1
וּדברים הללוּ:
בדינים וּגזֵרוֹת ותקנוֹת וּמִנהגוֹת שנִתחדשוּ אחר חִבוּר התלמוּד.
אבל כל הדברים שבתלמוּד הבבלי:
חיבין כל בית ישראֵל ללכת בהם,
וכוֹפין כל עיר ועיר וכל מדינה וּמדינה לִנהֹג בכל המִנהגוֹת שנהגוּ חכמים שבתלמוּד ולִגזֹר גזֵרוֹתם וללכת בתקנוֹתם.
2
הוֹאיל וכל אוֹתן הדברים שבתלמוּד הִסכימוּ עליהם כל ישראֵל,
ואוֹתן החכמים שהִתקינוּ אוֹ שגזרוּ אוֹ שהִנהיגוּ אוֹ שדנוּ דין ולמדוּ שהמִשפט כך הוּא הֵם כל חכמי ישראֵל אוֹ רוּבן,
והֵם ששמעוּ הקבלה בעִקרי התוֹרה כוּלה איש מִפי איש עד מֹשה.
3
כל החכמים שעמדוּ אחר חִבוּר התלמוּד וּבנוּ בוֹ ויצא להם שֵם בחכמתם:
הֵם הנִקראים גאוֹנים.
וכל אֵלוּ הגאוֹנים שעמדוּ בארץ ישראֵל וּבארץ שִנער וּבִספרד וּבצרפת לִמדוּ דרך התלמוּד והוֹציאוּ לאוֹר תעלוּמוֹתיו וּבֵארוּ עִניניו,
לפי שדרך עמוּקה דרכוֹ עד לִמאֹד.
ועוֹד שהוּא בִלשוֹן ארמי מעֹרב עִם לשוֹנוֹת אחֵרוֹת,
לפי שאוֹתה הלשוֹן היתה ברוּרה לכֹל בשִנער בעֵת שחוּבר התלמוּד,
אבל בִשאר המקוֹמוֹת,
וכֵן בשִנער בימי הגאוֹנים:
אין אדם מכיר אוֹתה לשוֹן עד שמלמדין אוֹתוֹ.
4
וּשאֵלוֹת רבוֹת שוֹאלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאוֹן שיִהיה בימיהם לפרֵש להם דברים קשים שבתלמוּד,
והֵם משיבים להם כפי חכמתם,
ואוֹתן השוֹאלין מקבצין התשוּבוֹת,
ועוֹשין מֵהן ספרים להבין מֵהם.
5
גם חִברוּ הגאוֹנים שבכל דוֹר ודוֹר חִבוּרין לבאֵר התלמוּד,
מֵהם מי שפֵרֵש הלכוֹת יחידוֹת,
וּמֵהם מי שפֵרֵש פרקים יחידים שנִתקשוּ בימיו,
וּמֵהם מי שפֵרֵש מסכתוֹת וּסדרים.
6
ועוֹד חִברוּ הלכוֹת פסוּקוֹת בעִנין האסוּר והמוּתר והחיב והפטוּר בִדברים שהשעה צריכה להן,
כדי שיִהיוּ קרוֹבין למדע מי שאינוֹ יכוֹל לירֵד לעמקוֹ של תלמוּד.
וזוֹ היא מלאכת יי שעשוּ בה כל גאוֹני ישראֵל מיוֹם שחוּבר התלמוּד ועד זמן זה,
שהוּא שנה שמינית אחר מֵאה ואלף לחוּרבן.
7
וּבזמן הזה תכפוּ צרוֹת יתֵרוֹת,
ודחקה שעה את הכֹל,
ואבדה חכמת חכמינוּ וּבינת נבוֹנינוּ נִסתתרה.
לפיכך אוֹתן הפֵרוּשין והתשוּבוֹת וההלכוֹת שחִברוּ הגאוֹנים וראוּ שהֵם דברים מבֹארים:
נִתקשוּ בימינוּ,
ואין מֵבין עִניניהם כראוּי אלא מעט במִספר,
ואין צריך לוֹמר התלמוּד עצמוֹ,
הבבלי והירוּשלמי,
וסִפרא וסִפרי והתוֹספתוֹת,
שהֵן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וּזמן ארֹך,
ואחר כך יוּדע מֵהן הדרך הנכוֹחה בדברים האסוּרין והמוּתרין וּשאר דיני תוֹרה היאך היא.
