1
אין היוֹרשין נוֹחלין עד שיביאוּ ראיה ברוּרה שמֵת מוֹרישן.
אבל אִם שמעוּ בוֹ שמֵת אוֹ שבאוּ גוֹים מסיחין לפי תוּמן,
אף על פי שמשיאין את אִשתוֹ על פיהן ונוֹטלת כתוּבתה אין היוֹרשין נוֹחלין על פיהן.
2
האִשה שבאה ואמרה:
'מֵת בעלי',
אף על פי שהיא נאמנת ותִנשֵא ותִטֹל כתוּבתה אין היוֹרשין נִכנסין לנחלה על פיה.
אמרה: 'מֵת בעלי',
ונִתיבמה הרי יבמה נִכנס לנחלה על פיה,
שנאמר: "יקוּם על שֵם אחיו המֵת" ,
והרי קם.
3
מי שטבע במים שאין להן סוֹף,
וּבאוּ עֵדים שטבע בִפניהם,
ואבד זִכרוֹ,
אף על פי שאין משיאין את אִשתוֹ לכתחִלה הרי היוֹרשין נוֹחלין על פיהן.
:וכֵן אִם באוּ עֵדים שראוּהוּ שנפל לגֹב אריוֹת וּנמֵרים,
אוֹ שראוּהוּ צלוּב והעוֹף אוֹכֵל,
אוֹ שנִדקר במִלחמה וּמֵת,
אוֹ שנהרג ולֹא הִכירוּ פניו אבל היוּ לוֹ סימנין מוּבהקין בגוּפוֹ והִכירוּ אוֹתם; בכל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן,
אִם אבד זִכרוֹ אחר כֵן יוֹרדין לנחלה בעֵדוּת זוֹ,
אף על פי שאין משיאין את אִשתוֹ.
:שאני אוֹמֵר שלֹא החמירוּ בִדברים אֵלוּ אלא מִפני אִסוּר כרֵת.
אבל לעִנין ממוֹן,
אִם הֵעידוּ העֵדים בִדברים שחזקתן למיתה,
והֵעידוּ שראוּ אוֹתן הדברים ושאבד זִכרוֹ אחר כֵן ונִשמע שמֵת הרי אֵלוּ נוֹחלין על פיהן.
וכזה המעשים בכל יוֹם בכל בתי דינין,
ולֹא שמענוּ במי שחוֹלֵק בדבר זה.
4
שבוּי שנִשבה ושמעוּ בוֹ שמֵת,
וירדוּ יוֹרשיו לנחלה וחִלקוּ אוֹתה ביניהן אין מוֹציאין אוֹתה מידן.
וכֵן הבוֹרֵח מֵחמת סכנה.
אבל היוֹצֵא לדעת ששמעוּ בוֹ שמֵת,
וירדוּ יוֹרשיו לִנכסיו וחִלקוּם מוֹציאין מידם עד שיביאוּ ראיה שמֵת מוֹרישן.
5
שבוּי שנִשבה וּבוֹרֵח שברח מֵחמת סכנת נפשוֹת חיבין בית דין להִתעסֵק בנִכסיהן.
כיצד עוֹשין? כל המִטלטלין יהיוּ מוּפקדין ביד נאמן על פי בית דין,
וּמוֹרידין לתוֹך הקרקעוֹת קרוֹבים הראוּיין לירוּשה כדי לעבֹד את הקרקע וּלהִתעסֵק,
עד שיִוּדע שמֵתוּ אוֹ עד שיבֹאוּ.
ולִכשיבֹאוּ השבוּי והבוֹרֵח שמין לאֵלוּ הקרוֹבין שהוּרדוּ מה שעשוּ וּמה שאכלוּ,
כמִנהג כל האריסין של אוֹתה המדינה.
:ולמה לֹא יעמידוּ בית דין אפִטרוֹפוֹס לעוֹלם על הכֹל,
בין במִטלטלין בין בקרקע,
עד שיבֹאוּ הבעלים אוֹ עד שיִוּדע בודאי שמֵתוּ? לפי שאין בית דין חיבין להעמיד אפִטרוֹפוֹס לִגדוֹלים שהֵן בני דעת.
6
נִשבה השבוּי וּברח המסוּכן והִניח קמה לִקצֹר,
ענבים לִבצֹר,
תמרים לִגדֹר,
זיתים לִמסֹק בית דין יוֹרדין לִנכסיו וּמעמידין להן אפִטרוֹפוֹס,
וקוֹצֵר וּבוֹצֵר וּמוֹסֵק וגוֹדֵר וּמוֹכֵר הפֵרוֹת,
וּמניחין דמיהן עִם שאר המִטלטלין בבית דין,
ואחר כך מוֹרידין הקרוֹב לִנכסיו.
שאִם יֵרֵד תחִלה,
שמא יתלֹש אֵלוּ הפֵרוֹת,
שהֵן כִתלוּשין,
ויֹאכל אוֹתן.
:והוּא הדין בחצֵרוֹת וּפוּנדקיוֹת וחנוּיוֹת העשוּיוֹת לשכר,
ואינן צריכין עבוֹדה ולֹא טֹרח,
ואין אדם נוֹתֵן אוֹתן באריסוּת אין מוֹרידין להם יוֹרֵש,
שהרי גוֹבה השכר ואוֹכֵל.
:אלא כיצד עוֹשין? בית דין מעמידין להן גבאי,
ויהיה השכר מוּנח בבית דין עד שתבֹא ראיה שמֵת,
אוֹ עד שיבֹא ויטֹל שלוֹ.
7
ואין מוֹרידין הקרוֹב לעוֹלם אלא לשדוֹת וגנוֹת וּכרמים וכיוֹצֵא בהן שיִהיה בהן כאריס,
כדי שלֹא יפסדוּ ונִמצאוּ בוּרים וּנשמים.
8
מי שיצא לדעת והִניח נכסיו,
ואין ידוּע להיכן הלך ולֹא מה אֵרע לוֹ אין מוֹרידין קרוֹב לִנכסיו,
ואִם ירד מסלקין אוֹתוֹ.
ואין בית דין צריכין להִטפֵל בוֹ וּלהעמיד לוֹ אפִטרוֹפוֹס לֹא לקרקע ולֹא למִטלטלין,
שהרי לדעתוֹ יצא והִניח נכסיו.
:וכיצד יהיה דין נִכסי זה? המִטלטלין ביד שהֵן תחת ידוֹ,
עד שיבֹא ויתבע,
אוֹ עד שימוּת ויתבעוּ היוֹרשין.
9
והקרקעוֹת: מי שהִניחוֹ שכֵן אין לוֹקחין מִמנוּ שכר; ושדה אוֹ כרם שהיה בהן אריס ישארוּ כשהִניחן עד שיבֹא.
ושדה אוֹ כרם שהִניחם בוּרים ישארוּ בוּרים,
שהרי הוּא בִרצוֹנוֹ אִבֵד ממוֹנוֹ,
ואבֵדה לדעת אין אנוּ מצוּוּין להחזירה.
10
שמעוּ בוֹ שמֵת הרי בית דין מוֹציאין כל המִטלטלין וּמניחין אוֹתן אֵצל נאמן על פיהן,
וּמוֹרידין הקרוֹב לשדוֹת ולכרמים ויהיה בהן כאריס,
עד שתבֹא ראיה ברוּרה שמֵת אוֹ עד שיבֹא.