1
אין המלך נִלחם תחִלה אלא מִלחמת מִצוה.
ואי זוֹ היא מִלחמת מִצוה? זוֹ מִלחמת שִבעה עממין,
וּמִלחמת עמלֵק,
ועזרת ישראֵל מִצר שבא עליהן.
ואחר כך נִלחם מִלחמת הרשוּת,
והיא המִלחמה שנִלחם עִם שאר העמים כדי להרחיב גבוּל ישראֵל וּלהרבוֹת בִגדוּלתוֹ ושמעוֹ.
2
מִלחמת מִצוה אינוֹ צריך לִטֹל בה רשוּת בית דין,
אלא יוֹצֵא מֵעצמוֹ בכל עֵת,
וכוֹפה העם לצֵאת.
אבל מִלחמת הרשוּת אינוֹ מוֹציא העם בה אלא על פי בית דין של שִבעים ואחד.
3
וּפוֹרֵץ לעשוֹת לוֹ דרך,
ואין ממחין בידוֹ.
ודרך המלך אין לה שִעוּר,
אלא כפי מה שהוּא צריך:
אינוֹ מעקֵם הדרכים מִפני כרמוֹ של זה אוֹ מִפני שדֵהוּ של זה,
אלא הוֹלֵך בשוה ועוֹשה מִלחמתוֹ.
4
מִצות עשֵה להחרים שִבעה עממים,
שנאמר: "החרֵם תחרימֵם" .
וכל שבא לידוֹ אחד מֵהן ולֹא הרגוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תחיה כל נשמה" .
וּכבר אבדוּ ואבד זִכרם.
5
וכֵן מִצות עשֵה לאבֵד זרע עמלֵק,
שנאמר: "תִמחה את זֵכר עמלֵק" .
וּמִצות עשֵה לִזכֹר תמיד מעשיו הרעים ואריבתוֹ בדרך,
כדי לעוֹרֵר איבתוֹ,
שנאמר: "זכוֹר אֵת אשר עשה לך עמלֵק" ; מִפי השמוּעה למדוּ:
"זכוֹר" בפה,
"לֹא תִשכח" בלֵב,
שאסוּר לִשכֹח איבתוֹ ושִנאתוֹ.
6
כל הארצוֹת שכוֹבשין ישראֵל במלך על פי בית דין הרי זה כִבוּש רבים,
והרי היא כארץ ישראֵל שכבש יהוֹשוּע לכל דבר; והוּא שיִכבשוּ אוֹתה אחר כִבוּש כל ארץ ישראֵל האמוּרה בתוֹרה.
7
וּמוּתר לִשכֹן בכל העוֹלם,
חוּץ מֵארץ מִצרים:
מִן הים הגדוֹל המערבי ארבע מֵאוֹת פרסה על ארבע מֵאוֹת פרסה כנגד ארץ כוּש וּכנגד המִדבר הכֹל אסוּר להִתישֵב בה.
:וּבִשלֹשה מקוֹמוֹת הִזהירה תוֹרה שלֹא לשוּב למִצרים,
שנאמר: "לֹא תֹסִפוּן לשוּב בדרך הזה עוֹד" ,
"לֹא תֹסיף עוֹד לִראֹתה" ,
"לֹא תוֹסִפוּ לִראֹתם עוֹד עד עוֹלם" .
ואלכסנדריא בִכלל האִסוּר.
8
מוּתר לחזֹר לארץ מִצרים לִסחוֹרה ולִפרקמטיא ולִכבֹש ארצוֹת אחֵרוֹת,
ואין אסוּר אלא להִשתקֵע שם.
ואין לוֹקין על לאו זה,
שבעֵת הכניסה מוּתר הוּא,
ואִם יחשֵב לישֵב וּלהִשתקֵע אין בוֹ מעשה.
:ויֵראה לי שאִם כבש ארץ מִצרים מלך ישראֵל על פי בית דין,
שהיא מוּתרת,
ולֹא הִזהירה תוֹרה אלא לשוּב לה יחידים אוֹ לִשכֹן בה והיא ביד גוֹים,
מִפני שמעשיה מקוּלקלין יתֵר מִכל הארצוֹת,
שנאמר: "כמעשֵה ארץ מִצרים" וכו .
9
אסוּר לצֵאת מֵארץ ישראֵל לחוּצה לארץ לעוֹלם,
אלא לִלמֹד תוֹרה אוֹ לִשא אִשה אוֹ להציל מיד הגוֹים ויחזֹר לארץ,
וכֵן יוֹצֵא הוּא לִסחוֹרה.
אבל לִשכֹן בחוּצה לארץ אסוּר,
אלא אִם כֵן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חִטים בִשני דינרים.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ המעוֹת מצוּיוֹת והפֵרוֹת ביֹקר.
אבל אִם היוּ הפֵרוֹת בזוֹל ולֹא ימצא מעוֹת ולֹא במה ישתכֵר ואבדה פרוּטה מִן הכיס יֵצֵא לכל מקוֹם שיִמצא בוֹ רוח.
ואף על פי שמוּתר לצֵאת אינה מִדת חסידוּת,
שהרי מחלוֹן וכִליוֹן שני גדוֹלי הדוֹר היוּ,
וּמִפני צרה גדוֹלה יצאוּ,
ונִתחיבוּ כליה למקוֹם.
10
גדוֹלי החכמים היוּ מנשקים על תחוּמי ארץ ישראֵל,
וּמנשקים אבניה וּמִתגלגלים על עפרה,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"כי רצוּ עבדיך את אבניה ואת עפרה יחֹנֵנוּ" .
11
אמרוּ חכמים:
כל השוֹכֵן בארץ ישראֵל עוֹנוֹתיו מחוּלין,
שנאמר: "וּבל יֹאמר שכֵן חליתי,
העם היֹשֵב בה נשוּא עוֹן" .
אפִלוּ הלך בה ארבע אמוֹת זוֹכה לחיי העוֹלם הבא.
וכל הקבוּר בה נִתכפֵר לוֹ,
וּכאִלוּ המקוֹם שהוּא בוֹ מִזבח כפרה,
שנאמר: "וכִפר אדמתוֹ עמוֹ" .
וּבפוּרענוּת הוּא אוֹמֵר:
"על אדמה טמֵאה תמוּת" .
ואינוֹ דוֹמה קוֹלטתוֹ מֵחיים למי שקלטתוּ לאחר מיתה,
ואף על פי כֵן גדוֹלי החכמים היוּ מוֹליכים את מתיהן לשם; צֵא וּלמד מיעקֹב אבינוּ ויוֹסֵף הצדיק.
12
לעוֹלם ידוּר אדם בארץ ישראֵל,
אפִלוּ בעיר שרוּבה גוֹים,
ואל ידוּר בחוּצה לארץ,
ואפִלוּ בעיר שרוּבה ישראֵל,
שכל היוֹצֵא לחוּצה לארץ כאִלוּ עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
שנאמר: "כי גֵרשוּני היוֹם מֵהִסתפֵח בנחלת יי לֵאמֹר לֵך עבֹד אלֹהים אחֵרים" .
וּבפוּרענוּת הוּא אוֹמֵר:
"ואל אדמת ישראֵל לֹא יבֹאוּ" .
:כשֵם שאסוּר לצֵאת מֵהארץ לחוּצה לארץ,
כך אסוּר לצֵאת מִבבל לִשאר ארצוֹת,
שנאמר: "בבלה יוּבאוּ ושמה יהיוּ" .