1
המוֹסֵר ממוֹן חבֵרוֹ ביד אנס חיב לשלֵם מִן היפה שבִנכסיו.
ואִם מֵת גוֹבין מיוֹרשיו,
כִשאר כל המזיקין.
בין שהיה האנס גוֹי בין שהיה ישראֵל הרי זה המוֹסֵר חיב לשלֵם כל מה שלקח האנס,
אף על פי שלֹא נשא המוֹסֵר ולֹא נתן בידוֹ,
אלא הִרגיל בִלבד.
2
במה דברים אמוּרים? בשהראה המוֹסֵר מֵעצמוֹ.
אבל אִם אנסוּהוּ גוֹים אוֹ ישראֵל אנס להראוֹת,
והראה הרי זה פטוּר מִן התשלוּמין.
ואִם נשא ונתן ביד,
אף על פי שהוּא אנוּס חיב לשלֵם,
שהמציל עצמוֹ בממוֹן חבֵרוֹ חיב לשלֵם.
3
כיצד? הרי שגזר המלך להביא לוֹ יין אוֹ תבן וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
ועמד מוֹסֵר ואמר:
הרי יֵש לִפלוֹני אוֹצר יין אוֹ תבן במקוֹם פלוֹני,
והלכוּ וּלקחוּהוּ חיב לשלֵם.
אנסוֹ המלך למוֹסֵר זה עד שיראה לוֹ אוֹצרוֹת יין אוֹ תבן,
אוֹ עד שיראה לוֹ ממוֹן פלוֹני שהוּא בוֹרֵח מִלפניו,
והראה לוֹ מִפני האֹנס הרי זה פטוּר,
שאִם לֹא יראה לוֹ יכֵהוּ אוֹ ימיתֵהוּ.
4
נשא ממוֹן חבֵרוֹ בידוֹ וּנתנוֹ לאנס חיב לשלֵם מִכל מקוֹם,
אף על פי שהמלך אנסוֹ להביא.
במה דברים אמוּרים שאִם אנסוּהוּ להביא והֵביא חיב לשלֵם? בשלֹא הִגיע הממוֹן לִרשוּת האוֹנֵס.
אבל אוֹנֵס שאנס ישראֵל עד שהראהוּ,
ועמד האוֹנֵס על הממוֹן ונעשה בִרשוּתוֹ,
ואנס את ישראֵל עד שהוֹליכוֹ לוֹ למקוֹם אחֵר,
ואפִלוּ הוֹליכוֹ זה המוֹסֵר שהראה הרי זה פטוּר מִלשלֵם,
שכיון שעמד האוֹנֵס בצד האוֹצר,
כבר אבד כל מה שיֵש בוֹ,
וּכאִלוּ נִשרף.
5
בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על קרקע אוֹ על מִטלטלין,
זה אוֹמֵר:
שלי וזה אוֹמֵר:
שלי, ועמד אחד מֵהם וּמסרה ביד גוֹים מנדין אוֹתוֹ עד שיחזיר הדבר לִכמוֹת שהיה,
ויסלֵק יד האוֹנֵס מִביניהן,
ויעשוּ דין בישראֵל.
6
מי שנִתפש על חבֵרוֹ ולקחוּ מִמנוּ גוֹים ממוֹן בִגלל חבֵרוֹ אין חבֵרוֹ חיב לשלֵם.
ואין לך מי שנִתפש על חבֵרוֹ ויהיה חבֵרוֹ חיב לשלֵם לוֹ,
חוּץ מִן הנִתפש מִפני המס הקצוּב על כל איש ואיש בכל שנה,
אוֹ הנִתפש על התשוּרה שנוֹתֵן כל איש ואיש למלך כשיעבֹר עליהם הוּא אוֹ חילוֹתיו הרי זה חיב לשלֵם לוֹ.
והוּא שיִקחוּ מִמנוּ בפֵרוּש בִגלל פלוֹני בִפני עֵדים.
7
מי שיֵש עליו עֵדים שמסר ממוֹן חבֵרוֹ,
כגוֹן שהראה מֵעצמוֹ אוֹ שנאנס ונשא ונתן ביד,
ולֹא ידעוּ העֵדים כמה הִפסידוֹ בִמסירתוֹ,
והנִמסר טוֹעֵן:
כך וכך הִפסידני,
והמוֹסֵר כוֹפֵר במה שטענוֹ:
אִם תפש הנִמסר אין מוֹציאין מידוֹ,
אלא נִשבע בִנקיטת חֵפץ וזוֹכה במה שתפש; ואִם לֹא תפש אין מוֹציאין מִן המוֹסֵר אלא בִראיה ברוּרה.
