הִלכוֹת נִזקי ממוֹן:
יֵש בִכללן ארבע מִצווֹת עשֵה,
וזה הוּא פרטן:
א) דין השוֹר.
ב) דין ההבעֵר.
ג) דין הבוֹר.
ד) דין ההבערה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל נפש חיה שהיא בִרשוּתוֹ של אדם שהִזיקה הבעלים חיבין לשלֵם,
שהרי ממוֹנם הִזיק,
שנאמר: "כי יגֹף שוֹר איש את שוֹר רֵעֵהוּ" אחד השוֹר ואחד שאר בהֵמה חיה ועוֹף,
לֹא דִבֵר הכתוּב בשוֹר אלא בהֹוה.
2
וכמה משלֵם? אִם הִזיקה בִדברים שדרכה לעשוֹתן תמיד כמִנהג בריתה,
כגוֹן בהֵמה שאכלה תבן אוֹ עמיר אוֹ שהִזיקה ברגלה כדרך הִלוּכה חיב לשלֵם נזק שלֵם מִן היפה שבִנכסיו,
שנאמר: "מיטב שדֵהוּ וּמיטב כרמוֹ ישלֵם" .
:ואִם שִנת ועשת מעשים שאין דרכה תמיד לעשוֹתן והִזיקה בהן,
כגוֹן שוֹר שנגח אוֹ נשך חיב לשלֵם חצי נזק מִגוּף המזיק עצמוֹ,
שנאמר: "וּמכרוּ את השוֹר החי וחצוּ את כספוֹ" .
3
כיצד? שוֹר שוה מנה שנגח לשוֹר שוה עשרים והמיתוֹ,
והרי הנבֵלה שוה ארבעה בעל השוֹר חיב לשלֵם שמוֹנה,
שהוּא חצי הנזק,
ואינוֹ חיב לשלֵם אלא מִגוּף השוֹר שהִזיק,
שנאמר: "וּמכרוּ את השוֹר החי" .
לפיכך, אִם הֵמית שוֹר שוה עשרים לשוֹר שוה מאתים,
והנבֵלה שוה מנה אין בעל הנבֵלה יכוֹל לוֹמר לבעל החי:
תֵן לי חמִשים,
אלא אוֹמֵר לוֹ:
הרי שוֹר שהִזיק לפניך,
קחֵהוּ ולֵך,
אפִלוּ אינוֹ שוה אלא דינר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
העוֹשה מעשה שדרכוֹ לעשוֹתוֹ תמיד כמִנהג בריתוֹ הוּא הנִקרא מוּעד; והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינוֹ לעשוֹת כֵן תמיד,
כגוֹן שוֹר שנגח אוֹ נשך הוּא הנִקרא תם.
וזה המשנה,
אִם הוּרגל בשִנוּי פעמים רבוֹת נעשה מוּעד לאוֹתוֹ דבר שהוּרגל בוֹ,
שנאמר: "אוֹ נוֹדע כי שוֹר נגח הוּא" .
5
חמִשה מעשים תמים יֵש בבהֵמה,
אִם הוּעדה לאחד מֵהן נעשת מוּעדת לאוֹתוֹ מעשה,
ואֵלוּ הֵן:
הבהֵמה אינה מוּעדת מִתחִלתה לֹא לִגח,
ולֹא לִגֹף,
ולֹא לִנשֹך,
ולֹא לִרבֹץ על כֵלים גדוֹלים,
ולֹא לִבעֹט.
ואִם הוּעדה לאחד מֵהם הרי זוֹ מוּעדת לוֹ.
:אבל השֵן מוּעדת מִתחִלתה לאכֹל את הראוּי לה,
והרגל מוּעדת מִתחִלתה לשבֵר כדרך הִלוּכה,
והבהֵמה מוּעדת מִתחִלתה לִרבֹץ על פכים קטנים וכיוֹצֵא בהן וּלמעֵך אוֹתן.
