1
האחים שעדין לֹא חלקוּ ירוּשת אביהן,
אלא כוּלן מִשתמשין ביחד במה שהִניח להן הרי הֵן כשוּתפין לכל דבר.
וכֵן בִשאר היוֹרשין הרי הֵן שוּתפין בנִכסי מוֹרישן,
וכל שנשא ונתן כל אחד מֵהן בממוֹן זה,
השכר לאמצע.
2
היוּ היוֹרשין גדוֹלים וּקטנים,
והִשביחוּ הגדוֹלים את הנכסים הִשביחוּ לאמצע.
אמרוּ: 'ראוּ מה שהִניח לנוּ אבא,
והרי אנוּ עוֹשין ואוֹכלין' השבח של משביח,
והוּא שיִהיה השבח מֵחמת הוֹצאה שהוֹציא המשביח.
אבל אִם שבחוּ נכסים מֵחמת עצמן השבח לאמצע.
3
וכֵן אִם היתה אִשתוֹ של מֵת היא היוֹרשת בִכלל אחיוֹתיה אוֹ בִכלל בנוֹת דוֹדיה,
והִשביחה הנכסים הִשביחה לאמצע.
ואִם אמרה:
'ראוּ מה הִניח בעלי,
והריני עוֹשה ואוֹכלת',
והִשביחה הנכסים מֵחמת הוֹצאה הרי השבח שלה.
4
מי שירש את אביו,
והִשביח הנכסים ונטע וּבנה,
ואחר כך נוֹדע שיֵש לוֹ אחים בִמדינה אחרת:
אִם קטנים הֵם הִשביח לאמצע; ואִם היוּ גדוֹלים הוֹאיל ולֹא ידע שיֵש לוֹ אחים,
שמין לוֹ כעריס.
וכֵן אח שירד לנִכסי קטן והִשביח אין שמין לוֹ כעריס,
אלא השבח לאמצע,
שהרי ירד שלֹא בִרשוּת.
5
אחד מִן האחים שלקח מעוֹת ועשה בהן סחוֹרה,
אִם היה תלמיד חכמים גדוֹל שאינוֹ מניח תוֹרתוֹ שעה אחת הרי השכר שלוֹ,
שאין זה מניח תוֹרתוֹ וּמִתעסֵק לאחיו.
6
אחד מִן האחים שמִנהוּ המלך גבאי אוֹ סוֹפֵר שמכניס וּמוֹציא בממוֹן המלך,
וכל כיוֹצֵא בזה מֵעבוֹדוֹת המלכים:
אִם מֵחמת האחים מִנוּהוּ,
כגוֹן שהיה אביהן ידוּע בדבר זה,
ואמרוּ: 'נעמיד בנוֹ תחתיו כדי לעשוֹת חסד עִם היתוֹמים' הרי הפרס שיִטֹל וכל השכר שיִשתכֵר בעבוֹדה זוֹ לכל האחים,
ואפִלוּ היה נבוֹן ביוֹתֵר וראוּי למנוֹתוֹ; ואִם מֵחמת עצמוֹ מִנוּהוּ הרי זה לעצמוֹ.
7
אחד מִן האחים שהיה נוֹשֵא ונוֹתֵן בתוֹך הבית,
וקנה עבדים בִשמוֹ לבדוֹ,
והִלוה לאחֵרים והיה שטר החוֹב בִשמוֹ לבדוֹ,
ואמר: 'מעוֹת אֵלוּ שהִלויתי' אוֹ 'שקניתי בהם עבדים אֵלוּ',
'שלי לבדי הֵם שנפלוּ לי מִבית אבי אִמי' אוֹ 'מציאה מצאתי' אוֹ 'מתנה נִתנה לי' עליו להביא ראיה שנפלה לוֹ ירוּשה אחרת אוֹ מצא מציאה וזכה במתנה.
:וכֵן האִשה שהיתה נוֹשאה ונוֹתנת בתוֹך הבית,
והיוּ אוֹנוֹת,
שהֵן שִטרי מִמכר עבדים ושִטרי חוֹבוֹת,
יוֹצאוֹת על שמה,
ואמרה: 'שלי הֵם שנפלוּ לי מִבית אבוֹתי' עליה להביא ראיה שנפלה לה ירוּשה.
