1
אחד מִלחמת מִצוה ואחד מִלחמת רשוּת ממנין כֹהֵן לדבֵר אל העם בִשעת המִלחמה,
וּמוֹשחין אוֹתוֹ בשמן המִשחה,
וזה הוּא הנִקרא משוּח מִלחמה.
2
שני פעמים מדבֵר משוּח מִלחמה אל העם:
אחת בספר,
בעֵת שיוֹצאין,
קֹדם שיערכוּ המִלחמה,
אוֹמֵר אליהם:
מי האיש אשר נטע כרם,
כשיִשמע דברי יחזֹר מֵערכי המִלחמה; ואחת בערכי המִלחמה,
אוֹמֵר: "אל תיראוּ ואל תחפזוּ" וכו .
3
בעֵת שעוֹרכין המערכוֹת והֵם קרֵבים להִלחֵם,
משוּח מִלחמה עוֹמֵד במקוֹם גבֹה וכל המערכוֹת לפניו,
ואוֹמֵר אליהם בִלשוֹן הקֹדש:
"שמע ישראֵל אתם קרֵבים היוֹם למִלחמה על אֹיביכם אל יֵרך לבבכם אל תיראוּ ואל תחפזוּ ואל תערצוּ מִפניהם,
כי יי אלֹהיכם ההֹלֵך עִמכם להִלחֵם לכם עִם אֹיביכם להוֹשיע אתכם" ; עד כאן משוּח מִלחמה אוֹמֵר,
וכֹהֵן אחֵר תחתיו משמיע לכל העם בקוֹל רם.
:ואחר כך אוֹמֵר משוּח מִלחמה:
"מי האיש אשר בנה בית חדש" וכו,
"וּמי האיש אשר נטע כרם" וכו,
"וּמי האיש אשר אֵרש אִשה" וכו ; עד כאן משוּח מִלחמה מדבֵר,
והשוֹטֵר משמיע לכל העם בקוֹל רם.
:ואחר כך מדבֵר השוֹטֵר מֵעצמוֹ,
ואוֹמֵר: "מי האיש הירֵא ורך הלֵבב" וכו ,
ושוֹטֵר אחֵר משמיע לכל העם.
4
ואחר שחוֹזרין כל החוֹזרין מֵערכי המִלחמה,
מתקנין את המערכוֹת,
וּפוֹקדין שרי צבאוֹת ברֹאש העם.
:וּמעמידין מֵאחוֹרי כל מערכה וּמערכה שוֹטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם,
וכל המבקֵש לחזֹר מִן המִלחמה הרשוּת בידן לחתֹך את שוֹקיו,
שתחִלת נפילה ניסה.
:במה דברים אמוּרים שמחזירין אנשים אֵלוּ מֵערכי המִלחמה? במִלחמת הרשוּת.
אבל במִלחמת מִצוה הכֹל יוֹצאין,
אפִלוּ חתן מֵחדרוֹ וכלה מֵחוּפתה.
5
אחד הבוֹנה בית לישיבתוֹ,
ואחד הבוֹנה בית הבקר,
בית העֵצים,
בית האוֹצרוֹת,
הוֹאיל וראוּי לדירה; ואחד הבוֹנה,
ואחד הלוֹקֵח,
ואחד שנִתן לוֹ במתנה,
אוֹ היוֹרֵש הרי זה חוֹזֵר.
אבל הבוֹנה בית שער,
אכסדרה וּמִרפסת,
אוֹ בית שאין בוֹ ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
אוֹ הגוֹזֵל בית הרי זה אינוֹ חוֹזֵר.
6
אחד הנוֹטֵע כרם,
ואחד הנוֹטֵע חמִשה אילני מאכל,
ואפִלוּ מֵחמֵשת מיני מאכל.
אחד הנוֹטֵע,
ואחד המבריך אוֹ המרכיב הברכה והרכבה שהיא חיבת בערלה.
אחד הלוֹקֵח,
ואחד היוֹרֵש,
ואחד שנִתן לוֹ במתנה.
אבל הנוֹטֵע ארבעה אילני מאכל,
אוֹ חמִשה אילני סרק,
אוֹ שגזל כרם אינוֹ חוֹזֵר עליו.
וכֵן כרם של שני שוּתפין אין חוֹזרין עליו.
7
אחד המארֵס את הבתוּלה ואחד המארֵס את האלמנה.
וכֵן אִם נפלה לוֹ יבמה,
אפִלוּ חמִשה אחים וּמֵת אחד מֵהם כוּלם חוֹזרין.
קִדֵש אִשה מֵעכשו לאחר שנים עשר חֹדש,
ושלם הזמן במִלחמה חוֹזֵר וּבא לוֹ.
