1
על שִשה דברים נִצטוּה אדם:
על עבוֹדה זרה,
ועל בִרכת השֵם,
ועל שפיכוּת דמים,
ועל גִלוּי עריוֹת,
ועל הגזֵל,
ועל הדינין.
:אף על פי שכוּלן קבלה הֵן בידֵנוּ מִמֹשה רבֵנוּ,
והדעת נוֹטה להן מִכלל דִברי התוֹרה יֵראה שעל אֵלוּ נִצטוּוּ.
הוֹסיף לנֹח אֵבר מִן החי,
שנאמר: "אך בשר בנפשוֹ דמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" נִמצאוּ שבע מִצווֹת.
:וכֵן היה הדבר בכל העוֹלם עד אברהם; נִצטוּה יתֵר על אֵלוּ במילה,
והוּא הִתפלֵל שחרית.
ויצחק הִפריש מעשֵר,
והוֹסיף תפִלה אחרת לִפנוֹת היוֹם.
ויעקֹב הוֹסיף גיד הנשה,
והִתפלֵל ערבית.
וּבמִצרים נִצטוּה עמרם במִצווֹת יתֵרוֹת.
עד שבא מֹשה רבֵנוּ,
ונִשלמה תוֹרה על ידוֹ.
2
בן נֹח שעבד עבוֹדה זרה חיב,
והוּא שיעבֹד כדרכה.
וכל עבוֹדה זרה שבית דין של ישראֵל ממיתין עליה בן נֹח נהרג עליה,
וכל שאין בית דין של ישראֵל ממיתין עליה אין בן נֹח נהרג עליה.
ואף על פי שאינוֹ נהרג אסוּר בכֹל.
ואין מניחין אוֹתם להקים מצֵבה,
ולֹא לִטע אשֵרה,
ולֹא לעשוֹת צוּרוֹת וכיוֹצֵא בהן לנוֹי.
3
בן נֹח שבֵרֵך את השֵם,
בין שבֵרֵך בשֵם המיוּחד בין שבֵרֵך בכִנוּי,
בכל לשוֹן חיב,
מה שאין כֵן בישראֵל.
4
בן נֹח שהרג נפש,
אפִלוּ עוּבר בִמעי אִמוֹ נהרג עליו.
וכֵן אִם הרג טרֵפה,
אוֹ שכפתוֹ וּנתנוֹ לִפני ארי,
אוֹ שהִניחוֹ ברעב עד שמֵת,
הוֹאיל והֵמית מִכל מקוֹם נהרג.
וכֵן אִם הרג רוֹדֵף שיכוֹל להצילוֹ באחד מֵאֵבריו נהרג עליו,
מה שאין כֵן בישראֵל.
5
שֵש עריוֹת אסוּרוֹת על בני נֹח:
האֵם, ואֵשת האב,
ואֵשת איש,
ואחוֹתוֹ מֵאִמוֹ,
וּזכוּר, וּבהֵמה,
שנאמר: "על כֵן יעזב איש את אביו" זוֹ אֵשת אביו; "ואת אִמוֹ" כמשמעה; "ודבק באִשתוֹ" לֹא באֵשת חבֵרוֹ; "ודבק באִשתוֹ" לֹא בִזכוּר; "והיוּ לבשר אחד" להוֹציא בהֵמה חיה ועוֹף,
שאין הוּא והֵם בשר אחד,
ונאמר: "אחֹתי בת אבי היא אך לֹא בת אִמי ותהי לי לאִשה" .
6
בן נֹח חיב על מפוּתת אביו ואנוּסת אביו; הרי היא אִמוֹ מִכל מקוֹם.
וחיב על אֵשת אביו אפִלוּ לאחר מיתת אביו.
וחיב על הזכוּר בין קטן בין גדוֹל,
ועל הבהֵמה בין קטנה בין גדוֹלה.
והוּא נהרג לבדוֹ,
ואין הוֹרגין את הבהֵמה,
שלֹא נִצטוּוּ בהריגת הבהֵמה אלא ישראֵל.
7
אין בן נֹח חיב על אֵשת חבֵרוֹ עד שיבֹא עליה כדרכה אחר שנִבעלה לבעלה.
אבל מאֹרסה,
אוֹ שנִכנסה לחוּפה ועדין לֹא נִבעלה אינן חיבין עליה,
שנאמר: "והיא בעוּלת בעל" .
:במה דברים אמוּרים? בבן נֹח שבא על בת נֹח.
אבל גוֹי שבא על היִשראֵלית,
בין כדרכה בין שלֹא כדרכה חיב.
ואִם היתה נערה מאֹרסה נִסקל עליה,
כדיני ישראֵל.
בא עליה אחר שנִכנסה לחוּפה ולֹא נִבעלה הרי זה בחנק,
כדיני ישראֵל.
