1
אל יעלה על הלֵב שבימוֹת המשיח יבטל דבר מִמִנהגוֹ של עוֹלם אוֹ יהיה שם חִדוּש במעשֵה ברֵאשית,
אלא עוֹלם כמִנהגוֹ הוֹלֵך.
וזה שנאמר בישעיה:
"וגר זאֵב עִם כבש ונמֵר עִם גדי ירבץ" משל וחידה; עִנין הדבר שיִהיוּ ישראֵל יוֹשבים לבטח עִם רִשעי העוֹלם המשוּלים בִזאֵב ונמֵר,
שנאמר: "זאֵב ערבוֹת ישדדֵם נמֵר שֹקֵד על עריהם" ,
ויחזרוּ כוּלם לדת האמת,
ולֹא יגזלוּ ולֹא ישחיתוּ,
אלא יֹאכלוּ דבר המוּתר בנחת כישראֵל,
שנאמר: "ואריֵה כבקר יֹאכל תבן" .
:וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ הדברים הכתוּבין בעִנין המשיח משלים הֵם.
וּבימוֹת המלך המשיח יוּדע לכֹל לאי זה דבר היה משל,
וּמה עִנין רמוּז בהן.
2
אמרוּ חכמים:
אין בין העוֹלם הזה לימוֹת המשיח אלא שִעבוּד מלכוּיוֹת בִלבד.
:יֵראה מִפשוּטן של דִברי הנביאים,
שבִתחִלת ימוֹת המשיח תִהיה מִלחמוֹת גוֹג וּמגוֹג,
ושקֹדם מִלחמוֹת גוֹג וּמגוֹג יעמֹד נביא לישראֵל,
לישֵר ישראֵל וּלהכין לִבם,
שנאמר: "הִנֵה אנֹכי שֹלֵח לכם אֵת אֵליה הנביא" וגו .
ואינוֹ בא לֹא לטמֵא הטהוֹר ולֹא לטהֵר הטמֵא,
ולֹא לִפסֹל אנשים שהֵן בחזקת כשרוּת ולֹא להכשיר מי שהוּחזקוּ פסוּלים,
אלא לשוּם שלוֹם בעוֹלם,
שנאמר: "והֵשיב לֵב אבוֹת על בנים" .
:ויֵש מִן החכמים שאוֹמרין,
שקֹדם ביאת המשיח יבֹא אֵליהוּ.
וכל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן לֹא יֵדע אדם היאך יהיוּ עד שיִהיוּ,
שהדברים סתוּמים הֵם אֵצל הנביאים,
גם החכמים אין להם קבלה בִדברים אֵלוּ,
אלא לפי הכרֵע הפסוּקים,
וּלפיכך יֵש להן מחלֹקת בִדברים אֵלוּ.
ועל כל פנים אין סִדוּר הוית דברים אֵלוּ ולֹא דִקדוּקן עִקר בדת.
:וּלעוֹלם לֹא יתעסֵק אדם בדִברי ההגדוֹת ולֹא יאריך במִדרשוֹת האמוּרים בעִנינים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן ולֹא ישימֵם עִקר,
שאין מביאין לֹא לידי יראה ולֹא לידי אהבה.
וכֵן לֹא יחשֵב הקִצין; אמרוּ חכמים:
תפוּח דעתן של מחשבי הקִצין.
אלא יחכה ויאמין בִכלל הדבר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
בימי המלך המשיח,
כשתִתישֵב ממלכתוֹ ויתקבצוּ אֵליו כל ישראֵל,
יתיחסוּ כוּלם על פיו ברוּח הקֹדש שתנוּח עליו,
ויֵשֵב מצרֵף וּמטהֵר.
וּבני לֵוי מטהֵר תחִלה,
ואוֹמֵר: זה מיוּחס כֹהֵן וזה מיוּחס לֵוי,
ודוֹחה את שאינן מיוּחסין לישראֵל.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"ויֹאמר התִרשתא להם.
.. עד עמֹד כֹהֵן לאוּרים וּלתוּמים" ; הִנֵה למדת שברוּח הקֹדש מיחסין המוּחזקין וּמוֹדיעין המיוּחס.
:ואינוֹ מיחֵס ישראֵל אלא לשִבטיהן,
שמוֹדיע שזה מִשֵבט פלוֹני וזה מִשֵבט פלוֹני.
אבל אינוֹ אוֹמֵר על שהֵן בחזקת כשרוּת:
זה ממזֵר וזה עבד,
שהדין הוּא שמִשפחה שנִטמעה נִטמעה.
4
לֹא נִתאוּוּ החכמים והנביאים ימוֹת המשיח לֹא כדי שיִשלטוּ על כל העוֹלם ולֹא כדי שיִרדוּ בגוֹים ולֹא כדי שינשאוּ אוֹתם העמים ולֹא כדי לאכֹל ולִשתוֹת ולִשמֹח,
אלא כדי שיִהיוּ פנוּיים לתוֹרה וחכמתה,
ולֹא יהיה להם נוֹגֵש וּמבטֵל,
כדי שיִזכוּ לחיי העוֹלם הבא,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת תשוּבה.
5
וּבאוֹתוֹ הזמן לֹא יהיה שם לֹא רעב ולֹא מִלחמה ולֹא קִנאה ותחרוּת; שהטוֹבה מוּשפעת הרבֵה,
וכל המעדנים מצוּיין כעפר,
ולֹא יהיה עֵסק כל העוֹלם אלא לדעת את יי בִלבד.
וּלפיכך יהיוּ חכמים גדוֹלים,
ויוֹדעים דברים הסתוּמין העמוּקין,
וישיגוּ דעת בוֹראם כפי כֹח האדם,
שנאמר: "כי מלאה הארץ דֵעה את יי" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר ארבעה עשר בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה אחד וּשמוֹנים:
הִלכוֹת סנהדרין שִשה ועשרים פרקים.
הִלכוֹת עֵדוּת שנים ועשרים פרקים.
הִלכוֹת ממרים שִבעה פרקים.
הִלכוֹת אֵבל ארבעה עשר פרקים.
הִלכוֹת מלכים וּמִלחמוֹת שנים עשר פרקים.
:ברוּך נוֹתֵן ליעֵף כֹח