1
המזיק ממוֹן חבֵרוֹ הזֵק שאינוֹ נִכר,
הוֹאיל ולֹא נִשתנה הדבר ולֹא נִפסדה צוּרתוֹ הרי זה פטוּר מִן התשלוּמין דין תוֹרה.
אבל מִדִברי סוֹפרים אמרוּ:
הוֹאיל והִפחית דמיהן הרי זה חיב,
וּמשלֵם מה שהִפחית מִדמיהן.
2
כיצד? הרי שטִמֵא אכלין טהוֹרין של חבֵרוֹ,
אוֹ שדִמע פֵרוֹתיו,
אוֹ עֵרֵב לוֹ טִפת יין נסך בתוֹך יינוֹ שהרי אסר עליו הכֹל,
וכל כיוֹצֵא בזה שמין מה שהִפסיד,
וּמשלֵם נזק שלֵם מִן היפה שבִנכסיו כדרך כל המזיקין.
3
ודבר זה קנס הוּא שקנסוּ אוֹתוֹ חכמים,
כדי שלֹא יהיה כל אחד ואחד מִן המשחיתים הוֹלֵך וּמטמֵא טהרוֹתיו של חבֵרוֹ ואוֹמֵר:
פטוּר אני.
לפיכך אִם מֵת זה שהִזיק הזֵק שאינוֹ נִכר אין גוֹבין הנזק מִנכסיו,
שלֹא קנסוּ חכמים אלא זה שעבר והִזיק,
אבל היוֹרֵש שלֹא עשה כלוּם לֹא קנסוּ אוֹתוֹ.
:וכֵן המזיק הזֵק שאינוֹ נִכר בִשגגה אוֹ באֹנס פטוּר,
שלֹא קנסוּ אלא המִתכוֵּן להזיק מִדעתוֹ.
4
הכֹהנים שפִגלוּ את הזבח:
במֵזיד חיבין לשלֵם; בשוֹגֵג פטוּרין.
וכֵן העוֹשה מלאכה בפרת חטאת וּבמי חטאת:
במֵזיד חיב לשלֵם; בשוֹגֵג פטוּר.
5
הִכניס פרה למרבֵק כדי שתיניק ותדוּש,
והִסיח דעתוֹ מִמי חטאת פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
6
המנסֵך יין חבֵרוֹ לעבוֹדה זרה לֹא נאסר היין,
שאין אדם מיִשראֵל אוֹסֵר דבר שאינוֹ שלוֹ.
ואִם היה לוֹ בוֹ שוּתפוּת,
אוֹ שהיה משוּמד,
שהרי הוּא כגוֹי,
אוֹ שהִתרוּ בוֹ וקִבֵל ההתראה,
שהרי הוּא משוּמד הרי זה אוֹסֵר היין,
וחיב לשלֵם.
והיאך יתחיֵב זה לשלֵם והרי הוּא מִתחיֵב בנפשוֹ? מִפני שמֵעֵת שהִגביהוֹ נִתחיֵב לשלֵם,
ואינוֹ מִתחיֵב בנפשוֹ עד שינסֵך.
7
כל הגוֹרֵם להזיק ממוֹן חבֵרוֹ חיב לשלֵם נזק שלֵם מִן היפה שבִנכסיו כִשאר המזיקין.
אף על פי שאינוֹ הוּא המזיק זה הנזק עצמוֹ באחרוֹנה,
הוֹאיל והוּא הגוֹרֵם הרִאשוֹן חיב.
:כיצד? הזוֹרֵק כלי שלוֹ מֵרֹאש הגג על גבי כרים וּכסתוֹת,
וּבא אחֵר וקדם וסִלֵק את הכרים מֵעל הארץ,
ונחבט הכלי בארץ ונִשבר חיב נזק שלֵם כאִלוּ שִברוֹ בידוֹ,
שסִלוּק הכרים והכסתוֹת גרם לוֹ שיִשבֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
הזוֹרֵק כלי של חבֵרוֹ מֵרֹאש הגג על גבי כרים וּכסתוֹת של בעל הכלי,
וקדם בעל הכלי והֵסיר הכרים הזוֹרֵק חיב,
שזריקתוֹ היא הגוֹרֵם הרִאשוֹן לִשבירת הכלי.
ואִם קדם אחֵר וסִלקן שניהן חיבין,
הזוֹרֵק והמסלֵק,
ששניהם גרמוּ לאבֵד ממוֹנוֹ של זה.
9
וכֵן השוֹרֵף שטרוֹתיו של חבֵרוֹ חיב לשלֵם כל החוֹב שהיה בשטר,
שאף על פי שאין גוּף השטר ממוֹן,
הרי גרם לאבֵד הממוֹן.
וּבִלבד שיוֹדה לוֹ המזיק ששטר מקוּים הוּא,
וכך היה כתוּב בוֹ,
וּמֵחמת ששרפוֹ הוּא שאינוֹ יכוֹל לִגבוֹת החוֹב.
אבל אִם לֹא האמינוֹ אינוֹ משלֵם לוֹ אלא דמי הניר בִלבד.
10
וכֵן ראוּבֵן שהיה נוֹשה בשִמעוֹן,
וּמכר השטר ללֵוי,
וחזר אחר שמכרוֹ וּמחלוֹ לשִמעוֹן הרי נִפטר שִמעוֹן,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ,
ונִתחיֵב ראוּבֵן לשלֵם ללֵוי כל מה שבשטר,
שהרי גרם לוֹ לאבֵד השטר,
והרי הוּא כמי ששרפוֹ.
וכֵן אִם מחלוֹ יוֹרֵש ראוּבֵן משלֵם המוֹחֵל מִן היפה שבִנכסיו.
