר שלֹא נִגמר דינוֹ שנִתערֵב בִשורים אחֵרים כוּלן פטוּרין,
לפי שאין גוֹמרין דינוֹ של שוֹר אלא בִפני השוֹר,
כדין האדם.
נִגמר דינוֹ ואחר כך נִתערֵב באחֵרים,
אפִלוּ באלף כוּלן נִסקלין ונִקברין,
והֵן אסוּרין בהנאה כדין כל בהֵמה הנִסקלת.
11
פרה מעוּברת שהֵמיתה את האדם,
וכֵן כל בהֵמה מעוּברת שנעברה בה עבֵרה הרי עוּברה כמוֹה:
היא ועוּברה נגחה,
היא ועוּברה נִרבעה.
12
נגחה והֵמיתה ואחר כך נִתעברה:
אִם עד שלֹא נִגמר דינה נִתעברה,
וילדה קֹדם גמר דין ולדה מוּתר; ואִם ילדה אחר גמר דין ולדה אסוּר,
שהעוּבר כירך אִמוֹ הוּא.
ואִם נִתערֵב ולדה באחֵרים כוֹנסין את כוּלן לכִפה עד שימוּתוּ שם.
13
שוֹר הנִסקל שהוּזמוּ עֵדיו כל הקוֹדֵם בוֹ זכה,
שהרי מִשנִגמר דינוֹ הִפקירוּהוּ בעליו.
ואִם הֵעידוּ שבעליו רבעוּהוּ,
והֵזים את העֵדים הרי השוֹר לִבעליו,
והקוֹדֵם וּמשכוֹ לֹא זכה בוֹ,
שכיון שהבעל יוֹדֵע בעצמוֹ שלֹא חטא,
ושאֵלוּ עֵדי שקר והרי הוּא מיחֵל להזימן לֹא הִפקיר.