1
הכוֹנֵס צֹאן לדיר ונעל בִפניהם בדלת שיכוֹלה לעמֹד ברוּח מצוּיה,
ויצאת והִזיקה פטוּר.
ואִם אין הדלת יכוֹלה לעמֹד ברוּח מצוּיה,
אוֹ שהיוּ כתלי הדיר רעוּעין,
הרי לֹא נעל בִפניהם כראוּי,
ואִם יצאת והִזיקה חיב; ואפִלוּ חתרה ויצאת,
ואפִלוּ נִפרצה מחִצה בלילה אוֹ פרצוּה לִסטים בעל הצֹאן חיב.
:היתה מחִצה בריאה,
ונִפרצה בלילה אוֹ שפרצוּה לִסטים,
ויצאת והִזיקה פטוּר.
הוֹציאוּה לִסטים והִזיקה הלִסטים חיבין.
2
הפוֹרֵץ גדֵר לִפני בהמת חבֵרוֹ ויצאה והִזיקה:
אִם היה גדֵר חזק וּבריא חיב; ואִם היה כֹתל רעוּע פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
וכֵן הנוֹתֵן סם המות לִפני בהמת חבֵרוֹ פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
3
המעמיד בהמת חבֵרוֹ על גבי קמתוֹ של חבֵרוֹ המעמיד חיב לשלֵם מה שהִזיקה.
וכֵן אִם הִכישה עד שהלכה לקמת חבֵרוֹ והִזיקה זה שהִכישה חיב.
4
המוֹסֵר בהמתוֹ לשוֹמֵר חִנם אוֹ לנוֹשֵא שכר אוֹ לשוֹכֵר אוֹ לשוֹאֵל נִכנסוּ תחת הבעלים,
ואִם הִזיקה השוֹמֵר חיב.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שלֹא שמרוּה כלל.
אבל אִם שמרוּה שמירה מעוּלה כראוּי ויצאה והִזיקה השוֹמרים פטוּרים.
שמרוּה שמירה פחוּתה:
אִם שוֹמֵר חִנם הוּא פטוּר,
והבעלין חיבין,
ואפִלוּ הֵמיתה את האדם; ואִם שוֹמֵר שכר אוֹ שוֹכֵר אוֹ שוֹאֵל הוּא חיבין.
5
הִניחה בחמה,
אפִלוּ חתרה ויצאת והִזיקה חיב זה שהִניחה שם,
שכיון שהִניחה בחמה הרי היא מִצטערת וּבוֹרחת ועוֹשה כל שאפשר לה לעשוֹת.
6
מסר בהמתוֹ לחֵרֵש שוֹטה וקטן,
אף על פי שהיה השוֹר קשוּר הבעלים חיבין,
שדרכוֹ של שוֹר וכיוֹצֵא בוֹ להתיר הקשר ולצֵאת וּלהזיק; אפִלוּ שמרוּה שמירה מעוּלה וחתרה ויצאה והִזיקה הבעלים חיבין.
7
מסר שוֹרוֹ לחמִשה,
וּפשע בוֹ אחד מֵהן,
ויצא והִזיק:
אִם אינוֹ מִשתמֵר אלא בחמִשתן זה שפשע בִשמירתוֹ חיב; ואִם מִשתמֵר בִשארן אֵלוּ הנִשארין חיבין.
8
שאלוֹ בחזקת תם ונִמצא מוּעד:
אִם ידע השוֹאֵל שהוּא נגחן הבעלים משלמין חצי נזק,
שכל מקוֹם שהוּא הוֹלֵך הרי שֵם בעליו עליו,
והשוֹאֵל משלֵם חצי נזק,
שאפִלוּ היה תם כשעלה בדעתוֹ,
חצי נזק היה משלֵם,
שהרי ידע שהוּא נגחן; ואִם לֹא ידע השוֹאֵל שהוּא נגחן אין השוֹאֵל חיב כלוּם,
והבעלים משלמין נזק שלֵם.
9
שאלוֹ כשהוּא תם,
והוּעד בבית השוֹאֵל,
והחזירוֹ לִבעליו חזר לתמוּתוֹ; הוֹאיל ונִשתנת רשוּתוֹ בטלה ההעדה,
והבעלים משלמין חצי נזק,
והשוֹאֵל פטוּר,
שהרי החזירוֹ.
10
שוֹמֵר שקִבֵל עליו שמירת גוּף הבהֵמה בִלבד אבל לֹא שמירת נזקיה,
והִזיקה פטוּר מִלשלֵם,
והבעלים חיבין לשלֵם.
קִבֵל שמירת נזקיה,
והִזיקה השוֹמֵר חיב; ואִם הוּזקה פטוּר,
והבעלין עוֹשין דין עִם המזיק.
11
מסרה שוֹמֵר לשוֹמֵר אחֵר השוֹמֵר הרִאשוֹן חיב לשלֵם לנִזק,
שהשוֹמֵר שמסר לשוֹמֵר חיב,
והרי הנִזק אוֹמֵר לוֹ:
למה לֹא שמרת אתה בעצמך וּמסרת לאחֵר? שלֵם לי אתה,
ולֵך עשֵה דין עִם השוֹמֵר שמסרת לוֹ אתה.
מסרה השוֹמֵר לִבנוֹ אוֹ לבן ביתוֹ אוֹ לִמסעדוֹ נִכנסוּ תחת השוֹמֵר,
וחיבין.
12
כל שוֹמֵר שנִתחיֵב לשלֵם ואין לוֹ,
והיה המזיק תם,
שהוּא משלֵם חצי נזק מִגוּפוֹ הרי הנִזק מִשתלֵם מִן הבהֵמה שהִזיקה,
וישאֵר דמי מה שגבה הנִזק חוֹב על השוֹמֵר לבעל הבהֵמה.
13
כל בהֵמה שהִזיקה פֵרוֹת מחוּברין משערין מה שהִזיקה בשִשים,
וּמשלֵם זה שנִתחיֵב לשלֵם,
בין הבעלים וּבין השוֹמרים.
:כיצד? הרי שאכלה בית סאה שמין שִשים בית סאה באוֹתה השדה כמה היה שוה וכמה הוּא שוה עתה אחר שנִפסדה בוֹ הסאה,
וּמשלֵם השאר.
וכֵן אִם אכלה קב אוֹ רֹבע,
אפִלוּ קלח אחד שמין אוֹתוֹ בשִשים.
14
אכלה פֵרוֹת גמוּרין שאין צריכין לקרקע משלֵם דמי פֵרוֹת גמוּרין בשויֵהן,
אִם סאה דמי סאה,
ואִם סאתים דמי סאתים.
:הרי שאכלה פֵרוֹת דקל אחד,
וכֵן הקוֹצֵץ פֵרוֹת דקל חבֵרוֹ ואכלן:
אִם היה דקל רוֹמי וכיוֹצֵא בוֹ שאין התמרים שלוֹ יפוֹת משערין אוֹתוֹ בשִשים על גב הקרקע; ואִם דקל פרסי הוּא וכיוֹצֵא בוֹ שהתמרים שלוֹ יפוֹת ביוֹתֵר משערין הדקל בִפני עצמוֹ,
כמה היה שוה וכמה הוּא שוה עתה.