1
שוֹר של ישראֵל שנגח שוֹר של הקדֵש,
אוֹ של הקדֵש שנגח שוֹר של ישראֵל פטוּר,
שנאמר: "שוֹר רֵעֵהוּ" .
וכל הקדשים שחיבין עליהן מעילה הֵן שאין בהן דין נזקים.
וּפסוּלי המוּקדשין יֵש בהן דין נזקים,
בין שהִזיקוּ בין שהוּזקוּ,
שהרי יצאוּ לפִדיוֹן ולִהיוֹתן חוּלין.
2
שלמים שהִזיקוּ גוֹבה מִבשרן,
ואינוֹ גוֹבה מִן הבשר כנגד האֵמוּרין,
שהאֵמוּרין של קדשים קלים מוֹעלין בהן,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מעילה.
וכֵן תוֹדה שהִזיקה גוֹבה מִבשרה,
ואינוֹ גוֹבה מִן הלחם הבא עִמה,
שאין הלחם מִכלל הבשר.
3
וכיצד גוֹבה? שיֹאכל הנִזק וחבוּרתוֹ מִן הבשר בִקדוּשה כנגד חצי נזק שלוֹ.
:וכיצד אינוֹ גוֹבה כנגד האֵמוּרין? שאִם היה לוֹ לִגבוֹת בחצי נִזקוֹ שוה דינר,
והיה כל הבשר עִם האֵמוּרין שוה שני דינרין והבשר בלֹא אֵמוּרין שוה דינר וחֵצי אינוֹ גוֹבה שני שלישי הבשר אלא חצי הבשר בִלבד.
4
וכֵן שוֹר ההפקֵר שהִזיק פטוּר,
שנאמר: "שוֹר רֵעֵהוּ" עד שיִהיוּ הנכסים מיוּחדים לבעלים.
כיצד? שוֹר ההפקֵר שנגח,
וקֹדם שיִתפֹס אוֹתוֹ הנִזק בדין עמד אחֵר וזכה בוֹ הרי זה פטוּר.
ולֹא עוֹד,
אלא שוֹר המיוּחד לבעלים שהִזיק,
ואחר שהִזיק הִקדישוֹ אוֹ הִפקירוֹ הרי זה פטוּר,
עד שיִהיוּ לוֹ בעלים בִשעת הזֵק וּבִשעת עמידה בדין.
5
שוֹר של ישראֵל שנגח שוֹר של נכרי,
בין תם בין מוּעד פטוּר,
לפי שאין הגוֹים מחיבין את האדם על בהמתוֹ שהִזיקה,
והרי אנוּ דנין להן כדיניהן.
ושוֹר של נכרי שנגח שוֹר של ישראֵל,
בין תם בין מוּעד משלֵם נזק שלֵם; קנס הוּא זה לגוֹים,
לפי שאינן זהירין במִצווֹת אינן מסלקין הזֵקן,
ואִם לֹא תחיֵב אוֹתן על נִזקי בהמתן,
אין משמרין אוֹתה,
וּמפסידין ממוֹן הבריוֹת.
6
שוֹר תם שהִזיק,
אִם מכרוֹ המזיק עד שלֹא עמד בדין אף על פי שהוּא מכוּר הרי הנִזק גוֹבה מִמנוּ,
וחוֹזֵר הלוֹקֵח וגוֹבה מִן המזיק שמכר לוֹ,
שכיון שנגח,
קוֹל יֵש לוֹ,
ולֹא היה לוֹ לִקח עד שיִגבה הנִזק.
7
הִקדישוֹ המזיק הרי זה מוּקדש,
כדי שלֹא יֹאמרוּ:
הקדֵש יוֹצֵא בלֹא פִדיוֹם.
שחטוֹ גוֹבה הנִזק מִבשרוֹ.
נתנוֹ במתנה מה שעשה עשוּי,
ויגבה הנִזק מִמנוּ.
8
הִזיק ועמד בדין,
ואחר כך מכרוֹ אינוֹ מכוּר; הִקדישוֹ אינוֹ מוּקדש; נתנוֹ במתנה לֹא עשה כלוּם.
