1
בהֵמה שהיתה רוֹעה נפשה ונִכנסה בשדוֹת וּכרמים,
אף על פי שעדין לֹא הִזיקה מתרין בבעלה שלֹשה פעמים; אִם לֹא שמר בהמתוֹ ולֹא מנעה מִלִתעוֹת יֵש רשוּת לבעל השדה לִשחֹט אוֹתה שחיטה כשֵרה,
ואוֹמֵר לִבעליה:
בֹאוּ וּמִכרוּ בשר שלכם,
מִפני שאסוּר לאדם להזיק וּלשלֵם מה שהִזיק; אפִלוּ לִגרֹם הנזק אסוּר.
2
לפיכך אסרוּ חכמים לגדֵל בהֵמה דקה וחיה דקה בארץ ישראֵל בִמקוֹם השדוֹת והכרמים,
אלא ביערים וּבמִדברוֹת שבארץ ישראֵל.
וּמגדלין בסוּריא בכל מקוֹם.
3
עשרה תנאין הִתנה יהוֹשוּע וּבית דינוֹ בשעה שחִלֵק את הארץ,
ואֵלוּ הֵן:
הִתנה שמרעין בהֵמה דקה ביערים שאילניהן גסין,
אבל אין מרעין שם בהֵמה גסה,
ויער שאילניו דקין אין מרעין בוֹ לֹא גסה ולֹא דקה אלא מִדעת בעליו.
:וכֵן הִתנה שיִהיה כל אדם מוּתר ללקֵט עֵצים מִשדֵה חבֵרוֹ,
והוּא שיִהיוּ עֵצים פחוּתין וּקרוֹבין לִהיוֹת קוֹצים,
כגוֹן היזמי והיגי,
והוּא שיִהיוּ מחוּברין ולחין,
וּבִלבד שלֹא ישרֵש; אבל שאר עֵצים אסוּר.
:וכֵן הִתנה שיִהיה כל אדם מוּתר ללקֵט עשבים העוֹלין מֵאיליהן בכל מקוֹם,
חוּץ מִשדֵה תִלתן שזרעה לִבהֵמה.
:וכֵן הִתנה שיהֵא אדם קוֹטֵם נטיעה בכל מקוֹם,
חוּץ מִגרוֹפיוֹת של זית.
ואינוֹ קוֹטֵם מִן האילנוֹת אלא כזית וכביצה,
וּבקנים וּבגפנים מִן הפקק וּלמעלה,
וּבִשאר האילן מֵחוּבוֹ של אילן,
לֹא מֵחוּדוֹ.
וּכשהִתיר לִקטֹם לֹא הִתיר אלא מֵחדש שאינוֹ עוֹשה פֵרוֹת,
אבל לֹא מישן שעוֹשה פֵרוֹת,
ואינוֹ קוֹטֵם אלא מִמקוֹם שאינוֹ רוֹאה פני חמה.
:וכֵן הִתנה שהמעין היוֹצֵא בתחִלה,
בני אוֹתה העיר שיצא בִגבוּלם מִסתפקין מִמנוּ אף על פי שאין עִקרוֹ בחלקם,
ואין לאחֵרים להִסתפֵק עִמהם מִמנוּ.
:וכֵן הִתנה שיִהיה כל אדם מוּתר לצוּד דגים מים טבריה; והוּא שיצוּד בחכה בִלבד.
אבל לֹא יפרֹס קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השֵבט שהִגיע אוֹתוֹ הים בחלקם.
:וכֵן הִתנה שכל אדם שצריך לִנקביו מִסתלֵק מִן הדרך ונִכנס אחוֹרי גדֵר שפגע בוֹ ונִפנה שם,
ואפִלוּ בשדה מלֵאה כרכֹם,
ונוֹטֵל מִשם צרוֹר וּמקנֵח.
:וכֵן הִתנה שכל התוֹעה בין הכרמים וכיוֹצֵא בהן מפסֵג ועוֹלה וּמפסֵג ויוֹרֵד עד שיֵצֵא לדרכוֹ.
:וכֵן הִתנה שבִזמן שיִרבה הטיט בִרשוּת הרבים אוֹ נקיעי המים,
יֵש לעוֹברי דרכים להִסתלֵק לִצדדי הדרכים וּמהלכין שם,
אף על פי שהֵן מהלכין בדרך שיֵש לה בעלים.
:וכֵן הִתנה שמֵת מִצוה קוֹנה מקוֹמוֹ ונִקבר במקוֹם שיִמצֵא בוֹ; והוּא שלֹא יהיה מוּטל על המצר ולֹא בתוֹך תחוּם המדינה.
אבל אִם נִמצא על המצר אוֹ שהיה בתוֹך התחוּם מביאוֹ לבית הקברוֹת.
4
שלֹמֹה תִקֵן שיהוּ עוֹברי דרכים מוּתרין בימוֹת החמה להלֵך בִשבילין שיֵש להם בעלים,
עד שתֵרֵד רביעה שניה.
5
ותקנוֹת אֵלוּ נוֹהגוֹת בכל מקוֹם,
אפִלוּ בחוּצה לארץ.
6
וּמִשיֵרֵד הטל בבבל אסוּר להלֵך בִשבילין שיֵש להם בעלים.
7
אף על פי שאין מגדלין בהֵמה דקה בארץ ישראֵל,
מוּתר לשהוֹתה קֹדם לרגל שלֹשים יוֹם וקֹדם למִשתֵה בנוֹ שלֹשים יוֹם.
והטבח לוֹקֵח ושוֹחֵט,
לוֹקֵח וּמשהה,
עד שיִשחֹט מעט מעט; וּבִלבד שלֹא תֵצֵא ותִרעה בעֵדר,
אלא כל המשהה משהה בתוֹך ביתוֹ,
כדי שלֹא תזיק.
8
וּכבר עשוּ בבל כארץ ישראֵל לאסֹר בה גִדוּלי בהֵמה דקה וחיה דקה,
מִפני שהיוּ רֹב השדוֹת והכרמים שם באוֹתן הימים של ישראֵל.
9
וכֵן אסרוּ חכמים לגדֵל חזירים בכל מקוֹם,
ולֹא את הכלב אלא אִם כֵן היה קשוּר בשלשלת.
אבל מגדֵל הוּא כלבים בעיר הסמוּכה לספר,
ביוֹם קוֹשרוֹ וּבלילה מתירוֹ.
ואמרוּ חכמים:
ארוּר מגדֵל כלבים וחזירים,
מִפני שהזֵקן מרוּבה וּמצוּי.
10
רוֹעה שעשה תשוּבה אין מחיבין אוֹתוֹ לִמכֹר מיד,
אלא מוֹכֵר על יד על יד.
וכֵן מי שנפלוּ לוֹ כלבים וחזירים בירוּשה אין מחיבין אוֹתוֹ לִמכֹר מיד,
אלא מעט מעט.