B"H
🏡

Ikar

Chapter 6 | פרק ו

1

אין עוֹשין מִלחמה עִם אדם בעוֹלם עד שקוֹראין לוֹ לשלוֹם,

אחד מִלחמת הרשוּת ואחד מִלחמת מִצוה,

שנאמר: "כי תִקרב אל עיר להִלחֵם עליה וקראת אֵליה לשלוֹם" ; אִם הִשלימוּ,

וקִבלוּ שבע מִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח עליהן אין הוֹרגין מֵהן נשמה,

והרי הֵן למס,

שנאמר: "יהיוּ לך למס ועבדוּך" .

:קִבלוּ עליהן המס ולֹא קִבלוּ העבדוּת,

אוֹ שקִבלוּ העבדוּת ולֹא קִבלוּ המס אין שוֹמעין להן,

עד שיקבלוּ שניהם.

ועבדוּת שיקבלוּ היא שיִהיוּ נִבזים וּשפלים למטה,

ולֹא ירימוּ רֹאש בישראֵל,

אלא יהיוּ כבוּשין תחת ידם,

ולֹא יתמנוּ על ישראֵל לשוּם דבר בעוֹלם.

:והמס שיקבלוּ שיִהיוּ מוּכנין לעבוֹדת המלך בגוּפם וּממוֹנם,

כגוֹן בִנין החוֹמוֹת וחִזוּק המצוּרוֹת וּבִנין ארמוֹן המלך וכיוֹצֵא בוֹ,

שנאמר: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלֹמֹה לִבנוֹת את בית יי ואת ביתוֹ ואת המִלוֹא ואֵת חוֹמת ירוּשלִם וכו,

כל העם הנוֹתר מִן האמֹרי.

.. ויעלֵם שלֹמֹה למס עֹבֵד עד היוֹם הזה,

וּמִבני ישראֵל לֹא נתן שלֹמֹה עבד כי הֵם אנשי המִלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רִכבוֹ וּפרשיו" .

2

ויֵש למלך להתנוֹת עִמהן שיִקח חצי ממוֹנם,

אוֹ הקרקע ויניח כל המִטלטלין,

אוֹ המִטלטלין ויניח הקרקעוֹת,

כפי מה שיתנוּ.

3

ואסוּר לשקֵר בִבריתם וּלכזֵב להם אחר שהִשלימוּ וקִבלוּ שבע מִצווֹת.

4

ואִם לֹא הִשלימוּ,

אוֹ שהִשלימוּ ולֹא קִבלוּ שבע מִצווֹת עוֹשין עִמהן מִלחמה,

והוֹרגין כל הזכרים הגדוֹלים,

וּבוֹזזין כל ממוֹנם וטפם; ואין הוֹרגין אִשה ולֹא קטן,

שנאמר: "והנשים והטף" זה טף של זכרים.

:במה דברים אמוּרים? במִלחמת הרשוּת,

שהיא עִם שאר האוּמוֹת.

אבל שִבעה עממין ועמלֵק שלֹא הִשלימוּ אין מניחין מֵהן נשמה,

שנאמר: "כֵן תעשה לכל הערים וכו רק מֵערי העמים וכו לֹא תחיה כל נשמה" .

וכֵן הוּא אוֹמֵר בעמלֵק:

"תִמחה את זֵכר עמלֵק" .

:וּמִנין שאינוֹ מדבֵר אלא באֵלוּ שלֹא הִשלימוּ? שנאמר:

"לֹא היתה עיר אשר הִשלימה את ישראֵל בִלתי החִוּי יֹשבי גִבעוֹן את הכֹל לקחוּ במִלחמה,

כי מֵאֵת יי היתה לחזֵק את לִבם לִקראת המִלחמה את ישראֵל למען החרימם" ; מִכלל ששלחוּ להם לשלוֹם ולֹא קִבלוּ.

5

שלֹשה כתבים שלח יהוֹשוּע עד שלֹא נִכנס לארץ:

הרִאשוֹן שלח להם:

מי שרוֹצה לִברֹח יברח; וחזר ושלח:

מי שרוֹצה להשלים ישלים; וחזר ושלח:

מי שרוֹצה לעשוֹת מִלחמה יעשה.

:אִם כֵן,

מִפני מה הערימוּ יוֹשבי גִבעוֹן? לפי ששלח להם בִכלל,

ולֹא קִבלוּ,

ולֹא ידעוּ מִשפט ישראֵל,

ודִמוּ שאין פוֹתחין להן לשלוֹם.

ולמה קשה הדבר לנשיאים וראוּ שראוּי להכוֹתם לפי חרב לוּלי השבוּעה? מִפני שכרתוּ להם ברית,

והרי הוּא אוֹמֵר:

"לֹא תִכרֹת להם ברית" ,

אלא היה דינם שיִהיוּ למס עבדים,

והוֹאיל וּבטעוּת נִשבעוּ להם,

בדין היה שיֵהרגוּ על שהִטעוּם,

לוּלי חִלוּל השֵם.

6

עמוֹן וּמוֹאב אין שוֹאלין להם לשלוֹם,

שנאמר: "לֹא תִדרֹש שלֹמם וטֹבתם" .

