הִלכוֹת מלכים וּמִלחמוֹת:
יֵש בִכללן שלֹש ועשרים מִצווֹת,
עשר מִצווֹת עשֵה וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) למנוֹת מלך מיִשראֵל.
ב) שלֹא ימנה מִקהל גֵרים.
ג) שלֹא ירבה לוֹ נשים.
ד) שלֹא ירבה לוֹ סוּסים.
ה) שלֹא ירבה לוֹ כסף וזהב.
ו) להחרים שִבעה עממים.
ז) שלֹא להחיוֹת מֵהן נשמה.
ח) לִמחוֹת זרעוֹ של עמלֵק.
ט) לִזכֹר מה שעשה עמלֵק.
י) שלֹא לִשכֹח מעשיו הרעים ואריבתוֹ בדרך.
יא) שלֹא לִשכֹן בארץ מִצרים.
יב) לִשלֹח שלוֹם ליוֹשבי העיר כשצרים עליה,
ולדוּן בה כאשר מפֹרש בתוֹרה אִם תשלים ואִם לֹא תשלים.
יג) שלֹא לִדרֹש שלוֹם מֵעמוֹן וּמוֹאב בִלבד כשצרין עליהן.
יד) שלֹא להשחית אילני מאכל במצוֹר.
טו) להתקין יד שיֵצאוּ בוֹ בעלי המחנה להִפנוֹת בוֹ.
יו) להתקין יתֵד לחפֹר בוֹ.
יז) לִמשֹח כֹהֵן לדבֵר באזני אנשי הצבא בִשעת המִלחמה.
יח) לִהיוֹת מארֵס וּבוֹנֵה בִנין ונוֹטֵע כרם שמֵחין בקִנינם שנה תמימה,
וּמחזירין אוֹתן מִן המִלחמה.
יט) שלֹא יעבֹר עליהן דבר,
ולֹא יֵצאוּ אפִלוּ לצרכי העיר וצרכי הגדוּד ודוֹמה להן.
כ) שלֹא לערֹץ ולחזֹר לאחוֹר בִשעת מִלחמה.
כא) דין יפת תֹאר.
כב) שלֹא תִמכֵר יפת תֹאר.
כג) שלֹא יכבשנה לעבדוּת אחר שנִבעלה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
שלֹש מִצווֹת נִצטוּוּ ישראֵל בִשעת כניסתן לארץ:
למנוֹת להם מלך,
שנאמר: "שוֹם תשים עליך מלך" ,
וּלהכרית זרעוֹ של עמלֵק,
שנאמר: "תִמחה את זֵכר עמלֵק" ,
ולִבנוֹת להן בית הבחירה,
שנאמר: "לשִכנוֹ תִדרשוּ וּבאת שמה" .
2
מִנוּי מלך קוֹדֵם למִלחמת עמלֵק,
שנאמר: "אֹתי שלח יי לִמשחך למלך וכו עתה לֵך והִכיתה את עמלֵק" .
והכרתת זרע עמלֵק קוֹדמת לבִנין הבית,
שנאמר: "ויהי כי ישב המלך בביתוֹ ויי הֵניח לוֹ מִסביב מִכל אֹיביו,
ויֹאמר המלך אל נתן הנביא ראֵה אנֹכי יוֹשֵב בבית ארזים" .
:מֵאחר שהקמת המלך מִצוה,
למה לֹא רצה הקדוֹש ברוּך הוּא כששאלוּ מלך מִשמוּאֵל? לפי ששאלוּ בתרעֹמת,
ולֹא שאלוּ לקיֵם המִצוה אלא מִפני שקצוּ בִשמוּאֵל הנביא,
שנאמר: "כי לֹא אֹתך מאסוּ כי אֹתי מאסוּ" .
3
אין מעמידין מלך תחִלה אלא על פי בית דין של שִבעים ואחד זקֵנים ועל פי נביא,
כיהוֹשוּע שמִנהוּ מֹשה רבֵנוּ וּבית דינוֹ,
וּכשאוּל ודוִד שמִנה אוֹתם שמוּאֵל הרמתי וּבית דינוֹ.
4
אין מעמידין מלך מִקהל גֵרים,
אפִלוּ אחר כמה דוֹרוֹת,
עד שתִהיה אִמוֹ מיִשראֵל,
שנאמר: "לֹא תוּכל לתֵת עליך איש נכרי אשר לֹא אחיך הוּא" .
ולֹא למלכוּת בִלבד,
אלא לכל שררוֹת שבישראֵל:
לֹא שר צבא ולֹא שר חמִשים ולֹא עשרה,
אפִלוּ ממוּנה על אמת המים שמחלֵק מִמנה לשדוֹת,
אין צריך לוֹמר דין אוֹ נשיא שלֹא יהֵא אלא מיִשראֵל,
שנאמר: "מִקרב אחיך תשים עליך מלך" כל משימוֹת שאתה מֵשים עליך לֹא יהיוּ אלא מִקרב אחיך.
