הִלכוֹת חוֹבֵל וּמזיק:
מִצות עשֵה אחת,
והיא דין חוֹבֵל בחבֵרוֹ אוֹ מזיק ממוֹן חבֵרוֹ.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
החוֹבֵל בחבֵרוֹ חיב לשלֵם לוֹ חמִשה דברים:
נזק, וצער,
ורִפוּי, ושבת,
וּבֹשת. וחמִשה דברים אֵלוּ כוּלן מִשתלמים מִן היפה שבִנכסיו,
כדין כל המזיקין.
2
נזק כיצד? שאִם קטע יד חבֵרוֹ אוֹ רגלוֹ רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא עבד נִמכר בשוּק,
כמה היה יפה וכמה הוּא יפה עתה,
וּמשלֵם הפחת שהִפחית מִדמיו,
שנאמר: "עין תחת עין" וכו ; מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר "תחת" לשלֵם ממוֹן הוּא.
3
זה שנאמר בתוֹרה:
"כאשר יתֵן מוּם באדם כֵן ינתן בוֹ" אינוֹ לחבֹל בזה כמה שחבל בחבֵרוֹ,
אלא שהוּא ראוּי לחסרוֹ אֵבר אוֹ לחבֹל בוֹ כמוֹ שעשה,
לפיכך משלֵם נִזקוֹ.
והרי הוּא אוֹמֵר:
"ולֹא תִקחוּ כֹפר לנפש רֹצֵח" לרוֹצֵח בִלבד הוּא שאין כֹפר,
אבל לחסרוֹן אֵברים אוֹ לחבלוֹת יֵש כֹפר.
4
וכֵן זה שנאמר בחוֹבֵל בחבֵרוֹ וּמזיק:
"לֹא תחוֹס עינך" שלֹא תחוּס בתשלוּמין,
שמא תֹאמר:
עני הוּא זה,
ושלֹא בכוּנה חבל בוֹ,
ארחמנוּ, לכך נאמר:
"לֹא תחוֹס עינך".
5
וּמִנין שזה שנאמר באֵברים "עין תחת עין" תשלוּמין הוּא? שנאמר:
"חבוּרה תחת חבוּרה" ,
וּבפֵרוּש נאמר:
"וכי יכה איש את רֵעֵהוּ באבן אוֹ באגרֹף וכו רק שִבתוֹ יתֵן ורפֹא ירפֵא" ,
הא למדת ש"תחת" שנאמר בחבוּרה תשלוּמין,
והוּא הדין ל"תחת" הנאמר בעין וּבִשאר אֵברים.
6
אף על פי שהדברים האֵלוּ נִראין מֵעִנין תוֹרה שבִכתב,
כוּלן מפֹרשין הֵן מִפי מֹשה מֵהר סיני,
וכוּלן הלכה למעשה הֵן בידינוּ,
וכזה ראוּ אבוֹתינוּ דנין בבית דינוֹ של יהוֹשוּע וּבבית דינוֹ של שמוּאֵל הרמתי וּבכל בית דין וּבית דין שעמדוּ מימוֹת מֹשה ועד עכשו.
7
וּמִנין שמזיק חבֵרוֹ חיב בצער בִפני עצמוֹ? שהרי נאמר באוֹנֵס:
"תחת אשר עִנה" .
והוּא הדין לכל המצעֵר את חבֵרוֹ בגוּפוֹ שהוּא חיב לשלֵם דמי הצער.
8
וּמִנין שהוּא חיב בשבת בִפני עצמה ורִפוּי בִפני עצמוֹ? שנאמר:
"רק שִבתוֹ יתֵן ורפֹא ירפֵא" .
9
וּמִנין שהוּא חיב בבֹשת בִפני עצמה? שהרי נאמר:
"ושלחה ידה והחזיקה בִמבוּשיו,
וקצֹתה את כפה" בִכלל דין זה קנס המביֵש.
10
אינוֹ חיב על הבֹשת עד שיִהיה מִתכוֵּן,
שנאמר: "ושלחה ידה" ; אבל המביֵש חבֵרוֹ בלֹא כוּנה פטוּר.
לפיכך ישֵן וכיוֹצֵא בוֹ שביֵש פטוּר.
11
אדם מוּעד לעוֹלם,
בין שוֹגֵג בין מֵזיד בין עֵר בין ישֵן בין שִכוֹר,
אִם חבל בחבֵרוֹ אוֹ הִזיק ממוֹן חבֵרוֹ משלֵם מִן היפה שבִנכסיו.
:במה דברים אמוּרים שהישֵן חיב לשלֵם? בִשנים שישנוּ כאחד,
ונִתהפֵך אחד מֵהן והִזיק את חבֵרוֹ אוֹ קרע בִגדוֹ.
אבל אִם היה אחד ישֵן וּבא אחֵר ושכב בצִדוֹ זה שבא באחרוֹנה הוּא המוּעד,
ואִם הִזיקוֹ הישֵן,
פטוּר. וכֵן אִם הִניח כלי בצד הישֵן וּשברוֹ הישֵן פטוּר,
שזה שהִניחוֹ הוּא המוּעד שפשע.
