1
חלוּצי הצבא,
כשיִכנסוּ בִגבוּל הגוֹים ויכבשוּ אוֹתם וישבוּ מֵהן מוּתר להן לאכֹל נבֵלוֹת וּטרֵפוֹת וּבשר חזיר וכיוֹצֵא בוֹ,
אִם רעב ולֹא מצא מה יֹאכל אלא מאכלוֹת אֵלוּ האסוּרים,
וכֵן שוֹתה יין נסך.
מִפי השמוּעה למדוּ:
"וּבתים מלֵאים כל טוּב" ערפי חזירים וכיוֹצֵא בהן.
2
וכֵן בוֹעֵל אִשה בגיוּתה אִם תקפוֹ יצרוֹ,
אבל לֹא יבעֹל אוֹתה ויֵלֵך לוֹ,
אלא מכניסה לתוֹך ביתוֹ,
שנאמר: "וראית בשִביה אֵשת יפת תֹאר" .
ואסוּר לִבעֹל אוֹתה ביאה שניה עד שיִשאנה.
3
אין אֵשת יפת תֹאר מוּתרת אלא בִשעת השִביה,
שנאמר: "וראית בשִביה" ; בין בתוּלה בין בעוּלה בין אֵשת איש,
שאין אישוּת לגוֹים.
"וחשקת בה" אף על פי שאינה יפה.
"בה" ולֹא בחברתה,
שלֹא יבעֹל שתים.
"ולקחת לך לאִשה" שלֹא יקח שתים,
יבעֹל אחת,
ויניח אחת לאביו אוֹ לאחיו.
וּמִנין שלֹא ילחצנה במִלחמה? "והבֵאתה" יכניסנה למקוֹם פנוּי ואחר כך יבעֹל.
4
הכֹהֵן מוּתר ביפת תֹאר בביאה רִאשוֹנה,
שלֹא דִברה תוֹרה אלא כנגד היֵצר,
אבל אינוֹ יכוֹל לִשא אוֹתה אחר כֵן,
לפי שהיא גיֹרת.
5
וכיצד דין ישראֵל ביפת תֹאר? אחר שיִבעלנה ביאה רִאשוֹנה והיא בגיוּתה:
אִם קִבלה עליה להִכנֵס תחת כנפי השכינה מטבילה לשֵם גֵרוּת מיד; ואִם לֹא קִבלה תֵשֵב בביתוֹ שלֹשים יוֹם,
שנאמר: "וּבכתה את אביה ואת אִמה ירח ימים" .
וכֵן בוֹכה על דתה ואינוֹ מוֹנעה.
:וּמגדלת את צִפרניה וּמגלחת את רֹאשה,
כדי שתִתגנה בעיניו.
ותִהיה עִמוֹ בבית,
נִכנס ורוֹאה אוֹתה,
יוֹצֵא ורוֹאה אוֹתה,
כדי שיקוּץ בה.
וּמגלגֵל עִמה כל שלֹשים יוֹם כדי שתקבֵל; אִם קִבלה,
ורצה בה הרי זוֹ מִתגירת וטוֹבלת ככל הגֵרים.
6
וּצריכה להמתין שלֹשה חדשים:
חֹדש של בכיה,
וּשני חדשים אחריו,
ונוֹשֵא אוֹתה בִכתוּבה וקִדוּשין.
:ואִם לֹא חפֵץ בה משלחה לנפשה.
ואִם מכר אוֹתה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "וּמכֹר לֹא תִמכרנה בכסף" ,
ואינה מכוּרה,
וּמחזיר הדמים.
וכֵן אִם כבש אוֹתה אחר שנִבעלה לשֵם שִפחה מִשיִשתמֵש בה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִתעמֵר בה" ,
שלֹא ישתמֵש בה.
7
לֹא רצת להִתגיֵר מגלגלין עִמה כל שנים עשר חֹדש; לֹא רצת מקבלת שבע מִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח,
וּמשלחה לנפשה,
והרי היא ככל הגֵרים התוֹשבים.
ואינוֹ נוֹשֵא אוֹתה,
שאסוּר לוֹ לִשא אִשה שלֹא נִתגירה.
8
נִתעברה מִביאה רִאשוֹנה הרי הוּלד גֵר,
ואינוֹ בנוֹ לדבר מִן הדברים,
מִפני שהוּא מִן הגוֹיה,
אלא בית דין מטבילין אוֹתוֹ על דעתם.
ותמר מִביאה רִאשוֹנה נִתעברה,
של יפת תֹאר היתה,
אבל אבשלוֹם נוֹלד מֵאחר הנִשוּאין; נִמצֵאת תמר אחוֹת אבשלוֹם מֵאִמוֹ,
וּמוּתרת להִנשֵא לאמנוֹן,
וכֵן היא אוֹמרת:
"דבר נא אל המלך כי לֹא ימנעֵני מִמך" .
9
יפת תֹאר שלֹא רצת להניח עבוֹדה זרה לאחר השנים עשר חֹדש הוֹרגין אוֹתה.
וכֵן עיר שהִשלימה אין כוֹרתין להן ברית עד שיִכפרוּ בעבוֹדה זרה ויאבדוּ כל מקוֹמוֹתיה,
ויקבלוּ שאר המִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח,
שכל גוֹי שלֹא קִבֵל מִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח הוֹרגין אוֹתוֹ אִם ישנוֹ תחת ידינוּ.
10
מֹשה רבֵנוּ לֹא הִנחיל התוֹרה והמִצווֹת אלא לישראֵל,
שנאמר: "מוֹרשה קהִלת יעקֹב" ,
וּלכל הרוֹצה להִתגיֵר מִשאר האוּמוֹת,
שנאמר: "ככם כגֵר" .
אבל מי שלֹא רצה אין כוֹפין אוֹתוֹ לקבֵל תוֹרה וּמִצווֹת.
:וכֵן צִוּה מֹשה רבֵנוּ מִפי הגבוּרה לכֹף את כל באי העוֹלם לקבֵל כל מִצווֹת שנִצטוּה נֹח,
וכל מי שלֹא קִבֵל יֵהרֵג.
והמקבֵל אוֹתן הוּא הנִקרא גֵר תוֹשב בכל מקוֹם,
וצריך לקבֵל עליו בִפני שלֹשה חבֵרים.
וכל המקבֵל עליו למוּל,
ועברוּ עליו שנים עשר חֹדש ולֹא מל הרי זה כמין שבאוּמוֹת.
11
כל המקבֵל שבע המִצווֹת ונִזהר לעשוֹתן הרי זה מֵחסידי אוּמוֹת העוֹלם,
ויֵש לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא; והוּא שיקבֵל אוֹתן ויעשה אוֹתן מִפני שצִוּה בהן הקדוֹש ברוּך הוּא בתוֹרה,
והוֹדיענוּ על ידי מֹשה רבֵנוּ שבני נֹח מִקֹדם נִצטוּוּ בהן.
אבל אִם עשין מִפני הכרֵע הדעת אין זה גֵר תוֹשב,
ואינוֹ מֵחסידי אוּמוֹת העוֹלם,
אלא מֵחכמיהם.