5
אין מעמידין אִשה במלכוּת,
שנאמר: "מלך" ולֹא מלכה.
וכֵן כל משימוֹת שבישראֵל אין ממנין בהן אלא איש.
6
ואין מעמידין מלך ולֹא כֹהֵן גדוֹל,
לֹא גרע,
ולֹא ספר,
ולֹא בלן,
ולֹא בוּרסי; לֹא מִפני שהֵן פסוּלין,
אלא הוֹאיל ואוּמנוּתן נִקלה,
העם מזלזלין בהן לעוֹלם.
וּמִשיעשה בִמלאכה מֵאֵלוּ יוֹם אחד נִפסל.
7
כשמעמידין המלך מוֹשחין אוֹתוֹ בשמן המִשחה,
שנאמר: "ויִקח שמוּאֵל את פך השמן ויִצֹק על רֹאשוֹ ויִשקֵהוּ" .
מֵאחר שמוֹשחין המלך הרי זה זוֹכה לוֹ וּלבניו לעוֹלם,
שהמלכוּת ירוּשה,
שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתוֹ הוּא וּבניו בקרב ישראֵל" .
:הִניח בֵן קטן משמרין לוֹ המלוּכה עד שיגדיל,
כמוֹ שעשה יהוֹידע ליוֹאש.
וכל הקוֹדֵם בנחלה קוֹדֵם לירוּשת המלוּכה,
והבֵן הגדוֹל קוֹדֵם לקטן מִמנוּ.
:ולֹא המלכוּת בִלבד,
אלא כל השררוֹת וכל המִנוּיין שבישראֵל ירוּשה לִבנוֹ וּלבן בנוֹ עד עוֹלם,
והוּא שיִהיה הבֵן ממלֵא מקוֹם אבוֹתיו בחכמה וּביראה.
היה ממלֵא ביראה,
אף על פי שאינוֹ ממלֵא בחכמה מעמידין אוֹתוֹ בִמקוֹם אביו וּמלמדין אוֹתוֹ.
וכל מי שאין בוֹ יראת שמים,
אף על פי שחכמתוֹ מרוּבה אין ממנין אוֹתוֹ למִנוּי מִן המִנוּיין שבישראֵל.
:כיון שנִמשח דוִד זכה בכתר מלכוּת,
והרי המלכוּת לוֹ וּלבניו הזכרים הכשֵרים עד עוֹלם,
שנאמר: "כִסאך יהיה נכוֹן עד עוֹלם" .
ולֹא זכה אלא לכשֵרים,
שנאמר: "אִם ישמרוּ בניך בריתי" .
אף על פי שלֹא זכה אלא לכשֵרים לֹא תִכרֵת המלוּכה מִזרע דוִד לעוֹלם; הִבטיחוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא בכך,
שנאמר: "אִם יעזבוּ בניו תוֹרתי וּבמִשפטי לֹא יֵלֵכוּן.
.. וּפקדתי בשֵבט פִשעם וּבִנגעים עוֹנם,
וחסדי לֹא אפיר מֵעִמוֹ" .
8
נביא שהעמיד מלך מִשאר שִבטי ישראֵל,
והיה אוֹתוֹ המלך הוֹלֵך בדרכי התוֹרה והמִצוה ונִלחם מִלחמוֹת יי הרי זה מלך,
וכל מִצווֹת המלכוּת נוֹהגוֹת בוֹ,
אף על פי שעִקר המלכוּת לדוִד,
ויהיה מִבניו מלך,
שהרי אחיה השילֹני העמיד ירבעם,
ואמר לוֹ:
"והיה אִם שמֹע תִשמע את כל אשר אצוּך וכו וּבניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוִד" וכו ,
ואמר לוֹ אחיה:
"ולִבנוֹ אתֵן שֵבט אחד למען היוֹת ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירוּשלִם" .
9
מלכי בית דוִד הֵם העוֹמדים לעוֹלם,
שנאמר: "כִסאך יהיה נכוֹן עד עוֹלם" .
אבל אִם יעמֹד מלך מִשאר ישראֵל תִפסֹק המלוּכה מִביתוֹ,
שהרי נאמר לירבעם:
"אך לֹא כל הימים" .
10
אין מוֹשחין מלכי ישראֵל בשמן המִשחה,
אלא בשמן אפרסמוֹן.
ואין ממנין אוֹתן בירוּשלים לעוֹלם,
אלא מלך ירוּשלים מִזרע דוִד,
ואין מוֹשחין בה אלא זרע דוִד.
11
כשמוֹשחין מלכי בית דוִד אין מוֹשחין אוֹתם אלא על המעין.
12
ואין מוֹשחין מלך בן מלך; אלא אִם כֵן היתה שם מחלֹקת אוֹ מִלחמה מוֹשחין אוֹתוֹ כדי לסלֵק המחלֹקת.
לפיכך משחוּ שלֹמֹה,
מִפני מחלֹקת אדֹניה,
ויוֹאש מִפני עתליה,
וּמשחוּ יהוֹאחז מִפני יהוֹיקים אחיו.