1
זה הכלל ביוֹרשין:
כל שני יוֹרשין שהאחד מֵהן יוֹרֵש ודאי והשֵני ספֵק אין לספֵק כלוּם.
ואִם היוּ שניהם ספֵק,
שמא זה הוּא היוֹרֵש אוֹ שמא זה חוֹלקין בשוה.
:לפיכך, מי שמֵת והִניח בֵן וטוּמטוּם אוֹ אנדרגינס הרי הבֵן יוֹרֵש הכֹל,
שהטוּמטוּם והאנדרגינס ספֵק.
הִניח בנוֹת וטוּמטוּם אוֹ אנדרגינס יוֹרשוֹת בשוה,
והרי הוּא כאחד מִן הבנוֹת.
2
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת דין הבנוֹת עִם הבנים בִמזוֹנוֹתן וּבפרנסתן.
ושם בֵארנוּ שהמזוֹנוֹת מִתנאי כתוּבה,
וּבִזמן שהנכסים מרוּבין אין לבנוֹת אלא מזוֹנוֹתיהן,
והבנים יירשוּ הכֹל,
ויתפרנסוּ הבנוֹת בעִשוּר נכסים כדי שיִנשאוּ לִבעלים; וּבִזמן שהנכסים מוּעטין אין לבנים כלוּם,
אלא הכֹל לִמזוֹן הבנוֹת.
:לפיכך, מי שמֵת והִניח בנים וּבנוֹת וטוּמטוּם אוֹ אנדרגינס:
בִזמן שהנכסים מרוּבין הבנים יוֹרשין ודוֹחין הטוּמטוּם אֵצל הבנוֹת,
ונִזוֹן כמוֹתן; וּבִזמן שהנכסים מוּעטין הבנוֹת דוֹחוֹת את הטוּמטוּם אֵצל הבנים,
ואוֹמרין לוֹ:
'זכר אתה,
ואין לך עִמנוּ מזוֹנוֹת'.
3
מי שלֹא שהת אחר בעלה שלֹשה חדשים ונִשֵאת וילדה בֵן,
ואין ידוּע אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן אין זה הבֵן יוֹרֵש את אחד מִשניהם,
מִפני שהוּא ספֵק.
ואִם מֵת הבֵן שניהם יוֹרשין אוֹתוֹ וחוֹלקין בשוה,
מִפני ששניהם ספֵק,
שמא זה אביו אוֹ זה אביו.
4
יבמה שלֹא שהת שלֹשה חדשים ונִתיבמה בתוֹך שלֹשה,
ואין ידוּע אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן,
זה הספֵק אוֹמֵר:
'שמא בן המֵת אני ואירש נִכסי אבי כוּלן,
ואין אתה ראוּי ליבֵם,
שאין אִמי בת יבוּם',
והיבם אוֹמֵר:
'שמא בני אתה,
ואִמך ראוּיה ליבוּם,
ואין לך בנִכסי אחי כלוּם',
הוֹאיל וגם זה היבם ספֵק שמא יבם הוּא אוֹ אינוֹ יבם חוֹלקין בשוה.
:וכֵן דין הספֵק עִם בני היבם בנִכסי המֵת שנִתיבמה אִשתוֹ חוֹלקין בשוה,
הספֵק מחצה וּבני היבם הוּדאין מחצה.
:מֵת היבם אחר שחלק עִם זה הספֵק,
וּבאוּ בני היבם הוּדאין לירש אביהן,
אף על פי שיֵש לזה הספֵק לוֹמר להם:
'אִם אחיכם אני תנוּ לי חֵלק בירוּשה זוֹ,
ואִם אין אני אחיכם החזירוּ לי החֵצי שלקח אביכם' אין לזה הספֵק עִמהן בנִכסי אביהן כלוּם,
ואינוֹ מוֹציא מידן.
5
ספֵק ויבם שבאוּ לחלֹק בנִכסי אבי היבם הרי יבם יוֹרֵש ודאי,
וזה הספֵק:
אִם הוּא בן המֵת יֵש לוֹ חצי הממוֹן וּלזה היבם חציוֹ; ואִם הוּא בן היבם אין לוֹ כלוּם; לפיכך יירש היבם וידחה הספֵק.