אמרוּ חכמים:

לפי שנאמר:

"וקראת אֵליה לשלוֹם" ,

יכוֹל עמוֹן וּמוֹאב כֵן? תלמוּד לוֹמר:

"לֹא תִדרֹש שלֹמם"; לפי שנאמר:

"עִמך יֵשֵב בקִרבך.

.. בטוֹב לוֹ" ,

יכוֹל עמוֹן וּמוֹאב כֵן? תלמוּד לוֹמר:

"וטֹבתם" . ואף על פי שאין שוֹאלין בִשלוֹמם,

אִם הִשלימוּ מֵעצמן תחִלה מקבלין אוֹתם.

7

כשצרין על עיר לתפשה אין מקיפין אוֹתה מֵארבע רוּחוֹתיה,

אלא מִשלֹש רוּחוֹת,

וּמניחין מקוֹם לבוֹרֵח וּלמי שרוֹצה להִמלֵט על נפשוֹ,

שנאמר: "ויִצבאוּ על מִדין כאשר צִוּה יי את מֹשה" ; מִפי השמוּעה למדוּ שבכך צִוּהוּ.

8

אין קוֹצצין אילני מאכל שחוּץ למדינה,

ואין מוֹנעין מֵהן אמת המים כדי שייבשוּ,

שנאמר: "לֹא תשחית את עֵצה" .

וכל הקוֹצֵץ לוֹקה.

ולֹא במצוֹר בִלבד,

אלא בכל מקוֹם,

כל הקוֹצֵץ אילן מאכל דרך השחתה לוֹקה.

אבל קוֹצצין אוֹתוֹ אִם היה מזיק אילנוֹת אחֵרוֹת,

אוֹ מִפני שמזיק בִשדֵה אחֵרים,

אוֹ מִפני שדמיו יקרים; לֹא אסרה תוֹרה אלא דרך השחתה.

9

כל אילן סרק מוּתר לקֹץ אוֹתוֹ,

ואפִלוּ אינוֹ צריך לוֹ.

וכֵן אילן מאכל שהִזקין ואינוֹ עוֹשה אלא דבר מוּעט שאינוֹ ראוּי לִטרֹח בוֹ מוּתר לקוּצוֹ.

וכמה יהֵא הזית עוֹשה ולֹא יקוּצנוּ? רֹבע הקב זיתים.

ודקל שהוּא עוֹשה קב תמרים לֹא יקוּצנוּ.

10

לֹא האילנוֹת בִלבד,

אלא כל המשבֵר כֵלים וקוֹרֵע בגדים והוֹרֵס בִנין וסוֹתֵם מעין וּמאבֵד מאכלוֹת דרך השחתה עוֹבֵר ב"לֹא תשחית" .

ואינוֹ לוֹקה אלא מכת מרדוּת מִדִבריהם.

11

צרין על עירוֹת הגוֹים בשבת,

ועוֹשין עִמהן מִלחמה בשבת,

שנאמר: "עד רִדתה" ואפִלוּ בשבת; בין במִלחמת מִצוה בין במִלחמת הרשוּת.

12

כשחוֹנין חוֹנין בכל מקוֹם.

וּמי שנהרג במִלחמה במקוֹם שיִפֹל,

שם יקבֵר; קוֹנה מקוֹמוֹ כמֵת מִצוה.

13

וארבעה דברים פטרוּ במחנה:

אוֹכלים הדמאי,

וּפטוּרים מֵרחיצת ידים בתחִלה,

וּמביאין כל מיני עֵצים מִכל מקוֹם,

ואפִלוּ מצאן תלוּשין ויבֵשים; אין מקפידין על כך במחנה.

:וכֵן פטוּרין מִלערֵב עֵרוּבי חצֵרוֹת במחנה,

אלא מטלטלין מֵאֹהל לאֹהל וּמִסוּכה לסוּכה; והוּא שיקיפוּ כל המחנה מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים כדי שתִהיה רשוּת יחיד,

כמוֹ שנִתבאֵר בהִלכוֹת שבת.

ואין מחנה פחוּתה מֵעשרה.

וּכשֵם שפטוּרין מִכל אֵלוּ בהליכתן,

כך פטוּרין בחזירתן.

14

ואסוּר להִפנוֹת בתוֹך המחנה אוֹ על פני השדה בכל מקוֹם,

אלא מִצות עשֵה לתקֵן דרך שם,

מיוּחדת להִפנוֹת בה,

שנאמר: "ויד תִהיה לך מִחוּץ למחנה" .

15

וכֵן מִצות עשֵה לִהיוֹת יתֵד לכל אחד ואחד תלוּיה עִם כלי מִלחמתוֹ,

יֵצֵא באוֹתה הדרך ויחפֹר בה ויפנה ויכסה,

שנאמר: "ויתֵד תִהיה לך על אזֵנך" .

וּבין שיֵש עִמהן ארוֹן בין שאין עִמהן,

כך הֵם עוֹשים תמיד,

שנאמר: "והיה מחניך קדוֹש" .

Reader controls and commentary are loading.