1
שוֹר שהֵמית את האדם בכל מקוֹם,
בין גדוֹל בין קטן,
בין עבד בין בן חֹרין,
אחד תם ואחד מוּעד הרי זה נִסקל.
ואִם הֵמית את הגוֹי פטוּר כדיניהם.
2
ואחד השוֹר ואחד שאר בהֵמה חיה ועוֹף שהֵמיתוּ הרי אֵלוּ נִסקלין.
:מה בין תם שהרג את האדם למוּעד שהרג? שהתם פטוּר מִן הכֹפר,
והמוּעד חיב בכֹפר,
וּבִלבד שיִהיה מוּעד להרֹג.
3
והוֹאיל וכל בהֵמה חיה ועוֹף שהרגוּ אדם נִסקלין,
היאך ימצֵא מוּעד להרֹג עד שישלמוּ בעליו את הכֹפר? כגוֹן שהרג שלֹשה גוֹים ואחר כך הרג ישראֵל,
שהמוּעד לגוֹים הרי הוּא מוּעד לישראֵל,
אוֹ שהרג שלֹשה ישראֵל טרֵפה ואחר כך הרג שלֵם,
אוֹ שהרג וּברח והרג וּברח והרג וּברח,
וּברביעי נִתפס; שאין הבעלים חיבין בכֹפר עד שיִסקֵל השוֹר.
:וכֵן אִם סִכֵן שלֹשה בני אדם כאחד אוֹ הרג שלֹש בהֵמוֹת הרי זה מוּעד להריגה,
וּבעליו משלמין את הכֹפר.
:וכֵן אִם הִכירוּ העֵדים את בעל השוֹר,
ולֹא הִכירוּ את השוֹר בפעם רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית,
וּברביעית ראוּ שוֹרוֹ שהרג,
ואינם יוֹדעים אִם זה הוּא השוֹר שהרג בִשלֹשה פעמים הרִאשוֹנוֹת אוֹ אחֵר היה,
הוֹאיל והוּעדוּ הבעלים שיֵש להם בִבקרם שוֹר שהרג שלֹשה פעמים,
היה להן לִשמֹר את כל בהמתם,
וּמֵאחר שלֹא שמרוּ משלמין את הכֹפר.
4
זה שנאמר בתוֹרה:
"וגם בעליו יוּמת" מִפי השמוּעה למדוּ שהוּא חיב מיתה זוֹ בידי שמים,
ואִם נתן כֹפר הנהרג,
נִתכפֵר לוֹ.
ואף על פי שהכֹפר כפרה הוּא ממשכנין את מי שנִתחיֵב בכֹפר בעל כרחוֹ.
5
ושוֹר של שני שוּתפין שהרג כל אחד מֵהן משלֵם כֹפר שלֵם,
שהרי כל אחד מִשניהן צריך כפרה גמוּרה.
6
אין גוֹמרין דינוֹ של שוֹר אלא בִפני בעליו,
אִם היוּ לוֹ בעלים.
אבל אִם לֹא היוּ לוֹ בעלים,
כגוֹן שוֹר המִדבר ושוֹר ההקדֵש ושוֹר גֵר שמֵת ואין לוֹ יוֹרשין,
אִם הֵמית הרי זה נִסקל,
וגוֹמרין דינוֹ אף על פי שאין לוֹ בעלים.
:וכֵן שוֹר האִשה ושוֹר היתוֹמים ושוֹר האפִטרוֹפין שהֵמיתוּ נִסקלין,
ואין האפִטרוֹפין משלמין את הכֹפר,
שהכֹפר כפרה הוּא,
והקטנים אוֹ החֵרשים והשוֹטים אינן בני חיוּב כדי שיִהיוּ צריכין כפרה.
7
שוֹר שהוּא טרֵפה שהרג את הנפש,
אוֹ שהיה השוֹר של אדם טרֵפה אינוֹ נִסקל,
שנאמר: "וגם בעליו יוּמת" כמיתת הבעלים כך מיתת השוֹר; וכיון שבעליו כמֵת הֵם חשוּבין ואין צריכין מיתה הרי זה פטוּר.
8
המשסה כלבוֹ בחבֵרוֹ,
והרגוֹ אין הכלב נִסקל; וכֵן אִם גֵרה בוֹ בהֵמה אוֹ חיה והרגוּהוּ.