:הִניח היבם שני בנים ודאין,
ואחר כך מֵת אבי היבם; הרי הספֵק אוֹמֵר:
'אני בן המֵת,
ויֵש לי מחצה ולִשניכם מחצה',
והשנים אוֹמרין לוֹ:
'אתה אחינוּ,
וּבן היבם אתה,
ואין לך אלא שליש בנִכסי הזקֵן':
החֵצי שמוֹדה להם בוֹ נוֹטלין; והשליש שמוֹדים הֵם בוֹ לוֹ נוֹטלוֹ,
והשתוּת הנִשאר חוֹלקין אוֹתוֹ בשוה,
הוּא נוֹטֵל חציוֹ וּשניהם חציוֹ.
:מֵת הספֵק,
הרי היבם אוֹמֵר:
'שמא בני הוּא ואני אירשנוּ',
ואבי היבם אוֹמֵר:
'שמא בן בני המֵת הוּא ואני אירשנוּ' חוֹלקין בשוה.
:מֵת היבם,
הרי הספֵק אוֹמֵר:
'בנוֹ אני ואירשנוּ',
ואבי היבם אוֹמֵר:
'שמא בן בני האחֵר אתה וזה אחי אביך הוּא,
ואני אירשנוּ' חוֹלקין בשוה.
6
מי שנפל הבית עליו ועל אִשתוֹ,
ואין ידוּע אִם האִשה מֵתה תחִלה,
ונִמצאוּ יוֹרשי הבעל יוֹרשין כל נכסיה,
אוֹ הבעל מֵת תחִלה,
ונִמצאוּ יוֹרשי האִשה יוֹרשין כל נכסיה,
כיצד דינם? מעמידין נִכסי מלוֹג בחזקת יוֹרשי האִשה; והכתוּבה,
עִקר ותוֹספת,
בחזקת יוֹרשי הבעל; וחוֹלקין בנִכסי צֹאן ברזל:
יוֹרשי האִשה נוֹטלין חצין,
ויוֹרשי הבעל חצין.
:אבל אִם נפל הבית עליו ועל אִמוֹ מעמידין את נִכסי האֵם בחזקת יוֹרשי האֵם,
שהֵן יוֹרשין ודאין; אבל יוֹרשי הבֵן ספֵק הֵן,
שאִם מֵת הבֵן תחִלה,
אין לאחיו מֵאביו בנִכסי אִמוֹ כלוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
נפל הבית עליו ועל בן בִתוֹ:
אִם האב מֵת תחִלה בן בִתוֹ יירשנוּ,
ונִמצאוּ הנכסים של יוֹרשי הבֵן; ואִם בן בִתוֹ מֵת תחִלה אין הבֵן יוֹרֵש את אִמוֹ בקבר,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ונִמצאוּ הנכסים של יוֹרשי האב.
לפיכך יחלקוּ יוֹרשי האב עִם יוֹרשי בן הבת.
:וכֵן אִם נִשבה האב וּמֵת בן בִתוֹ במדינה,
אוֹ שנִשבה הבֵן וּמֵת אבי אִמוֹ במדינה יחלקוּ יוֹרשי האב עִם יוֹרשי בן הבת.
8
נפל הבית עליו ועל אביו אוֹ שאר מוֹרישיו,
והיתה עליו כתוּבת אִשה וּבעלי חוֹב,
יוֹרשי האב אוֹמרין:
'הבֵן מֵת תחִלה ולֹא הִניח כלוּם,
ואבד החוֹב',
וּבעלי חוֹבוֹת אוֹמרין:
'האב מֵת תחִלה וזכה הבֵן בירוּשתוֹ,
ויֵש לנוּ לִגבוֹת מֵחלקוֹ' הרי הנכסים בחזקת היוֹרשין,
ועל האִשה וּבעלי חוֹבוֹת להביא ראיה אוֹ יֵלכוּ להן בלֹא כלוּם.
9
דין אֵלוּ שמֵתוּ תחת המפֹלת אוֹ שטבעוּ בים אוֹ שנפלוּ לאֵש אוֹ שמֵתוּ ביוֹם אחד וזה במדינה והאחֵר בִמדינה אחרת דין אחד הוּא,
שבכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אין יוֹדעין מי הוּא שמֵת תחִלה.