11
וכֵן העוֹשה עבדוֹ הפוֹתיקי,
וחזר ושִחררוֹ חיב המשחרֵר לשלֵם לבעל החוֹב,
שהרי הִפקיע שִעבוּדוֹ וגרם לאבֵד ממוֹנוֹ.
וכוֹפין את בעל החוֹב גם הוּא לשחרֵר העבד,
כדי שלֹא יפגע בוֹ ויֹאמר לוֹ:
עבדי אתה.
:וכֵן הדוֹחֵף מטבֵע חבֵרוֹ,
ונִתגלגֵל וירד לים חיב לשלֵם.
וכֵן הצוֹרֵם אֹזן הפרה חיב לשלֵם,
שהרי גרם לִפחֹת דמיה.
וכֵן המרקֵע דינרי חבֵרוֹ והעביר צוּרתן חיב לשלֵם מִשוּם גוֹרֵם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
12
הזוֹרֵק כלי מֵרֹאש הגג לארץ,
ולֹא היה תחתיו כֵלים,
וקדם אחֵר וּשברוֹ במקֵל כשהוּא באויר קֹדם שיגיע לארץ הרי זה האחֵר פטוּר,
שלֹא שִבֵר אלא כלי שסוֹפוֹ להִשבֵר מיד בודאי,
ונִמצא כשוֹבֵר כלי שבוּר,
ואין זה כגוֹרֵם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
שוֹר שהיה עוֹמֵד להריגה מִפני שהוּא מזיק את הבריוֹת,
ואילן שהוּא עוֹמֵד לִקציצה מִפני שהוּא מזיק את הרבים,
וקדם אחד ושחט שוֹר זה וקצץ אילן זה שלֹא מִדעת בעליו חיב לשלֵם לבעלים כמוֹ שיִראוּ הדינים,
שהרי הִפקיען מִלעשוֹת מִצוה.
ואִם טען ואמר:
אתה אמרת לי להרגוֹ וּלקצצוֹ,
הוֹאיל והוּא עוֹמֵד לכך הרי זה פטוּר.
14
וכֵן מי ששחט חיה אוֹ עוֹף,
וּבא אחֵר וכִסה הדם שלֹא מִדעת השוֹחֵט חיב לִתֵן כמוֹ שיִראוּ הדינין.
ויֵש מי שהוֹרה שהוּא נוֹתֵן קנס קצוּב,
והוּא עשרה זהוּבים,
וכֵן הוֹרוּ הגאוֹנים,
שכל המוֹנֵע הבעלים מִלעשוֹת מִצות עשֵה שהֵן ראוּיין לעשוֹתה,
וקדם אחֵר ועשיה משלֵם לבעלים עשרה זהוּבים.
15
שמין למזיק בידוֹ כדרך ששמין לוֹ אִם הִזיק ממוֹנוֹ.
כיצד? הרי שהרג בהמת חבֵרוֹ אוֹ שִבֵר כֵליו שמין כמה היתה הבהֵמה שוה חיה וכמה הנבֵלה שוה,
וכמה היה הכלי שוה והוּא שלֵם וכמה שוה עתה,
וּמשלֵם הפחת לנִזק עִם הנבֵלה אוֹ הכלי השבוּר,
כדרך שבֵארנוּ בשוֹרוֹ שהִזיק,
דין אחד הוּא.
דרך ענבים של חבֵרוֹ שמין לוֹ הזֵקן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
16
כשגוֹבין הפחת מִן המזיק גוֹבין מִן המִטלטלין שלוֹ,
ואִם אין לוֹ מִטלטלין גוֹבין מִן היפה שבִנכסיו.
וכֵן האוֹנֵס והמפתה והמוֹציא שֵם רע כוּלן מִן היפה שבִנכסיו גוֹבין מֵהן.
17
כל המזיק ממוֹן חבֵרוֹ ואינוֹ יוֹדֵע מה הִזיק הרי הנִזק נִשבע בתקנת חכמים ונוֹטֵל,
כמוֹ הנִגזל.
והוּא שיִטעֹן דברים שהוּא אמוּד בהן,
כמוֹ שבֵארנוּ בנִגזל.
18
כיצד? לקח כיס חבֵרוֹ והִשליכוֹ לים אוֹ לאֵש,
אוֹ שמסרוֹ ביד אנס ואבד,
בעל הכיס אוֹמֵר:
זהוּבים היה מלֵא,
והמזיק אוֹמֵר:
איני יוֹדֵע מה היה בוֹ,
שמא עפר אוֹ תבן היה מלֵא הרי הנִזק נִשבע בִנקיטת חֵפץ ונוֹטֵל.
והוּא שיִטעֹן דברים שהוּא אמוּד בהן אוֹ אמוּד להפקידן אצלוֹ,
ודרכן להניחן בכיס וכיוֹצֵא בוֹ.
אבל אִם אין דרכן להניחן בִכלי זה הוּא פשע בעצמוֹ.
:כיצד? הרי שחטף חֵמת אוֹ סל מלֵאין וּמחוּפין והִשליכן לים אוֹ שרפן,
וטען הנִזק שמרגליוֹת היוּ בתוֹכן אינוֹ נאמן,
ואין משביעין אוֹתוֹ על כך,
שאין דרך בני אדם להניח מרגליוֹת בסלים וּבחמתוֹת.
ואִם תפס אין מוֹציאין מידוֹ,
אלא נִשבע שמרגליוֹת היה בה,
ונוֹטֵל מִמה שיֵש אצלוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
19
ידע המזיק שהכיס היה בוֹ זהוּבים,
אבל אינוֹ יוֹדֵע כמה היוּ,
והנִזק אוֹמֵר:
אלף היוּ נוֹטֵל אלף בלֹא שבוּעה,
והוּא שיִהיה אמוּד,
שהרי זה המזיק מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין הפִקדוֹן.