1
הבהֵמה מוּעדת לאכֹל פֵרוֹת אוֹ ירקוֹת וכיוֹצֵא בהן.
לפיכך, אִם נִכנסה לִרשוּת הנִזק ואכלה דברים שדרכה לאכֹל אוֹתן משלֵם נזק שלֵם,
שנאמר: "וּבִעֵר בִשדֵה אחֵר מיטב שדֵהוּ וּמיטב כרמוֹ ישלֵם" .
ואִם אכלה אוֹתן בִרשוּת הרבים פטוּר,
ואִם נהנת,
משלֵם מה שנהנת,
לֹא מה שהִזיקה.
2
כיצד? נִכנסה לִרשוּת הנִזק ואכלה שוּמשמין אוֹ לוֹט וכיוֹצֵא בהן בשוה דינר משלֵם דינר.
ואִם אכלה אוֹתן בִרשוּת הרבים ונהנת רוֹאין אוֹתן כאִלוּ הֵן שעוֹרים אוֹ עמיר,
וּמשלֵם דמי עמיר אוֹ דמי שעוֹרים בזוֹל.
3
אכלה אכלין הרעים לה,
כגוֹן שאכלה חִטים,
הוֹאיל ולֹא נהנת פטוּר.
:אכלה אכלין שאין דרכה לאכלן,
כגוֹן שאכלה כסוּת אוֹ כֵלים,
בין בִרשוּת הנִזק בין בִרשוּת הרבים משלֵם חצי נזק,
שזה שִנוּי הוּא,
ודרך בני אדם להניח כליהם וּכסוּתם בִרשוּת הרבים עד שינוּחוּ מעט.
4
בהֵמה שהיתה עוֹמדת בִרשוּת הנִזק ותלשה פֵרוֹת מֵרשוּת הרבים ואכלתן בִרשוּת הנִזק הרי הדבר ספֵק,
לפיכך אינה משלמת אלא מה שנהנת; ואִם תפש הנִזק במה שהִזיקה אין מוֹציאין מידוֹ,
שהרי בִרשוּתוֹ אכלה.
5
כלב שנִכנס לחצֵר ונטל פת אוֹ בשר והוֹציאן לִרשוּת הרבים אוֹ לחצֵר אחרת ואכלן שם משלֵם מה שנהנה.
אכלן בשדה של בעל החצֵר משלֵם נזק שלֵם כאִלוּ אכלן בתוֹך החצֵר,
שהרי בִרשוּת הנִזק אכל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
בהֵמה שאכלה אכלין שאין דרכה לאכלן אבל אוֹכלת היא אוֹתן על ידי הדֹחק,
כגוֹן פרה שאכלה שעוֹרים,
וחמוֹר שאכל כרשינים אוֹ דגים,
וחזיר שאכל חתיכת בשר,
וכלב שלִקֵק את השמן,
וחתוּל שאכל את התמרים,
וכֵן כיוֹצֵא באֵלוּ:
אִם אכלה בִרשוּת הנִזק משלֵם נזק שלֵם; וּבִרשוּת הרבים פטוּר,
ואִם נהנת משלֵם מה שנהנת.
7
חיה שנִכנסה לִרשוּת הנִזק וטרפה ואכלה בהֵמה אוֹ בשר משלֵם נזק שלֵם,
שזה הוּא דרכה.
אבל כלב שאכל כבשים קטנים אוֹ חתוּל שאכל תרנגוֹלין גדוֹלים הרי זה שִנוּי,
וּמשלֵם חצי נזק.
8
סל שיֵש בוֹ לחם,
ונִכנס חמוֹר ושִבֵר הסל ואכל הלחם משלֵם על הסל ועל הלחם נזק שלֵם,
שזה הוּא דרכוֹ.
וכֵן שעיר עִזים שראה לפת וכיוֹצֵא בוֹ על פי החבית,
ונִסתבֵך בחבית ואכל את הלפת ושִבֵר את החבית משלֵם על שניהם נזק שלֵם; כשֵם שדרכוֹ לאכֹל,
כך דרכוֹ להִתלוֹת בכֵלים ולעלוֹת כדי לאכֹל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אבל אִם נִכנס החמוֹר ואכל את הלחם ואחר כך שִבֵר את הסל ואכלוֹ משלֵם על הלחם נזק שלֵם ועל הסל חצי נזק.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
בהֵמה שאכלה מִתוֹך הרחבה,
בין דרך הליכתה בין שעמדה ואכלה משלֵם מה שנהנת,
ואפִלוּ חזרה על צדדי הרחבה ואכלה מֵהם.
אבל אִם הִניחה את הרחבה והלכה ועמדה בצִדי הרחבה ואכלה משלֵם מה שהִזיקה.