8
וּמִפני זה נערתי חצני,
אני מֹשה ברבי מימוֹן הספרדי,
ונִשענתי על הצוּר ברוּך הוּא,
וּבינוֹתי בכל אֵלוּ הספרים,
וראיתי לחבֵר דברים המִתבררים מִכל אֵלוּ החִבוּרין בעִנין האסוּר והמוּתר והטמֵא והטהוֹר עִם שאר דיני תוֹרה כוּלן,
בלשוֹן ברוּרה ודרך קצרה,
עד שתהֵא תוֹרה שבעל פה כוּלה סדוּרה בפי הכֹל,
בלֹא קוּשיא ולֹא פֵרוּק,
ולֹא זה אוֹמֵר בכֹה וזה אוֹמֵר בכֹה,
אלא דברים ברוּרים,
קרוֹבים, נכוֹנים על פי המִשפט אשר יתבאֵר מִכל אֵלוּ החִבוּרין והפֵרוּשין הנִמצאים מימוֹת רבֵנוּ הקדוֹש ועד עכשו.
9
עד שיִהיוּ כל הדינים גלוּיים לקטן ולגדוֹל בדין כל מִצוה וּמִצוה וּבדין כל הדברים שתִקנוּ חכמים וּנביאים.
כללוֹ של דבר:
כדי שלֹא יהֵא אדם צריך לחִבוּר אחֵר בעוֹלם בדין מִדיני ישראֵל,
אלא יהיה חִבוּר זה מקבֵץ לתוֹרה שבעל פה כוּלה עִם התקנוֹת והמִנהגוֹת והגזֵרוֹת שנעשוּ מימוֹת מֹשה רבֵנוּ ועד חִבוּר התלמוּד,
וּכמוֹ שפֵרשוּ לנוּ הגאוֹנים בכל חִבוּריהן שחִברוּ אחר התלמוּד.
לפיכך קראתי שֵם חִבוּר זה מִשנֵה תוֹרה,
לפי שאדם קוֹרֵא תוֹרה שבִכתב תחִלה,
ואחר כך קוֹרֵא בזה ויוֹדֵע מִמנוּ תוֹרה שבעל פה כוּלה,
ואינוֹ צריך לִקרוֹת סֵפר אחֵר ביניהם.
10
וראיתי לחלֵק חִבוּר זה הלכוֹת הלכוֹת בכל עִנין ועִנין,
ואחלֵק ההלכוֹת לִפרקים שבאוֹתוֹ עִנין,
וכל פרק וּפרק אחלֵק אוֹתוֹ להלכוֹת קטנוֹת,
כדי שיִהיוּ סדוּרין על פה.
11
אֵלוּ ההלכוֹת שבכל עִנין ועִנין,
יֵש מֵהם הלכוֹת שהֵן מִשפטי מִצוה אחת בִלבד,
והיא המִצוה שיֵש בה דִברי קבלה הרבֵה והיא עִנין בִפני עצמוֹ,
ויֵש מֵהם הלכוֹת שהֵן כוֹללין מִשפטי מִצווֹת הרבֵה,
אִם יהיוּ אוֹתן המִצווֹת כוּלם בעִנין אחד.
מִפני שחִלוּק חִבוּר זה הוּא לפי העִנינים,
לֹא לפי מִנין המִצווֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר לקוֹרֵא בוֹ.
12
וּמִנין מִצווֹת של תוֹרה הנוֹהגוֹת לדוֹרוֹת:
שֵש מֵאוֹת וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת,
מֵהן מִצווֹת עשֵה מאתים שמוֹנה וארבעים,
סימן להם מִנין אֵבריו של אדם,
וּמֵהן מִצווֹת לֹא תעשה שלֹש מֵאוֹת חמֵש ושִשים,
סימן להן מִנין ימוֹת החמה.