:וכֵן אלמנה שהיתה נוֹשאה ונוֹתנת בנִכסי יתוֹמים,
והיוּ אוֹנוֹת וּשטרוֹת יוֹצאין על שמה,
ואמרה: 'מירוּשה נפלוּ לי' אוֹ 'מציאה מצאתי' אוֹ 'מתנה נִתנה לי' עליה להביא ראיה.
ואִם יֵש לה נדוּניה,
ואמרה: 'מִנדוּניתי לקחתי' נאמנת.
אבל אִם אין לה נדוּניה ולֹא הֵביאה ראיה הרי הכֹל בחזקת היוֹרשין.
8
במה דברים אמוּרים? באחים וּבאלמנה שאין חוֹלקין בעִסתן.
אבל אִם היוּ חוֹלקין בעִסתן שמא מֵעִסתוֹ קמץ,
ועל אחים להביא ראיה שהֵן מִשל אמצע.
וכֵן אִם מֵת זה הנוֹשֵא ונוֹתֵן בתוֹך הבית על האחים להביא ראיה,
ואף על פי שלֹא היוּ חוֹלקין בעִסתן.
9
אחד מִן האחים ששטר חוֹב יוֹצֵא מִתחת ידוֹ עליו להביא ראיה שאביו נתנוֹ לוֹ בִכתיבה וּמסירה,
אוֹ שצִוּה לוֹ בוֹ כשהוּא שכיב מרע.
ואִם לֹא הֵביא ראיה הרי הוּא לאמצע.
10
במה דברים אמוּרים? באחים,
מִפני שחזקתן שוֹמטין זה מִזה.
אבל אחֵר שטען שנִתן לוֹ אוֹ שקנהוּ מִבעליו גוֹבה בוֹ ואינוֹ צריך להביא ראיה.
11
אחד מִן האחים שנטל מאתים זוּז לִלמֹד תוֹרה אוֹ לִלמֹד אוּמנוּת יכוֹלין האחים לוֹמר לוֹ:
'אִם אין את אצלֵנוּ אין לך מזוֹנוֹת אלא לפי בִרכת הבית',
שאין הוֹצאת מזוֹנוֹת האחד לבדוֹ כהוֹצאת מזוֹנוֹתיו בין רבים.
12
מי שמֵת והִניח בנים גדוֹלים וּקטנים אין הגדוֹלים מִתפרנסין פרנסת הקטנים,
ולֹא הקטנים נִזוֹנים מזוֹנוֹת הגדוֹלים,
אלא חוֹלקין בשוה.
נשאוּ גדוֹלים לאחר מיתת אביהם ישאוּ הקטנים גם כֵן מִכלל הנכסים,
ואחר כך יחלֹקוּ.
:נשאוּ הגדוֹלים בחיי אביהן,
ואמרוּ הקטנים לאחר מיתת אביהן:
'הרי אנוּ נוֹשאין כדרך שנשאתם אתם' אין שוֹמעין להן,
אלא מה שנתן להם אביהן,
נתן.
13
הִשיא האב את בנוֹ ועשה לוֹ מִשתה,
והיתה ההוֹצאה מִשל אב,
ונִשתלחה שוֹשבינוּת לזה הבֵן בחיי האב כשהיא חוֹזרת לאחר מיתת האב,
חוֹזרת מִן האמצע.
אבל אִם הוֹציא הבֵן במִשתה מִשלוֹ אינה חוֹזרת אלא מֵחֵלק הבֵן שנִשתלחה לוֹ בִלבד.
14
האב ששלח שוֹשבינוּת בשֵם אחד מִבניו,
כשתחזֹר השוֹשבינוּת לאוֹתוֹ הבֵן הרי היא שלוֹ.
אבל אִם שלחה האב בשֵם בניו סתם,
כשתחזֹר תחזֹר לאמצע.
ואין זה שנִשתלחה לוֹ חיב להחזירה עד שיִשמחוּ עִמוֹ הבנים כוּלם,
שהרי כוּלן שוֹשבינים,
שבשֵם כוּלן נִשתלחה.
לפיכך אִם שמח עִם מִקצתן מחזיר חֵלק זה ששמח עִמוֹ בִלבד,
והרי הוּא לאמצע.
15
גדוֹל האחים שהיה לוֹבֵש וּמִתכסה מלבוּשים נאים,
אִם יֵש לאחים הנאה מִמנוּ כדי שיִהיוּ דבריו נִשמעים הרי זה לוֹבֵש מִתפוּסת הבית.