8
ואין משביעין את המוֹסֵר שהראה מֵעצמוֹ לֹא שבוּעה חמוּרה ולֹא שבוּעת הסֵת,
מִפני שהוּא רשע,
ואין לך פסוּל יתֵר מִזה.
אבל המוֹסֵר שאנסוּהוּ להראוֹת אוֹ להביא,
ונשא ונתן ביד,
אף על פי שהוּא חיב לשלֵם אינוֹ רשע,
אלא בן תשלוּמין הוּא בִלבד,
וּמשביעין אוֹתוֹ כִשאר הכשֵרים.
9
אסוּר לִמסֹר ישראֵל ביד גוֹים,
בין בגוּפוֹ בין בממוֹנוֹ,
ואפִלוּ היה רשע וּבעל עבֵרוֹת,
ואפִלוּ היה מֵצֵר לוֹ וּמצערוֹ.
וכל המוֹסֵר ישראֵל ביד גוֹים,
בין בגוּפוֹ בין בממוֹנוֹ אין לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא.
10
מוּתר להרֹג המוֹסֵר בכל מקוֹם,
ואפִלוּ בזמן הזה שאין דנין דיני נפשוֹת.
וּמוּתר להרגוֹ קֹדם שיִמסֹר,
אלא כשאמר:
הריני מוֹסֵר פלוֹני בגוּפוֹ אוֹ בממוֹנוֹ,
ואפִלוּ ממוֹן קל הרי הִתיר עצמוֹ למיתה.
וּמתרין בוֹ ואוֹמרין לוֹ:
אל תִמסֹר.
אִם הֵעֵז פניו ואמר:
לֹא כי,
אלא אמסרנוּ מִצוה להרגוֹ,
וכל הקוֹדֵם להרגוֹ זכה.
11
עשה המוֹסֵר אשר זמם,
וּמסר יֵראה לי שאסוּר להרגוֹ,
אלא אִם כֵן הוּחזק לִמסֹר הרי זה יֵהרֵג,
שמא ימסֹר אחֵרים.
וּמעשים בכל זמן בערי המערב להרֹג המוֹסרים שהוּחזקוּ לִמסֹר ממוֹן ישראֵל,
ולִמסֹר את המוֹסרים ביד הגוֹים להרגם וּלהכוֹתם וּלאסרם כפי רִשעם.
:וכֵן כל המֵצֵר לצִבוּר וּמצעֵר אוֹתם מוּתר למסרוֹ ביד גוֹים להכוֹתוֹ וּלאסרוֹ וּלקנסוֹ.
אבל מִפני צער יחיד אסוּר למסרוֹ.
ואסוּר לאבֵד ממוֹנוֹ של מוֹסֵר,
ואף על פי שמוּתר לאבֵד גוּפוֹ,
שהרי ממוֹנוֹ ראוּי ליוֹרשוֹ.
12
רוֹדֵף שהיה רוֹדֵף אחר חבֵרוֹ להרגוֹ אוֹ לִדבר עבֵרה,
ושִבֵר את הכֵלים,
בין של נִרדף בין של כל אדם פטוּר מִן התשלוּמין,
מִפני שהוּא מִתחיֵב בנפשוֹ,
שכיון שרדף,
הִתיר עצמוֹ למיתה.
13
נִרדף ששִבֵר כֵלים של רוֹדֵף פטוּר,
לֹא יהֵא ממוֹנוֹ חביב מִגוּפוֹ.
ואִם שִבֵר כלי אחֵרים חיב,
שהמציל עצמוֹ בממוֹן חבֵרוֹ,
חיב.
14
מי שרדף אחר הרוֹדֵף להוֹשיע הנִרדף,
ושבר את הכֵלים,
בין של רוֹדֵף בין של כל אדם פטוּר; ולֹא מִן הדין,
אלא תקנה היא,
שמא ימנע מִלהציל אוֹ יתמהמֵה ויעיֵן בעֵת שיִרדֹף.
15
ספינה שחִשבה להִשבֵר מִכֹבד המשוֹי,
ועמד אחד מֵהן והֵקֵל מִמשאה והִשליך בים פטוּר,
שמשא שבה כמוֹ רוֹדֵף אחריהם להרגם,
וּמִצוה רבה עשה שהִשליך והוֹשיעם.
:בריך רחמנא דסיען