1
כבוֹד גדוֹל נוֹהגין במלך,
וּמשימין לוֹ אימה ויראה בלֵב כל אדם,
שנאמר: "שוֹם תשים עליך מלך" שתִהיה אימתוֹ עליך:
אין רוֹכבין על סוּסוֹ,
ואין יוֹשבין על כִסאוֹ,
ואין מִשתמשין בשרביטוֹ,
ולֹא בכִתרוֹ,
ולֹא באחד מִכל כלי תשמישוֹ,
וּכשהוּא מֵת כוּלם נִשרפין לפניו.
:וכֵן לֹא ישתמֵש בעבדיו ושִפחוֹתיו ושמשיו אלא מלך אחֵר.
לפיכך אבישג היתה מוּתרת לִשלֹמֹה,
ואסוּרה לאדֹניה.
2
אבל אִשתוֹ של מלך אינה נִבעלת לאחֵר לעוֹלם.
אפִלוּ המלך אינוֹ נוֹשֵא אלמנתוֹ אוֹ גרוּשתוֹ של מלך אחֵר.
3
ואסוּר לִראוֹת אוֹתוֹ כשהוּא ערֹם,
ולֹא כשהוּא מִסתפֵר,
ולֹא כשהוּא בבית המרחץ,
ולֹא כשהוּא מִסתפֵג.
ואינוֹ חוֹלֵץ,
שנאמר: "וירקה בפניו" ,
וזה בִזיוֹן.
ואפִלוּ רצה אין שוֹמעין לוֹ,
שהמלך שמחל על כבוֹדוֹ אין כבוֹדוֹ מחוּל.
והוֹאיל ואינוֹ חוֹלֵץ,
אינוֹ מיבֵם.
וכֵן, כיון שאי אפשר ליבֵם את אִשתוֹ,
כך אין חוֹלצין לה,
אלא תֵשֵב לעוֹלם בזִקתה.
4
מֵת לוֹ מֵת אינוֹ יוֹצֵא מִפתח פלטוֹרין שלוֹ.
וּכשמברין אוֹתוֹ כל העם מסוּבין על הארץ,
והוּא מֵסֵב על הדרגש.
ואִם נִכנס לעזרה והיה מִזרע דוִד יֵשֵב,
שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוִד בִלבד,
שנאמר: "ויבֹא המלך דויד ויֵשב לִפני יי" .
5
המלך מִסתפֵר בכל יוֹם,
וּמתקֵן עצמוֹ וּמִתנאה בִלבוּשין מפֹארין,
שנאמר: "מלך ביפיוֹ תחזינה עיניך" .
ויוֹשֵב על כִסֵא מלכוּת בפלטוֹרין שלוֹ,
וּמֵשים כתר ברֹאשוֹ,
וכל העם באין אֵליו בעֵת שיִרצה,
ועוֹמדין לפניו וּמִשתחוים ארצה.
:אפִלוּ נביא עוֹמֵד לִפני המלך וּמִשתחוה לוֹ ארצה,
שנאמר: "הִנֵה נתן הנביא,
ויבֹא לִפני המלך ויִשתחוּ למלך על אפיו ארצה" .
אבל כֹהֵן גדוֹל אינוֹ בא לִפני המלך אלא אִם רצה,
ואינוֹ עוֹמֵד לפניו,
אלא המלך עוֹמֵד לִפני כֹהֵן גדוֹל,
שנאמר: "ולִפני אלעזר הכֹהֵן יעמֹד ושאל לוֹ" .
אף על פי כֵן,
מִצוה על כֹהֵן גדוֹל לכבֵד את המלך וּלהוֹשיבוֹ ולעמֹד מִפניו כשיבֹא לוֹ.
ולֹא יעמֹד המלך לפניו אלא כשיִשאל לוֹ במִשפט האוּרים.
:וכֵן מִצוה על המלך לכבֵד לוֹמדי התוֹרה,
וּכשיִכנסוּ לפניו סנהדרין וחכמי ישראֵל יעמֹד לִפניהם ויוֹשיבֵם בצִדוֹ.
וכֵן היה אסא מלך יהוּדה עוֹשה אפִלוּ לתלמיד חכמים,
היה עוֹמֵד מִכִסאוֹ וּמנשקוֹ,
וקוֹרֵא לוֹ:
רבי וּמרי.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שיִהיה המלך בביתוֹ לבדוֹ הוּא ועבדיו,
יעשה זה וכיוֹצֵא בוֹ בצִנעה.
אבל בפרהסיא בִפני העם לֹא יעשה,
ולֹא יעמֹד מִפני אדם,
ולֹא ידבֵר רכוֹת,
ולֹא יקרא לאדם אלא בִשמוֹ,
כדי שתִהיה אימתוֹ בלֵב הכֹל.
6
כדרך שחלק לוֹ הכתוּב הכבוֹד הגדוֹל וחיֵב הכֹל בִכבוֹדוֹ,
כך צִוּהוּ לִהיוֹת לִבוֹ בקִרבוֹ שפל וחלל,
שנאמר: "ולִבי חלל בקִרבי" .
ולֹא ינהֹג גסוּת לֵב בישראֵל יתֵר מִדאי,
שנאמר: "לבִלתי רוּם לבבוֹ מֵאחיו" .
:ויהיה חוֹנֵן וּמרחֵם לִקטנם וּגדוֹלם,
ויֵצֵא ויבֹא בחפציהם וּבטוֹבתם,
ויחוּס על כבוֹד קטן שבִקטניהם.
וּכשמדבֵר אל כל העם בִלשוֹן רבים,
ידבֵר רכוֹת,
שנאמר: "שמעוּני אחי ועמי" וכו ,
ואוֹמֵר: "אִם היוֹם תִהיה עבד לעם הזה" .
:לעוֹלם יתנהֵג בענוה יתֵרה.
אין לנוּ גדוֹל מִמֹשה רבֵנוּ,
והוּא אוֹמֵר:
"ונחנוּ מה" .
ויסבֹל טרחם וּמשאם וּתלוּנתם וקִצפם,
"כאשר ישא האֹמֵן את היֹנֵק" .
רוֹעה קראוֹ הכתוּב:
"לִרעוֹת ביעקֹב עבדוֹ" ,
ודרכוֹ של רוֹעה מפֹרש בקבלה:
"כרֹעה עדרוֹ ירעה בִזרֹעוֹ יקבֵץ טלאים וּבחיקוֹ ישא עלוֹת ינהֵל" .