6
חמִשה מיני בהֵמה מוּעדין מִתחִלת בריתן להזיק ואפִלוּ הֵם תרבוּת,
לפיכך אִם הִזיקוּ אוֹ הֵמיתוּ בִנגיחה אוֹ בִנשיכה וּדריסה וכיוֹצֵא בהם חיבין נזק שלֵם,
ואֵלוּ הֵן:
הזאֵב, והארי,
והדֹב, והנמֵר,
והבוּרדלס. וכֵן הנחש שנשך הרי זה מוּעד,
ואפִלוּ היה תרבוּת.
7
כל מוּעד משלֵם נזק שלֵם מִן היפה שבִנכסיו,
וכל תם משלֵם חצי נזק מִגוּפוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשנִכנסה הבהֵמה לִרשוּת הנִזק והִזיקתוּ.
אבל אִם נִכנס הנִזק לִרשוּת המזיק והִזיקתוּ בהמתוֹ של בעל הבית הרי זה פטוּר על הכֹל,
שהרי הוּא אוֹמֵר לוֹ:
אִלוּ לֹא נִכנסתה לִרשוּתי לֹא הִגיע לך הזֵק; והרי מפֹרש בתוֹרה:
"ושִלח את בעירֹה וּבִעֵר בִשדֵה אחֵר" .
8
הִזיקה בִרשוּת הרבים,
אוֹ בחצֵר שאינה של שניהם לֹא למזיק ולֹא לנִזק,
אוֹ בחצֵר שהיא של שניהם והרי היא מיוּחדת להניח בה פֵרוֹת וּלהכניס לה בהֵמה,
כגוֹן הבִקעה וכיוֹצֵא בה:
אִם בשֵן ורגל הִזיקה כדרכה הרי זה פטוּר,
מִפני שיֵש לה רשוּת להלֵך בכאן,
ודרך הבהֵמה להלֵך כדרכה ולאכֹל וּלשבֵר כדרך הִלוּכה; ואִם נגחה אוֹ נגפה אוֹ רבצה אוֹ בעטה אוֹ נשכה:
אִם תמה היא משלֵם חצי נזק; ואִם מוּעדת משלֵם נזק שלֵם.
9
היתה החצֵר של שניהם מיוּחדת לפֵרוֹת,
לֹא להכניס לה בהֵמה,
והִכניס לה אחד מִן השוּתפין בהמתוֹ והִזיקה חיב אפִלוּ על השֵן ועל הרגל.
וכֵן אִם היתה מיוּחדת לִבהֵמה לִשניהם,
והיה רשוּת לאחד מֵהם בִלבד להכניס לה פֵרוֹת,
והִזיקה פֵרוֹתיו חיב אף על השֵן ועל הרגל.
10
שלֹשה אבוֹת נזקים בשוֹר:
הקרן, והשֵן,
והרגל. תוֹלדוֹת הקרן:
נגיפה, נשיכה,
רביצה, בעיטה.
תוֹלדוֹת השֵן:
אִם נִתחככה בכֹתל להניתה והִזיקה בחִכוּכה,
וכֵן אִם טִנפה פֵרוֹת להניתה.
:תוֹלדוֹת הרגל:
הִזיקה בגוּפה דרך הִלוּכה,
אוֹ שהִזיקה בִשערה כדרך הִלוּכה,
אוֹ שכִשכשה בִזנבה,
אוֹ באוּכף שעליה,
בִפרוּמביא שבפיה,
בזוּג שבצוּארה,
וכֵן חמוֹר שהִזיק במשאוֹ בִשעת הִלוּכוֹ,
ועגלה המוֹשכת שהִזיקה בִשעת משיכתה כל אֵלוּ תוֹלדוֹת הרגל הֵם,
וּבִרשוּת הרבים פטוּרים,
וּבִרשוּת הנִזק משלמין נזק שלֵם.
11
כִשכשה בִזנבה כִשכוּש רב שאינוֹ דרכה תמיד והִזיקה בִרשוּת הרבים,
אוֹ שכִשכשה בגיד שלה בִרשוּת הרבים והִזיקה פטוּר,
ואִם תפש הנִזק,
גוֹבה חצי נזק מִמה שתפש,
שזה הדבר ספֵק הוּא אִם אֵלוּ תוֹלדוֹת הקרן,
שחיב עליה בִרשוּת הרבים,
אוֹ תוֹלדוֹת הרגל,
שפטוּר עליה בִרשוּת הרבים כמוֹ שבֵארנוּ.