קדמוּ בעלי חוֹבוֹת של מזיק וּתפסוּהוּ,
בין שחב עד שלֹא הִזיק בין שלֹא חב עד שהִזיק לֹא זכוּ,
אלא הנִזק גוֹבה מִמנוּ,
שאפִלוּ היה של בעלי חוֹבוֹת מִתחִלה והִזיק,
הרי זה גוֹבה מִגוּפוֹ.
9
מוּעד שהִזיק,
בין עמד בדין בין שלֹא עמד בדין,
והִקדישוֹ אוֹ מכרוֹ אוֹ נתנוֹ במתנה אוֹ שחטוֹ מה שעשה עשוּי.
קדמוּ בעלי חוֹבוֹת והִנהיגוּהוּ,
בין חב להם עד שלֹא הִזיק בין שהִזיק עד שלֹא חב זכוּ בוֹ,
לפי שאין מִשתלֵם הנִזק אלא מִן היפה שבנִכסי המזיק,
והרי כל נכסיו משוּעבדין לנזק זה.
10
כשבית דין נִזקקין לִגבוֹת הנזק מִנִכסי המזיק,
גוֹבין מִן המִטלטלין תחִלה.
אִם לֹא היוּ לוֹ מִטלטלין כלל,
אוֹ שלֹא היוּ המִטלטלין כנגד כל הנזק גוֹבין השאר מִן הקרקע,
מִן היפה שבנִכסי המזיק.
וכל זמן שיִמצאוּ מִטלטלין,
אפִלוּ סוּבין אין נִזקקין לקרקע.
11
מֵת המזיק קֹדם שישלֵם אין בית דין נִזקקין למִטלטלין של יתוֹמים,
אלא לקרקע,
וגוֹבין לנִזק מִן הזִבוּרית,
מִפני שהנִזק נעשה כבעל חוֹב,
והמִטלטלין אין מִשתעבדין לבעל חוֹב.
ואִם תפס הנִזק המִטלטלין בחיי המזיק גוֹבין לוֹ מֵהן אחר מוֹתוֹ.
12
כבר תִקנוּ הגאוֹנים לִגבוֹת בעל חוֹב מִן המִטלטלין,
וּפשטה תקנה זוֹ בכל בתי דינין.
לפיכך מגבין הנזקין מִן המִטלטלין של יתוֹמים,
ואִם לֹא הִניח מִטלטלין,
גוֹבין להם מִן הזִבוּרית,
שכל הבא לִפרע מִנִכסי יתוֹמים לֹא יגבה אלא מִן הזִבוּרית,
כמוֹ שיִתבאֵר.
13
אין הנזקין מִשתלמין,
ואין חיבין בכֹפר,
ואין הבהֵמה נהרגת,
אלא בִראיה ברוּרה וּבעֵדים הכשֵרים להעיד.
שלֹא תֹאמר:
הוֹאיל ואין מצוּיים באוּריוֹת הסוּסים וּברפת הבקר וּגדֵרוֹת הצֹאן אלא העבדים והרוֹעים וכיוֹצֵא בהן,
אִם הֵעידוּ שבהֵמה זוֹ היא שהִזיקה את זוֹ שוֹמעין להן,
אוֹ אִם הֵעידוּ קטנים אוֹ נשים שאדם זה חבל את זה אוֹ הֵעידוּ בִשאר נזקין סוֹמכין עליהן אין הדבר כֵן,
אלא לעוֹלם אין מחיבין ממוֹן על פי עֵדים עד שיִהיוּ עֵדים הכשֵרים להעיד שאר עֵדוּיוֹת,
ויעידוּ בבית דין,
ויחיבוּ בית דין המזיק לשלֵם.
14
שוֹר שהיה רוֹעה על גב הנהר,
ונִמצא שוֹר הרוּג בצִדוֹ,
אף על פי שזה מנוּגח וזה מוּעד לִגח,
זה מנוּשך וזה מוּעד לִשך אין אוֹמרין:
בידוּע שזה נשכוֹ וזה נגחוֹ.
אפִלוּ גמל האוֹהֵר בין הגמלים,
ונִמצא גמל הרוּג בצִדוֹ אין אוֹמרין:
בידוּע שזה הרגוֹ,
עד שיִראוּהוּ עֵדים כשֵרים.