1
אסוּר לאדם לחבֹל בין בעצמוֹ בין בחבֵרוֹ.
ולֹא החוֹבֵל בִלבד,
אלא כל המכה אדם כשֵר מיִשראֵל,
בין קטן בין גדוֹל,
בין איש בין אִשה,
דרך נִציוֹן הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא יֹסיף.
.. להכֹתוֹ" ; אִם הִזהירה תוֹרה שלֹא להוֹסיף בהכאת החוֹטֵא,
קל וחֹמר למכה את הצדיק.
2
אפִלוּ להגביה ידוֹ על חבֵרוֹ אסוּר.
וכל המגביה ידוֹ על חבֵרוֹ,
אף על פי שלֹא הִכהוּ נִקרא רשע.
3
המכה את חבֵרוֹ הכאה שאין בה שוה פרוּטה לוֹקה,
שהרי אין כאן תשלוּמין כדי שיִהיה לאו זה נִתן לתשלוּמין.
ואפִלוּ הִכה עבד חבֵרוֹ הכאה שאין בה שוה פרוּטה לוֹקה,
שהרי ישנוֹ במִקצת מִצווֹת.
וגוֹי שהִכה את ישראֵל חיב מיתה,
שנאמר: "ויִפן כֹה וכֹה וירא כי אין איש ויך את המִצרי" וכו .
4
קנס קנסוּ חכמים לאֵלוּ השוֹטים בעלי זרוֹע,
שיִהיה הנחבל נאמן,
ונִשבע בִנקיטת חֵפץ שזה חבל בוֹ חֵבל זה,
ונוֹטֵל מה שראוּי לוֹ.
והוּא שיִהיוּ שם עֵדים.
:כיצד? היוּ שני עֵדים מעידין אוֹתוֹ שנִכנס לתוֹך ידוֹ שלֵם ויצא חבוּל,
ולֹא ראוּהוּ בעֵת שחבל בוֹ,
והוּא אוֹמֵר:
לֹא חבלתי,
והלה אוֹמֵר לוֹ:
אתה חבלת בי הרי זה נִשבע ונוֹטֵל.
5
במה דברים אמוּרים? בשהיתה המכה במקוֹם שאפשר לוֹ להכוֹתה לעצמוֹ,
אוֹ שהיה עִמהם שלישי שאפשר שזה הנחבל אמר לוֹ לחבֹל בוֹ וּלהִתרעֵם על אחֵר.
אבל אִם אין עִמהם אחֵר,
והיתה המכה במקוֹם שאינוֹ יכוֹל לעשוֹתה בעצמוֹ,
כגוֹן שהיתה נשיכה בין כתֵפיו וכיוֹצֵא בזה הרי זה נוֹטֵל בלֹא שבוּעה.
6
הוֹדה החוֹבֵל שהוּא חבל משלֵם חמִשה דברים,
שהרי העֵדים היוּ שם שנִכנס לתוֹך ידוֹ שלֵם בִשעת המריבה ויצא חבוּל.
אבל אִם לֹא היוּ שם עֵדים כלל,
והוּא אוֹמֵר:
חבלת בי,
והוֹדה מֵעצמוֹ פטוּר מִן הנזק וּמִן הצער,
וחיב בשבת וּבֹשת ורִפוּי על פי עצמוֹ.
לפיכך אִם כפר ואמר:
לֹא חבלתי נִשבע שבוּעת הסֵת.
7
ולמה משלֵם אדם שלֹשה דברים אֵלוּ על פי עצמוֹ? שהשבת והרִפוּי ממוֹן הוּא ואינוֹ קנס,
שאִם לֹא יתֵן לוֹ הרי חִסרוֹ ממוֹן שהוּא מִתרפֵא בוֹ,
וּבטֵל מִמלאכתוֹ.
והבֹשת לֹא הִגיעה לוֹ אלא בשעה שהוֹדה בפנינוּ שהוּא חבל בוֹ,
שהנחבל שלֹא חבל בוֹ בִפני בני אדם אין לוֹ בֹשת,
והוֹדאתוֹ בבית דין היא שבישה אוֹתוֹ.
8
נִמצֵאת למֵד שאין הפרֵש בבֹשת בין בוּשה המגיעה לוֹ אִם חבל בוֹ בִפני אחֵרים וּבין בוּשה המגיעה לוֹ בעֵת שהוֹדה בִפני אחֵרים שחבל בוֹ.
לפיכך משלֵם אדם בֹשת על פי עצמוֹ.
9
אינוֹ דוֹמה מזיק חבֵרוֹ בגוּפוֹ למזיק ממוֹנוֹ,
שהמזיק ממוֹן חבֵרוֹ,
כיון ששִלֵם מה שהוּא חיב לשלֵם נִתכפֵר לוֹ; אבל חוֹבֵל בחבֵרוֹ,
אף על פי שנתן לוֹ חמִשה דברים אין מִתכפֵר לוֹ,
ואפִלוּ הִקריב כל אילי נביוֹת אין מִתכפֵר לוֹ,
ולֹא נִמחל עוֹנוֹ עד שיבקֵש מִן הנחבל וימחֹל לוֹ.
10
ואסוּר לנחבל לִהיוֹת אכזרי ולֹא ימחֹל לוֹ,
ואין זוֹ דרך זרע ישראֵל,
אלא כיון שבִקֵש מִמנוּ החוֹבֵל ונִתחנֵן לוֹ פעם רִאשוֹנה וּשניה,
וידע שהוּא שב מֵחטאוֹ ונִחם על רעתוֹ ימחֹל לוֹ.
וכל הממהֵר לִמחֹל הרי הוּא משוּבח,
ורוּח חכמים נוֹחה הימנוּ.
11
ועוֹד יֵש הפרֵש בין נִזקי גוּפוֹ לנִזקי ממוֹנוֹ,
שהאוֹמֵר לחבֵרוֹ:
סמֵא את עיני,
קטע את ידי על מנת שאתה פטוּר הרי זה חיב בחמִשה דברים,
שהדבר ידוּע שאין אדם רוֹצה בכך.
:אבל האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
קרע את כסוּתי,
שבֵר את כדי על מנת שאתה פטוּר הרי זה פטוּר.
ואִם לֹא אמר לוֹ על מנת שאתה פטוּר הרי זה חיב לשלֵם,
אף על פי שהִרשהוּ להשחית.
12
במה דברים אמוּרים? בשבאוּ הכֵלים לידוֹ תחִלה בתוֹרת שמירה,
כגוֹן שהיוּ שאוּלים אוֹ מוּפקדין אצלוֹ,
ואמר לוֹ שבֵר וּקרע,
ועשה כֵן חיב לשלֵם,
עד שיֹאמר לוֹ על מנת שאתה פטוּר.
אבל אִם אמר לוֹ:
קח כלי זה ושברוֹ,
בגד זה וקרעוֹ,
ועשה כֵן הרי זה פטוּר.
13
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
שבֵר כֵליו של פלוֹני על מנת שאתה פטוּר,
ועשה הרי זה חיב לשלֵם,
וּכאִלוּ אמר לוֹ:
סמֵא עינוֹ של פלוֹני על מנת שאתה פטוּר.
ואף על פי שהעוֹשה כך הוּא החיב לשלֵם,
הרי זה האוֹמֵר לוֹ שוּתפוֹ בעוֹן,
ורשע הוּא,
שהרי הִכשיל עִוֵּר וחִזֵק ידי עוֹברי עבֵרה.