12
מי שנפל מִן הגג ברוּח מצוּיה והִזיק חיב בארבעה דברים,
וּפטוּר מִן הבֹשת.
נפל ברוּח שאינה מצוּיה חיב בנזק בִלבד,
וּפטוּר מֵארבעה דברים.
ואִם נִתהפֵך חיב בכֹל,
אף בבֹשת,
שכל המִתכוֵּן להזיק,
אף על פי שלֹא נִתכוֵּן לביֵש חיב בבֹשת.
13
שנים שחבלוּ באחד כאחת שניהם חיבין,
וּמשלשין ביניהם.
היה אחד מִתכוֵּן ואחד שאינוֹ מִתכוֵּן זה שאינוֹ מִתכוֵּן פטוּר מִן הבֹשת.
14
והמִתכוֵּן לביֵש את הקטן וּביֵש את הגדוֹל נוֹתֵן לגדוֹל דמי בשתוֹ של קטן.
נִתכוֵּן לביֵש את העבד וּביֵש את בן חֹרין נוֹתֵן לבן חֹרין דמי בשתוֹ של עבד.
15
היתה אבן מוּנחת לוֹ בחיקוֹ,
בין שלֹא הִכיר בה מֵעוֹלם בין שהִכיר בה וּשכחה,
ועמד ונפלה והִזיקה חיב בנזק בִלבד,
וּפטוּר מֵארבעה דברים.
וכֵן אִם נִתכוֵּן לִזרֹק שתים וזרק ארבע והִזיק,
אוֹ שהִזיק כשהוּא ישֵן חיב בנזק בִלבד,
וּפטוּר מֵארבעה דברים.
16
המזיק את חבֵרוֹ בכוּנה בכל מקוֹם חיב בחמִשה דברים,
ואפִלוּ נִכנס לִרשוּת חבֵרוֹ שלֹא בִרשוּתוֹ והִזיקוֹ בעל הבית חיב,
שאף על פי שיֵש לוֹ רשוּת להוֹציאוֹ,
אין לוֹ רשוּת להזיקוֹ.
אבל אִם הוּזק זה שנִכנס בבעל הבית הרי בעל הבית פטוּר,
ואִם הוּזק בוֹ בעל הבית חיב,
מִפני שנִכנס שלֹא בִרשוּת.
היוּ שניהם בִרשוּת אוֹ שניהם שלֹא בִרשוּת,
והוּזקוּ שניהם זה בזה שניהם פטוּרים.
17
המבקֵע עֵצים בִרשוּת הרבים,
וּפרח עֵץ מֵהן והִזיק בִרשוּת היחיד,
אוֹ שבִקֵע בִרשוּת היחיד והִזיק בִרשוּת הרבים,
אוֹ שבִקֵע בִרשוּת היחיד והִזיק בִרשוּת היחיד אחרת,
אוֹ הנִכנס לחנוּתוֹ של נגר,
בין בִרשוּת בין שלֹא בִרשוּת,
ונִתזה בקעת וטִפחה לוֹ על פניו בכל אֵלוּ חיב בארבעה דברים וּפטוּר מִן הבֹשת.
18
כשֵם שאוֹמדין למיתה כך אוֹמדין לִנזקים.
כיצד? הרי שהִכה חבֵרוֹ בִצרוֹר קטן שאין בוֹ כדי להזיק אוֹ בקיסם של עֵץ קטן,
וחבל בוֹ חֵבל שאין חֵפץ זה ראוּי לעשוֹתוֹ הרי זה פטוּר,
שנאמר: "באבן אוֹ באגרֹף" דבר הראוּי להזיק.
אבל חיב הוּא בבֹשת בִלבד,
שאפִלוּ רקק בגוּפוֹ של חבֵרוֹ חיב בבֹשת.
:לפיכך צריכין העֵדים לידע במה הִזיק,
וּמביאין החֵפץ שהִזיק בוֹ לבית דין עד שאוֹמדין אוֹתוֹ ודנין עליו.
ואִם אבד החֵפץ,
ואמר החוֹבֵל:
לֹא היה בוֹ כדי להזיק,
וּכמוֹ אנוּס אני,
והנחבל אוֹמֵר:
היה בוֹ כדי להזיק ישבע הנחבל ויטֹל,
כמוֹ שיִתבאֵר.
19
הברזל אין לוֹ אֹמד,
אפִלוּ מחט קטנה ראוּיה היא להמית,
ואין צריך לוֹמר להזיק.
הזוֹרֵק אבן,
וּלאחר שיצאת מִתחת ידוֹ הוֹציא הלה את רֹאשוֹ מִן החלוֹן וקִבלה פטוּר מִכלוּם,
שנאמר: "וּמצא את רֵעֵהוּ" פרט לממציא את עצמוֹ.