8
המחזיר את גרוּשתוֹ,
והמארֵס את אִשה האסוּרה עליו,
כגוֹן אלמנה לכֹהֵן גדוֹל,
גרוּשה וחלוּצה לכֹהֵן הדיוֹט,
ממזרת וּנתינה לישראֵל,
וּבת ישראֵל לממזֵר וּלנתין אינוֹ חוֹזֵר.
9
כל אֵלוּ שחוֹזרין מֵערכי המִלחמה כששוֹמעין את דִברי הכֹהֵן חוֹזרין וּמספקין מים וּמזוֹן לאנשי הצבא,
וּמתקנין את הדרכים.
10
ואֵלוּ שאין יוֹצאין לערכי המִלחמה כל עִקר ואין מטריחין אוֹתן לשוּם דבר בעוֹלם:
הבוֹנה בית וחנכוֹ,
והנוֹשֵא ארוּסתוֹ אוֹ יבֵם,
וּמי שחִלֵל כרמוֹ אין יוֹצאין עד תֹם שנה,
שנאמר: "נקי יהיה לביתוֹ" וכו ; מִפי הקבלה למדוּ שיִהיה נקי שנה,
בין לבית שקנה,
בין לאִשה שנשא,
בין לכרם שהִתחיל לאכֹל פִריוֹ.
11
כל השנה כוּלה אין מספֵק מים וּמזוֹן,
ולֹא מתקֵן דרך,
ולֹא שוֹמֵר בחוֹמה,
ולֹא נוֹתֵן לפסי העיר,
ולֹא יעבֹר עליו שוּם דבר,
שנאמר: "לֹא יֵצֵא בצבא ולֹא יעבֹר עליו לכל דבר" לעבֹר עליו בִשני לאוין:
לֹא לצרכי העיר,
ולֹא לצרכי הגדוּד.
12
בנה בית והִשכירוֹ לאחֵרים והִקדים לוֹ שכרוֹ הרי זה כמי שחנכוֹ.
נתן לוֹ שכרוֹ לאחר שנים עשר חֹדש הרי הוּא כמי שלֹא חנכוֹ עד עתה.
13
בנה בית ונתן בוֹ חפציו ונעל עליהם:
אִם היה צריך לִבטֵל על שמירתן הרי זה כמי שחנכוֹ והִתחיל לישֵב בוֹ; ואִם אינן צריכין לישֵב וּלשמרן הרי זה כמי שלֹא חנכוֹ.
14
וכל הבוֹנה בית אוֹ נוֹטֵע כרם בחוּצה לארץ אינוֹ חוֹזֵר עליהן.
15
"מי האיש הירֵא ורך הלֵבב" כמשמעוֹ,
שאין בלִבוֹ כֹח לעמֹד בקִשרי המִלחמה.
וּמֵאחר שיִכנֵס אדם בקִשרי המִלחמה,
ישעֵן על מִקוֵה ישראֵל וּמוֹשיעוֹ בעֵת צרה,
ויֵדע שעל יחוּד השֵם הוּא עוֹשה מִלחמה,
וישים נפשוֹ בכפוֹ,
ולֹא יירא ולֹא יפחד,
ולֹא יחשֵב לֹא באִשתוֹ ולֹא בבניו,
אלא ימחה זִכרם מִלִבוֹ ויפנה מִכל דבר למִלחמה.
:וכל המתחיל לחשֵב וּלהרהֵר במִלחמה וּמבהיל עצמוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "אל יֵרך לבבכם אל תיראוּ ואל תחפזוּ ואל תערצוּ מִפניהם" .
:ולֹא עוֹד,
אלא שכל דמי ישראֵל תלוּיין בצוּארוֹ,
ואִם לֹא נִצח ולֹא עשה מִלחמה בכל לִבוֹ וּבכל נפשוֹ הרי זה כמי ששפך דמי הכֹל,
שנאמר: "ולֹא ימס את לבב אחיו כִלבבוֹ" ,
והרי מפֹרש בקבלה:
"ארוּר עֹשה מלאכת יי רמיה וארוּר מֹנֵע חרבוֹ מִדם" .
:וכל הנִלחם בכל לִבוֹ בלֹא פחד,
ותִהיה כוּנתוֹ לקדֵש את השֵם בִלבד מוּבטח לוֹ שלֹא ימצא נזק ולֹא תגיעוֹ רעה,
ויבנה לוֹ בית נכוֹן בישראֵל,
ויזכה לוֹ וּלבניו עד עוֹלם,
ויזכה לחיי העוֹלם הבא,
שנאמר: "כי עשֹה יעשה יי לאדֹני בית נאמן כי מִלחמוֹת יי אדֹני נִלחם,
ורעה לֹא תִמצֵא בך מימיך וכו והיתה נפש אדֹני צרוּרה בִצרוֹר החיים אֵת יי" .