אבל אִם בא על אֵשת ישראֵל אחר שנִבעלה הרי זה כמי שבא על אֵשת גוֹי חבֵרוֹ,
ויֵהרֵג בסיף.
8
בן נֹח שיִחֵד שִפחה לעבדוֹ הרי זה נהרג עליה מִשוּם אֵשת חבֵרוֹ.
ואינוֹ חיב עליה עד שיִפשֹט הדבר,
ויֹאמרוּ לה העם:
זוֹ רִבית עבד פלוֹני.
וּמֵאימתי תחזֹר להתֵרה? מִשיפרישנה מֵעבדוֹ,
ויפרע רֹאשה בשוּק.
:וּמֵאימתי תִהיה אֵשת חבֵרוֹ כִגרוּשה שלנוּ? מִשיוֹציאה מִביתוֹ וישלחנה לעצמה,
אוֹ מִשתֵצֵא היא מִתחת רשוּתוֹ ותֵלֵך לה; שאין לה גֵרוּשין בִכתב,
ואין הדבר תלוּי בוֹ לבד,
אלא כל זמן שיִרצה הוּא אוֹ היא לִפרֹש זה מִזה פוֹרשין.
9
בן נֹח חיב על הגזֵל,
בין שגזל גוֹי בין שגזל ישראֵל.
ואחד הגוֹזֵל,
אוֹ הגוֹנֵב ממוֹן,
אוֹ גוֹנֵב נפש,
אוֹ הכוֹבֵש שכר שכיר וכיוֹצֵא בוֹ,
אפִלוּ פוֹעֵל שאכל שלֹא בִשעת מלאכה על הכֹל חיב,
והרי הוּא בִכלל גזלן,
מה שאין כֵן בישראֵל.
וכֵן חיב על פחוֹת מִשוה פרוּטה.
וּבן נֹח שגזל פחוֹת מִשוה פרוּטה,
וּבא אחֵר וּגזלה מִמנוּ שניהן נהרגין עליה.
10
וכֵן חיב על אֵבר מִן החי ועל בשר מִן החי בכל שהוּא,
שלֹא נִתנוּ השִעוּרים אלא לישראֵל.
וּמוּתר הוּא בדם מִן החי.
11
אחד האֵבר אוֹ הבשר הפוֹרֵש מִן הבהֵמה אוֹ מִן החיה.
אבל העוֹף יֵראה לי שאין בן נֹח נהרג על אֵבר מִן החי מִמנוּ.
12
השוֹחֵט את הבהֵמה,
אפִלוּ שחט בה שני הסימנין,
כל זמן שהיא מפרכסת אֵבר וּבשר הפוֹרשין מִמנה אסוּרין לִבני נֹח מִשוּם אֵבר מִן החי.
13
כל שאסוּר על ישראֵל מִשוּם אֵבר מִן החי אסוּר על בני נֹח,
ויֵש שבני נֹח חיבין עליו ולֹא ישראֵל:
שבני נֹח,
אחד בהֵמה וחיה,
בין טהוֹרה בין טמֵאה חיבין עליה מִשוּם אֵבר מִן החי,
וּמִשוּם בשר מִן החי.
ואֵבר וּבשר הפוֹרשין מִן המפרכסת,
אף על פי ששחט בה ישראֵל שני הסימנין הרי זה אסוּר לִבני נֹח מִשוּם אֵבר מִן החי.
14
וכיצד הֵן מצוּוּין על הדינין? חיבין להוֹשיב דינים ושוֹפטים בכל פלך ופלך לדוּן בשֵש מִצווֹת אֵלוּ וּלהזהיר את העם,
וּבן נֹח שעבר על אחת מִשבע מִצווֹת אֵלוּ יֵהרֵג בסיף.
:כיצד? אחד העוֹבֵד עבוֹדה זרה,
אוֹ שבֵרֵך את השֵם,
אוֹ ששפך דם,
אוֹ שבעל אחת מִשֵש עריוֹת שלהן,
אוֹ שגזל אפִלוּ פחוֹת מִשוה פרוּטה,
אוֹ שאכל כל שהוּא מֵאֵבר מִן החי אוֹ בשר מִן החי,
אוֹ שראה אחד שעבר על אחת מֵאֵלוּ ולֹא דנוֹ והרגוֹ הרי זה יֵהרֵג בסיף.
וּמִפני זה נִתחיבוּ כל בעלי שכם הריגה,
שהרי שכם גזל,
והֵם ראוּ וידעוּ ולֹא דנוּהוּ.
וּבן נֹח נהרג בעֵד אחד,
וּבדין אחד,
בלֹא התראה,
ועל פי קרוֹבים,
אבל לֹא בעֵדוּת אִשה,
ולֹא תדוּן אִשה להם.