1
אין אדם יכוֹל להוֹריש מי שאינוֹ ראוּי לירשוֹ ולֹא לעקֹר הירוּשה מִן היוֹרֵש,
אף על פי שזה ממוֹן הוּא,
לפי שנאמר בפרשת נחלוֹת:
"והיתה לִבני ישראֵל לחוּקת מִשפט" לוֹמר שחוּקה זוֹ לֹא תִשתנה ואין התנאי מוֹעיל בה; בין שצִוּה והוּא בריא בין שהיה שכיב מרע,
בין על פה בין בִכתב אינוֹ מוֹעיל.
2
לפיכך, האוֹמֵר:
'איש פלוֹני בני בכוֹרי לֹא יטֹל פי שנים',
'איש פלוֹני בני לֹא יירש עִם אחיו' לֹא אמר כלוּם.
'איש פלוֹני יירשֵני' במקוֹם שיֵש לוֹ בת,
אוֹ שאמר:
'בִתי תירשֵני' במקוֹם שיֵש לוֹ בֵן לֹא אמר כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אבל אִם היוּ לוֹ יוֹרשין רבים,
כגוֹן בנים רבים אוֹ בנוֹת אוֹ אחים,
ואמר כשהוּא שכיב מרע:
'פלוֹני אחי יירשֵני מִכלל אחי' אוֹ 'בִתי פלוֹנית תירשֵני מִכלל בנוֹתי' דבריו קימין,
בין שאמר על פה בין שכתב בִכתב.
:אבל אִם אמר:
'פלוֹני בני יירשֵני לבדוֹ':
אִם אמר על פה דבריו קימין; אבל אִם כתב כל נכסיו לִבנוֹ לֹא עשהוּ אלא אפִטרוֹפא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
אמר: 'פלוֹני בני יירש חצי נכסי וּשאר בני החֵצי' דבריו קימין.
אבל אִם אמר על הבכוֹר:
'יירש כפשוּט',
אוֹ שאמר:
'לֹא יירש פי שנים עִם אחיו' לֹא אמר כלוּם,
שנאמר: "לֹא יוּכל לבכֵר את בן האהוּבה על פני בן השנוּאה הבכֹר,
כי את הבכֹר בן השנוּאה יכיר" .
4
ואִם היה בריא אינוֹ יכוֹל להוֹסיף ולֹא לִגרֹע,
לֹא לבכוֹר ולֹא לאחד מִשאר היוֹרשין.
5
במה דברים אמוּרים? בשאמר בִלשוֹן ירוּשה.
אבל אִם נתן מתנה דבריו קימין.
לפיכך, המחלֵק נכסיו על פיו לבניו כשהוּא שכיב מרע,
רִבה לאחד וּמִעֵט לאחד והִשוה להן את הבכוֹר דבריו קימין.
ואִם אמר מִשוּם ירוּשה לֹא אמר כלוּם.
6
כתב בין בתחִלה בין באמצע בין בסוֹף מִשוּם מתנה,
אף על פי שהִזכיר לשוֹן ירוּשה דבריו קימין.
כיצד? אמר:
'תִנתֵן שדה פלוֹנית לִפלוֹני בני ויירשנה',
אוֹ שאמר:
'יירש שדה פלוֹנית ותִנתֵן לוֹ',
אוֹ שאמר:
'יירשנה ותִנתֵן לוֹ ויירשנה',
הוֹאיל ויֵש שם לשוֹן מתנה,
אף על פי שהִזכיר לשוֹן ירוּשה בתחִלה וּבסוֹף דבריו קימין.
:וכֵן אִם היוּ שלֹש שדוֹת לִשלֹשה יוֹרשין,
ואמר: 'יירש פלוֹני שדה פלוֹנית,
ותִנתֵן לִפלוֹני שדה פלוֹנית,
ויירש פלוֹני שדה פלוֹנית' קנוּ שלשתן,
אף על פי שזה שאמר לוֹ בִלשוֹן ירוּשה אינוֹ זה שנתן לוֹ חלקוֹ במתנה.
והוּא שלֹא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דִבוּר.
אבל אִם שהה צריך שיִהיה לשוֹן המתנה מעֹרב בִשלשתן.
7
כיצד יֹאמר? אִם היה לשוֹן המתנה באמצע:
'פלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני יירשוּ שדה פלוֹנית וּפלוֹנית וּפלוֹנית שנתתים להן במתנה,
ויירשוּם'. ואִם היה לשוֹן מתנה בתחִלה,
יֹאמר: 'תִנתֵן שדה פלוֹנית וּפלוֹנית וּפלוֹנית לִפלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני,
ויירשוּם'. ואִם היה לשוֹן מתנה בסוֹף,
יֹאמר: 'יירש פלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני שדה פלוֹנית וּפלוֹנית וּפלוֹנית שנתתים להם במתנה'.
8
ירוּשת הבעל אף על פי שהיא מִדִבריהם,
עשוּ חִזוּק לדִבריהם כשל תוֹרה,
ואין התנאי מוֹעיל בה,
אלא אִם הִתנה עִמה כשהיא ארוּסה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.
9
הגוֹי יוֹרֵש את אביו מִן התוֹרה.
אבל שאר ירוּשוֹתיהן מניחין אוֹתן לפי מִנהגן.
10
והגֵר אינוֹ יוֹרֵש את אביו גוֹי,
אלא מִדִבריהם תִקנוּ לוֹ שיירש כשהיה,
שמא יחזֹר למִרדוֹ.
יֵראה לי שהתנאי מוֹעיל בירוּשה זוֹ,
הוֹאיל ואין הגוֹי מחוּיב לעמֹד בתקנת חכמים.
ואין הגוֹי יוֹרֵש את אביו הגֵר,
ולֹא גֵר יוֹרֵש את הגֵר,
לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים.
11
כל הנוֹתֵן נכסיו לאחֵרים והִניח את היוֹרשין,
אף על פי שאין היוֹרשין נוֹהגין בוֹ כשוּרה אין רוּח חכמים נוֹחה הימנוּ,
וזכוּ האחֵרים בכל מה שנוֹתֵן להן.
וּמִדת חסידוּת היא שלֹא יעיד אדם חסיד בצוּאה שמעבירין בה הירוּשה מִן היוֹרֵש,
אפִלוּ מִבֵן שאינוֹ נוֹהֵג כשוּרה לאחיו שהוּא חכם ונוֹהֵג כשוּרה.
12
ישראֵל שנִשתמֵד יוֹרֵש את קרוֹביו היִשראֵלים כשהיה.
ואִם ראוּ בית דין לאבֵד את ממוֹנוֹ וּלקנסוֹ שלֹא יירש,
כדי שלֹא לחזֵק ידי הרשעים הרשוּת בידם.
ואִם יֵש לוֹ בנים בישראֵל תִנתֵן ירוּשת אביהן המשוּמד להן.
וכֵן המִנהג תמיד במערב.
13
צִוּוּ חכמים שלֹא ישנה אדם בֵן בין הבנים בחייו אפִלוּ בדבר מוּעט,
שלֹא יבֹאוּ לידי תחרוּת וקִנאה כאחי יוֹסֵף עִם יוֹסֵף.