1
האוֹמֵר: 'זה בני' אוֹ 'זה אחי' אוֹ 'אחי אבי' אוֹ שאר היוֹרשין אוֹתוֹ,
אף על פי שהוֹדה באנשים שאינן מוּחזקין שהֵן קרוֹביו הרי זה נאמן ויירשנוּ,
בין שאמר כשהוּא בריא בין שאמר והוּא שכיב מרע.
אפִלוּ נִשתתֵק וכתב בִכתב ידוֹ ש'זה יוֹרשי' בוֹדקין אוֹתוֹ כדרך שבוֹדקין לגִטין.
2
היינוּ מוּחזקין בזה שהוּא אחיו אוֹ בן דוֹדוֹ,
ואמר: 'אינוֹ אחי' ו'אינוֹ בן דוֹדי' אינוֹ נאמן.
אבל נאמן הוּא על מי שהוּחזק שהוּא בנוֹ,
לוֹמר: 'אינוֹ בני ולֹא יירשֵני'.
ויֵראה לי שאפִלוּ היוּ לבֵן בנים,
אף על פי שאינוֹ נאמן לוֹמר עליו:
'אינוֹ בני' לעִנין יחוּס,
ואין מחזיקין אוֹתוֹ ממזֵר על פיו נאמן הוּא לעִנין ירוּשה,
ולֹא יירשנוּ.
3
האוֹמֵר: 'זה בני',
וחזר ואמר:
'עבדי הוּא' אינוֹ נאמן.
אמר 'עבדי' וחזר ואמר 'בני',
אף על פי שהוּא משמשוֹ כעבד נאמן,
שזה שאמר 'עבדי',
כלוֹמר: 'הרי הוּא לי כעבד'.
ואִם היוּ קוֹרין לוֹ 'עבד בן מֵאה זוּז' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ שאין אוֹמרין אוֹתן ביחוּד אלא לעבדים הרי זה אינוֹ נאמן.
4
היה עוֹבֵר על בית המכס ואמר:
'בני הוּא זה',
וחזר אחר כך ואמר:
'עבדי' נאמן,
שלֹא אמר 'בני' אלא להבריח מִן המכס.
אמר בבית המכס:
'עבדי הוּא',
וחזר ואמר:
'בני הוּא' אינוֹ נאמן.
5
העבדים והשפחוֹת אין קוֹרין להן 'אבא פלוֹני' ולֹא 'אִמא פלוֹנית',
שלֹא יבֹא מִן הדבר תקלה ונִמצא זה הבֵן נִפגם.
לפיכך, אִם היוּ העבדים והשפחוֹת חשוּבין ביוֹתֵר ויֵש להן קוֹל,
והרי כל הקהל מכירין אוֹתן ואת בני אדוֹניהן,
כגוֹן עבדי הנשיא הרי אֵלוּ מוּתרין לִקרוֹת להן 'אבא' ו'אִמא'.
6
מי שהיתה לוֹ שִפחה והוֹליד מִמנה בֵן,
והיה נוֹהֵג בוֹ מִנהג בנים,
אוֹ שאמר:
'בני הוּא,
וּמשוּחררת היא אִמוֹ':
אִם תלמיד חכמים הוּא אוֹ אדם כשֵר שהוּחזק בדִקדוּקי מִצווֹת הרי זה יירשנוּ.
ואף על פי כֵן אינוֹ נוֹשֵא בת ישראֵל עד שיביא ראיה שנִשתחררה אִמוֹ ואחר כך ילדה,
שהרי הוּחזקה שִפחה בפנינוּ.
:ואִם מִשאר ההדיוֹטוֹת הוּא,
ואין צריך לוֹמר אִם היה מִן המפקירין עצמן לכך הרי זה בחזקת עבד לכל דבר,
ואחיו מֵאביו מוֹכרין אוֹתוֹ.
ואִם אין לאביו חוּץ מִמנוּ אֵשת אביו מִתיבמת.
וזה הוּא הדין שיֵראה לי שהוּא הוֹלֵך על עִקרי הקבלה.
ויֵש מי שלֹא חוֹלֵק בין כשֵרים לִשאר העם לעִנין שלֹא ימכרוּ אוֹתוֹ אחיו בִלבד,
ויֵש מי שהוֹרה שאפִלוּ לירשוֹ לֹא נחלֹק בישראֵל.
ואין ראוּי לִסמֹך על דבר זה.
7
כל היוֹרשין יוֹרשין בחזקה.
כיצד? עֵדים שהֵעידוּ שזה מוּחזק לנוּ שהוּא בנוֹ של פלוֹני אוֹ אחיו,
אף על פי שאינן עֵדי יחוּס ולֹא ידעוּ אמִתת יחוּסין הרי אֵלוּ יוֹרשין בעֵדוּת זוֹ.
8
יעקֹב שמֵת והִניח ראוּבֵן ושִמעוֹן,
ולֹא הוּחזק לוֹ בֵן אלא שניהם,
תפס ראוּבֵן לֵוי מִן השוּק ואמר:
'גם זה אחינוּ הוּא',
ושִמעוֹן אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע' הרי שִמעוֹן נוֹטֵל חצי הממוֹן,
וּראוּבֵן שליש,
שהרי הוֹדה שהֵן שלֹשה אחין,
ולֵוי נוֹטֵל שתוּת.
:מֵת לֵוי יחזֹר השתוּת לִראוּבֵן.
נפלוּ ללֵוי נכסים מֵאחֵרים יחלֹקוּ אוֹתן ראוּבֵן ושִמעוֹן,
שהרי ראוּבֵן מוֹדה לשִמעוֹן שלֵוי זה אחיהם.
:הִשביח השתוּת מֵאֵליו ואחר כך מֵת לֵוי:
אִם שבח המגיע לכתֵפים הוּא,
כגוֹן ענבים שהִגיעוּ להִבצֵר הרי השבח הזה כִנכסים שנפלוּ לוֹ מֵאחֵרים ויחלֹקוּ בהן; ואִם עדין לֹא הִגיעוּ להִבצֵר הרי הֵן של ראוּבֵן לבדוֹ.
:אמר שִמעוֹן:
'אין לֵוי זה אחי',
ונטל לֵוי בחֵלק ראוּבֵן כמוֹ שבֵארנוּ,
ואחר כך מֵת לֵוי לֹא יירש מִמנוּ שִמעוֹן כלוּם,
אלא ראוּבֵן לבדוֹ יירש השתוּת עִם שאר הנכסים האחֵרים שהִניח לֵוי.
והוּא הדין בכל היוֹרשין שיוֹדוּ מִקצתן ביוֹרשין אחֵרים ולֹא יוֹדוּ מִקצתן.