1
שוֹר שקשרוֹ בעליו במוֹסֵרה ונעל בפניו כראוּי ויצא והִזיק:
אִם תם הוּא משלֵם חצי נזק; ואִם היה מוּעד פטוּר,
שנאמר: "ולֹא ישמרנוּ בעליו" ,
הא אִם שמרוֹ פטוּר,
ושמוּר הוּא זה.
ואִם הִזיק בדבר שהוּא מוּעד לוֹ מִתחִלתוֹ,
כגוֹן שאכל דברים הראוּיין לוֹ אוֹ שִבֵר ברגלוֹ כדרך הִלוּכוֹ פטוּר מִלשלֵם.
2
היה מוּעד לקרן ימין ואינוֹ מוּעד לקרן שמֹאל,
ויצא אחר ששמרוֹ כראוּי ונגח בין בקרן ימין בין בקרן שמֹאל משלֵם חצי נזק.
3
בהֵמה שחבלה באדם,
בין בכוּנה בין שלֹא בכוּנה:
אִם תמה היא משלֵם חצי נזק מִגוּפה; ואִם מוּעדת משלֵם נזק שלֵם; וּפטוּר מִן השבת וּמִן הבֹשת וּמִן הצער וּמִן הרִפוּי,
שארבעה דברים אֵלוּ לֹא חיבה תוֹרה בהן אלא לאדם שחבל בחבֵרוֹ,
אבל בהמתוֹ שחבלה בחבֵרוֹ הרי זה כמי שהִזיקה ממוֹנוֹ,
שאינוֹ חיב אלא נזק בִלבד.
:לפיכך שוֹרוֹ שביֵש פטוּר,
ואִם ביֵש הוּא בעצמוֹ חיב,
כמוֹ שיִתבאֵר.
ושוֹרוֹ שחבל באביו אוֹ באִמוֹ אוֹ שהִדליק גדיש חבֵרוֹ בשבת חיב בִנזקיו,
ואִלוּ היה הוּא בעצמוֹ העוֹשה זה היה פטוּר מִלשלֵם,
כמוֹ שיִתבאֵר.
4
המכניס שוֹרוֹ לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּת,
וּנגחוֹ שוֹרוֹ של בעל הבית אוֹ נשכוֹ כלבוֹ פטוּר.
ואִם נגח הוּא שוֹרוֹ של בעל הבית:
אִם היה תם משלֵם חצי נזק; וּמוּעד משלֵם נזק שלֵם,
כדין הנוֹגֵח בִרשוּת הרבים.
5
נפל לבוֹר שבחצר זה והִבאיש את מימיו:
אִם הִבאיש מיד בִשעת נפילה חיב בנִזקי המים; ואִם אחר זמן פטוּר,
שהרי נעשה השוֹר תקלה כבוֹר,
והמים הרי הֵן ככֵלים,
ולֹא מצאנוּ בוֹר שחיב בה על הכֵלים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
ואִם הִכניס בִרשוּת בעל השוֹר פטוּר.
ואִם קִבֵל עליו בעל הבית לִשמֹר הרי הוּא חיב בנזק השוֹר שנפל לבוֹר.
6
הִכניס שוֹרוֹ לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּת,
והִזיק את בעל הבית אוֹ שהוּזק בוֹ בעל הבית אוֹ שחפר בחצֵר בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת בעל השוֹר חיב בנִזקי חצֵר,
וּבעל חצֵר חיב בנִזקי הבוֹר,
שהרי היה עליו לסתמוֹ.
7
הִזיק בעל הבית את השוֹר:
אִם הִזיקוֹ שלֹא לדעת פטוּר,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
למה נִכנסתה שלֹא בִרשוּת עד ששגגתי בך?; ואִם הִזיקוֹ לדעת חיב נזק שלֵם,
מִפני שיֵש לוֹ רשוּת להוֹציאוֹ מֵרשוּתוֹ,
אבל להזיקוֹ אין לוֹ רשוּת.
8
שמין לנזקין.
כיצד? הרי ששִבֵר כלי של חבֵרוֹ,
בין הוּא בין בהמתוֹ,
אין אוֹמרין למזיק:
קח אתה את הכלי השבוּר ושלֵם לזה דמי כֵליו,
אלא אוֹמדין כמה פחת הכלי מִדמיו,
ונוֹתֵן לוֹ כל הפחת אִם היה המזיק מוּעד,
אוֹ חצי הפחת אִם היה תם,
שנאמר: "והמֵת יהיה לוֹ" לנִזק.
:פחת הנבֵלה על הנִזק,
ושבח הנבֵלה חוֹלקין אוֹתוֹ המזיק והנִזק.
9
כיצד? שוֹר שוה מאתים שנגחוּהוּ וּמֵת,
והרי הנבֵלה שוה בִשעת מיתה מֵאה,
וּבִשעת עמידה בדין פחתה והרי היא שוה שמוֹנים אין המזיק משלֵם לוֹ אלא מֵאה,
ואִם היה תם משלֵם לוֹ חמִשים מִגוּפוֹ.
10
הִשביחה הנבֵלה והרי היא שוה בִשעת עמידה בדין מֵאה ועשרים הרי המזיק משלֵם לוֹ תִשעים אִם היה מוּעד,
ואִם היה תם משלֵם חמִשה וארבעים מִגוּפוֹ,
וזה הוּא שנאמר:
"וגם את המֵת יחצוּן" שבח הנבֵלה יחצוּן.
11
שוֹר שוה מאתים שנגח שוֹר שוה מאתים והִפחיתוֹ חמִשים,
וּבִשעת עמידה בדין הִשביח הנִזק והרי הוּא שוה ארבע מֵאוֹת,
ולוּלֵא זה החֵבל שהִפחיתוֹ היה שוה שמוֹנה מֵאוֹת,
בין שפִטמוֹ בין ששבח מֵאיליו אינוֹ נוֹתֵן לוֹ אלא כִשעת הנזק.
כחש מֵחמת המכה בִשעת עמידה בדין,
והרי הפחת שוה מֵאה נוֹתֵן לוֹ כִשעת עמידה בדין.
12
הִשביח המזיק בִשעת עמידה בדין:
אִם מֵחמת שפִטמוֹ שבח אינוֹ מִשתלֵם מִמנוּ אלא מה שהיה שוה בשעה שהִזיק; ואִם מֵחמת עצמוֹ הִשביח מִשתלֵם חצי הנזק מִמנוּ כִשעת עמידה בדין.
13
על המזיק לִטרֹח בנבֵלה עד שממציא אוֹתה לנִזק.
כיצד? כגוֹן שנפל השוֹר לבוֹר וּמֵת,
מעלה את הנבֵלה מִן הבוֹר ונוֹתנה לנִזק,
ואחר כך שמין לוֹ פחת הנבֵלה,
שנאמר: "כסף ישיב לִבעליו והמֵת יהיה לוֹ" מלמֵד שהוּא חיב להשיב הנבֵלה והפחת שפחתה מִן החי לנִזק,
ואִם היה תם חצי הפחת,
כמוֹ שבֵארנוּ.