אבל אִם שִסה בוֹ נחש,
ואפִלוּ הִשיכוֹ בוֹ,
והרגוֹ הנחש נִסקל,
שסם הנחש שהֵמית,
מֵעצמוֹ הוּא מקיאוֹ.
לפיכך זה האדם שהִשיך בוֹ הנחש פטוּר מִמיתת בית דין.
9
אין הבהֵמה נִסקלת אִם הֵמיתה,
עד שתִתכוֵּן להזיק למי שהיא חיבת עליו סקילה.
אבל שוֹר שהיה מִתכוֵּן להרֹג את הבהֵמה והרג את האדם,
נִתכוֵּן לנכרי והרג בן ישראֵל,
נִתכוֵּן לִנפלים והרג בן קימה פטוּר מִן המיתה.
ואִם היה מוּעד הבעלים חיבין בכֹפר,
אוֹ בִקנס אִם הֵמית עבד,
אף על פי שהרג בלֹא כוּנה,
הוֹאיל והוּא מוּעד לזה.
10
היה מוּעד לִנפֹל על בני אדם בבוֹרוֹת,
וראה ירק בבוֹר ונפל לבוֹר בִשביל הירק,
והיה שם אדם וּמֵת; אוֹ שהיה מוּעד להִתחכֵך בִכתלים וּמפילן על בני אדם,
ונִתחכֵך בכֹתל להנאתוֹ,
ונפל על האדם וּמֵת מֵחמת חִכוּכוֹ השוֹר פטוּר מִמיתה,
לפי שלֹא נִתכוֵּן להמית,
והבעלים חיבין בכֹפר,
שהרי זה מוּעד לִפֹל על בני אדם בבוֹרוֹת אוֹ להפיל עליהן הכתלים.
והיאך יוּדע שלהנאתוֹ נִתחכֵך? בשנִתחכֵך אף לאחר שהִפיל והֵמית.
11
אין הבעלים משלמין את הכֹפר עד שתמית בהמתן חוּץ מֵרשוּתם.
אבל אִם הֵמית בִרשוּת המזיק,
אף על פי שהוּא בִסקילה הבעלים פטוּרין מִן הכֹפר.
:כיצד? הנִכנס לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּתוֹ,
ואפִלוּ נִכנס לִתבֹע שכרוֹ אוֹ חוֹבוֹ מִמנוּ,
וּנגחוֹ שוֹרוֹ של בעל הבית וּמֵת השוֹר בִסקילה,
והבעלים פטוּרין מִן הכֹפר,
שהרי אין לוֹ רשוּת להִכנֵס לִרשוּתוֹ של זה שלֹא מִדעתוֹ.
12
עמד בפתח וקרא לבעל הבית,
ואמר לוֹ:
הין, ונִכנס,
וּנגחוֹ שוֹרוֹ של בעל הבית הרי הבעלים פטוּרין,
שאין משמע הין אלא:
עמֹד בִמקוֹמך עד שאדבֵר עִמך.
13
בהֵמה שנִכנסה לחצר הנִזק,
ודרסה על גבי תינוֹק כדרך הִלוּכה והרגתוּ הבעלים משלמין את הכֹפר,
שהרגל מוּעדת להזיק כדרך הִלוּכה,
וּבִרשוּת הנִזק חיב אף על השֵן והרגל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:נִמצֵאת למֵד,
שהמוּעד שהֵמית בכוּנה נִסקל,
והבעלים חיבין בכֹפר; ואִם הֵמית בלֹא כוּנה פטוּר מִן המיתה,
והבעלים חיבין בכֹפר.
ותם שהֵמית בלֹא כוּנה פטוּר מִן המיתה וּמִן הכֹפר; ואִם נִתכוֵּן להמית נִסקל,
והבעלים פטוּרין מִן הכֹפר,
וכֵן מִקנס העבד.
14
יֵראה לי שאף על פי שהתם שהֵמית עבד אוֹ שִפחה פטוּר מִן הקנס,
שהוּא שלֹשים סלע הקצוּב בתוֹרה,
אִם הֵמית שלֹא בכוּנה משלֵם חצי דמי העבד אוֹ דמי השִפחה מִגוּפוֹ,
כאִלוּ הֵמית שוֹר חבֵרוֹ אוֹ חמוֹרוֹ.