אכלה מִפתח החנוּת משלֵם מה שנהנת; וּמִתוֹך החנוּת משלֵם מה שהִזיקה.
10
היתה מהלכת בִרשוּת הרבים,
וּפשטה צוּארה ואכלה מֵעל גבי חברתה,
ואפִלוּ עמדה משלֵם מה שנהנת,
שכֵן דרך הבהֵמוֹת לאכֹל זוֹ מֵעל גבי זוֹ.
ואִם קפצה ואכלה על גבי חברתה משלֵם מה שהִזיקה,
שגבי חברתה כחצר הנִזק הוּא חשוּב.
11
בהֵמה שהוּחלקה באבן אוֹ במימי רגליה ונפלה לגִנה,
ונחבטה על גבי פֵרוֹת וירקוֹת אוֹ שאכלה משלֵם מה שנהנת.
אפִלוּ הלכה מֵערוּגה לערוּגה,
ואפִלוּ נִשארה שם כל היוֹם כוּלוֹ אינוֹ משלֵם אלא מה שנהנת.
וּמה הניה יֵש לה בחביטה? שהרי מצאה מקוֹם רך ולֹא נִתרסקוּ אֵבריה.
אבל אִם ירדה כדרכה ואכלה משלֵם מה שהִזיקה; ואפִלוּ טִנפה פֵרוֹת במי לֵדה משלֵם מה שהִזיקה,
מִפני שתחִלתוֹ בִפשיעה.
וכֵן אִם דחפתה חברתה ונפלה משלֵם מה שהִזיקה,
מִפני שהיה לוֹ להעבירן אחת אחת כדי שלֹא ידחפוּ זוֹ את זוֹ.
12
הוּחלקה ונפלה,
ויצאת, וחזרה לגִנה,
אף על פי שחזרה שלֹא לדעת הבעלים משלֵם מה שהִזיקה,
מִפני שהיה לוֹ לשמרה שלֹא תחזֹר,
שהדבר ידוּע שכיון שידעה דרך הגִנה הרי היא חוֹזרת מֵאיליה.
13
הקדר שהִכניס קדֵרוֹתיו לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּת,
וּשברתן בהמתוֹ של בעל הבית פטוּר; ואִם הוּזקה בהן בעל הקדֵרוֹת חיב.
ואִם הִכניס בִרשוּת פטוּר.
ואִם קִבֵל עליו בעל הבית לִשמֹר את הקדֵרוֹת בעל הבית חיב.
14
וכֵן אִם הִכניס פֵרוֹתיו לחצר בעל הבית שלֹא בִרשוּת,
ואכלתן בהמתוֹ של בעל הבית פטוּר; ואִם הוּחלקה בהן והוּזקה בעל הפֵרוֹת חיב.
ואִם הִכניס בִרשוּת פטוּר.
ואִם קִבֵל עליו בעל הבית לִשמֹר את הפֵרוֹת בעל הבית חיב.
:הִכניסן שלֹא בִרשוּת,
ואכלתן בהמתוֹ של בעל הבית והוּזקה באכילתן בעל הפֵרוֹת פטוּר,
מִפני שהיה לה שלֹא תֹאכל.
ואִם הִכניסן בִרשוּת,
והִניחוּ בעלי החצֵר את זה שהִרשוּהוּ בחצֵר לשמרה,
ואכלתן בהמתוֹ של בעל הבית והוּזקה באכילתן בעל הפֵרוֹת חיב,
שכיון שראה הבהֵמה אוֹכלת דברים המזיקין לה והִניחה,
חיב, שהרי אין בעלי החצֵר מצוּיין שם להעביר הבהֵמה מֵהם.
:וּמעשה באִשה שנִכנסה לאפוֹת בתנוּר בבית שכֵנוֹתיה,
והִניחוּ אוֹתה ונִתעלמוּ כדי שלֹא יביטוּ בה בעֵת לישתה ואפיתה,
וּבא עֵז של בעל הבית ואכל הבצֵק וּמֵת,
וחיבוּה חכמים לשלֵם דמיו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
15
המגדיש בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ שלֹא בִרשוּתוֹ,
ואכלתן בהמתוֹ של בעל השדה פטוּר.
ואִם הוּחלקה בהן והוּזקה בעל הפֵרוֹת חיב.
אכלתן והוּזקה באכילתן פטוּר.
ואִם הִגדיש בִרשוּת בעל השדה חיב,
אף על פי שלֹא קִבֵל עליו לִשמֹר,
שהשוֹמֵר בגרנוֹת,
כיון שאמר לוֹ:
הגדֵש בכאן,
כמי שאמר לוֹ:
הגדֵש ואני אשמֹר לך הוּא חשוּב.