1
בעֵת שיֵשֵב המלך על כִסֵא מלכוּתוֹ,
כוֹתֵב לוֹ סֵפר תוֹרה לִשמוֹ יתֵר על הסֵפר שהִניחוּ לוֹ אבוֹתיו,
וּמגיהוֹ מִסֵפר העזרה על פי בית דין של שִבעים ואחד.
:אִם לֹא הִניחוּ לוֹ אבוֹתיו סֵפר,
אוֹ שאבד כוֹתֵב שני סִפרי תוֹרה,
אחד מניחוֹ בבית גנזיו,
שהוּא מצוּוּה בוֹ ככל אחד מיִשראֵל,
והשֵני לֹא יזוּז מִלפניו אלא בעֵת שיִכנֵס לבית הכִסֵא אוֹ למרחץ אוֹ למקוֹם שאין ראוּי לִקריאה; יוֹצֵא למִלחמה והוּא עִמוֹ,
נִכנס והוּא עִמוֹ,
יוֹשֵב בדין והוּא עִמוֹ,
מֵסֵב והוּא כנגדוֹ,
שנאמר: "והיתה עִמוֹ וקרא בוֹ כל ימי חייו" .
2
"לֹא ירבה לוֹ נשים" מִפי השמוּעה למדוּ שהוּא לוֹקֵח עד שמוֹנה עשרֵה נשים,
בין הנשים בין הפילגשים הכֹל שמוֹנה עשרֵה.
ואִם הוֹסיף אחת וּבעלה לוֹקה.
ויֵש לוֹ לגרֵש,
ולִשא אחרת תחת זוֹ שגֵרֵש.
3
"ולֹא ירבה לוֹ סוּסים" אלא כדי מרכבתוֹ.
אפִלוּ סוּס אחד פנוּי לִהיוֹת רץ לפניו,
כדרך שעוֹשין שאר המלכים אסוּר.
ואִם הוֹסיף לוֹקה.
4
ולֹא ירבה לוֹ כסף וזהב להניח בִגנזיו וּלהִתגאוֹת בוֹ אוֹ להִתנאוֹת בוֹ,
אלא כדי שיִתֵן לחילוֹת שלוֹ ולעבדיו וּלשמשיו.
וכל כסף וזהב שירבה לאוֹצר בית יי,
ולִהיוֹת שם מוּכן לצרכי הצִבוּר וּלמִלחמוֹתם הרי זה מִצוה להרבוֹתוֹ,
ואין אסוּר אלא להרבוֹת לעצמוֹ בבית גנזיו,
שנאמר: "לֹא ירבה לוֹ" .
ואִם הִרבה לוֹקה.
5
המלך אסוּר לִשתוֹת דרך שִכרוּת,
שנאמר: "אל למלכים שתוֹ יין" ,
אלא יהיה עוֹסֵק בתוֹרה וּבצרכי ישראֵל ביוֹם וּבלילה,
שנאמר: "והיתה עִמוֹ וקרא בוֹ כל ימי חייו" .
6
וכֵן לֹא יהיה שטוּף בנשים.
אפִלוּ לֹא היתה לוֹ אלא אחת לֹא יהיה מצוּי אצלה תמיד כִשאר הטִפשים,
שנאמר: "אל תִתֵן לנשים חילך" .
על הסרת לִבוֹ הִקפידה תוֹרה,
שנאמר: "ולֹא יסוּר לבבוֹ" ,
שלִבוֹ הוּא לֵב כל קהל ישראֵל,
וּלפיכך דִבקוֹ הכתוּב בתוֹרה יתֵר מִשאר העם,
שנאמר: "כל ימי חייו" .
7
כבר בֵארנוּ שמלכי בית דוִד דנין,
ודנין אוֹתן,
וּמעידין עליהן.
אבל מלכי ישראֵל גזרוּ חכמים שלֹא ידין ולֹא דנין אוֹתוֹ,
ולֹא מֵעיד ולֹא מעידין עליו; מִפני שלִבוֹ גס בהן,
יבֹא מִן הדבר תקלה והפסֵד על הדת.
8
כל המוֹרֵד במלך יֵש למלך רשוּת להרגוֹ.
אפִלוּ גזר על אחד מִשאר העם שיֵלֵך למקוֹם פלוֹני ולֹא הלך,
אוֹ שלֹא יֵצֵא מִביתוֹ ויצא חיב מיתה,
ואִם רצה להרגוֹ יהרֹג,
שנאמר: "כל איש אשר ימרה את פיך" וכו .
:וכֵן כל המבזה את המלך אוֹ המחרֵף אוֹתוֹ יֵש למלך רשוּת להרגוֹ,
כשִמעי בן גֵרא.
ואין למלך רשוּת להרֹג אלא בסיף בִלבד.
ויֵש לוֹ לאסֹר וּלהכוֹת בשוֹטים לִכבוֹדוֹ,
אבל לֹא יפקיר ממוֹן,
ואִם הִפקיר הרי זה גזֵל.
9
המבטֵל גזֵרת המלך בִשביל שנִתעסֵק במִצווֹת,
אפִלוּ במִצוה קלה הרי זה פטוּר; דִברי הרב ודִברי העבד דִברי הרב קוֹדמין.
ואין צריך לוֹמר אִם גזר המלך לבטֵל מִצוה,
שאין שוֹמעין לוֹ.
10
כל ההוֹרגים נפשוֹת שלֹא בִראיה ברוּרה אוֹ בלֹא התראה,
אפִלוּ בעֵד אחד,
אוֹ שוֹנֵא שהרג בִשגגה יֵש למלך רשוּת להרֹג אוֹתם,
וּלתקֵן העוֹלם כפי מה שהשעה צריכה.
והוֹרֵג רבים ביוֹם אחד,
ותוֹלה, וּמניחם תלוּיין ימים רבים,
להטיל אימה ולִשבֹר יד רִשעי העוֹלם.