הִלכוֹת נחלוֹת:
מִצות עשֵה אחת,
והיא דין סֵדר נחלוֹת.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
סֵדר נחלוֹת כך הוּא:
מי שמֵת יירשוּהוּ בניו,
והֵם קוֹדמין לכֹל.
והזכרים קוֹדמין לנקֵבוֹת;
2
בכל מקוֹם אין לנקֵבה עִם הזכר ירוּשה.
אִם אין לוֹ בנים יירשנוּ אביו,
ואין האֵם יוֹרשת את בניה.
ודבר זה מִפי הקבלה.
3
וכל הקוֹדֵם בנחלה יוֹצאי ירֵכוֹ קוֹדמין.
:לפיכך, מי שמֵת,
בין איש בין אִשה:
אִם הִניח בֵן יירש הכֹל.
לֹא נִמצא לוֹ בֵן בעוֹלם מעינין על זרעוֹ של בֵן:
אִם נִמצא לִבנוֹ זרע,
בין זכרים בין נקֵבוֹת,
אפִלוּ בת בת בת בנוֹ עד סוֹף העוֹלם היא תירש את הכֹל; לֹא נִמצא לוֹ זרע בֵן חוֹזרין אֵצל הבת.
:היתה לוֹ בת תירש את הכֹל.
לֹא נִמצֵאת לוֹ בת בעוֹלם מעינין על זרע הבת:
אִם נִמצא לה זרע,
בין זכרים בין נקֵבוֹת עד סוֹף העוֹלם הוּא יירש הכֹל; לֹא נִמצא לוֹ זרע בת חוֹזרת הירוּשה לאביו.
:אִם לֹא היה אביו קים מעינין על זרע האב,
שהֵן אחי המֵת:
נִמצא לוֹ אח אוֹ זרע אח יוֹרֵש הכֹל; ואִם לאו חוֹזרין אֵצל האחוֹת.
נִמצֵאת לוֹ אחוֹת אוֹ זרעה יירשוּ הכֹל; ואִם לֹא נִמצא לוֹ זרע אחים,
הוֹאיל ואין לאב זרע תחזֹר הירוּשה לאבי האב.
:לֹא היה אבי האב קים מעינין על זרעוֹ של אבי האב,
שהֵן אחי אביו של מֵת.
והזכרים קוֹדמין לנקֵבוֹת,
וזרען של זכרים קוֹדמין לנקֵבוֹת,
כמוֹ שהיה הדין בזרעוֹ של מֵת עצמוֹ.
לֹא נִמצאוּ אחים לאביו,
לֹא הֵן ולֹא זרען תחזֹר הירוּשה לאבי אבי האב.
ועל הדרך הזֹאת נחלה ממשמשת ועוֹלה עד ראוּבֵן.
:נִמצֵאת אוֹמֵר:
הבֵן קוֹדֵם לבת,
וכל יוֹצאי ירֵכוֹ של בֵן קוֹדמין לבת.
והבת קוֹדמת לאבי אביה,
וכל יוֹצאי ירֵכה קוֹדמין לאבי אביה.
ואבי המֵת קוֹדֵם לאחי המֵת,
מִפני שהֵן יוֹצאי ירֵכוֹ.
והאח קוֹדֵם לאחוֹת,
וכל יוֹצאי ירֵכוֹ של אח קוֹדמין לאחוֹת.
ואחוֹת קוֹדמת לאבי אביה,
וכל יוֹצאי ירֵכה קוֹדמין לאבי אביה.
:אבי האב קוֹדֵם לאחי אביו של מֵת,
ואח אביו קוֹדֵם לאחוֹת אביו,
וכל יוֹצאי ירֵכוֹ של אחי אביו קוֹדמין לאחוֹת אביו,
ואחוֹת אביו קוֹדמת לאבי אבי אביו של מֵת,
וכֵן כל יוֹצאי ירֵכה של אחוֹת אביו קוֹדמין לאבי אבי אביו,
ועל דרך זה הוֹלֵך ועוֹלה עד רֹאש הדוֹרוֹת.
לפיכך, אין לך אדם מיִשראֵל שאין לוֹ יוֹרֵש.
4
מי שמֵת והִניח בת וּבת הבֵן,
אפִלוּ בת בת בת בת הבֵן עד סוֹף כמה דוֹרוֹת היא קוֹדמת ותירש הכֹל,
ואין לבת כלוּם.
והוּא הדין לבת האח עִם האחוֹת,
וּלבת בן אחי אביו עִם אחוֹת אביו,
וכל כיוֹצֵא בהן.
5
מי שהיוּ לוֹ שני בנים,
וּמֵתוּ השני בנים בחייו,
והִניח הבֵן האחד שלֹשה בנים והִניח הבֵן השֵני בת אחת,
ואחר כך מֵת הזקֵן נִמצאוּ שלֹשת בני בנוֹ יוֹרשין חצי הנחלה וּבת בנוֹ יוֹרשת החֵצי,
שכל אחד מֵהן יוֹרֵש חֵלק אביו.
ועל דרך זוֹ חוֹלקין בני האחים וּבני אחי האב עד רֹאש הדוֹרוֹת.
6
מִשפחת האֵם אינה קרוּיה מִשפחה,
ואין ירוּשה אלא למִשפחת האב.
לפיכך, האחים מִן האֵם אין יוֹרשין זה את זה,
והאחים מִן האב יוֹרשין זה את זה.
ואחד אחיו שהוּא מֵאביו בִלבד אוֹ אחיו שהוּא מֵאביו וּמֵאִמוֹ.
7
כל הקרוֹבים בעבֵרה יוֹרשין ככשֵרים.
כיצד? כגוֹן שהיה לוֹ בֵן ממזֵר אוֹ אח ממזֵר הרי אֵלוּ כִשאר הבנים וכִשאר האחים לנחלה.
אבל בנוֹ מִן השִפחה אוֹ מִן הנכרית אינוֹ בֵן לדבר מִן הדברים ואינוֹ יוֹרֵש כלל.
8
האִשה אינה יוֹרשת את בעלה כלל.
והבעל יוֹרֵש כל נִכסי אִשתוֹ מִדִברי סוֹפרים,
והוּא קוֹדֵם לכֹל בירוּשתה.
אף על פי שהיא אסוּרה עליו,
כגוֹן אלמנה לכֹהֵן גדוֹל,
גרוּשה וחלוּצה לכֹהֵן הדיוֹט,
ואף על פי שהיא קטנה,
ואף על פי שהבעל חֵרֵש הוּא יוֹרֵש את אִשתוֹ.
9
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת שאין הבעל יוֹרֵש את אִשתוֹ עד שתִכנֵס לִרשוּתוֹ,
ושאין הפִקֵח יוֹרֵש את החֵרשת שנִשאה כשהיא חֵרשת,
אפִלוּ נִתפקחה.
ושם בֵארנוּ שהוּא יוֹרֵש כל נִכסי אִשתוֹ שבאוּ לִרשוּתה והוּחזקוּ,
בין נכסים שהִכניסה לוֹ בִנדוּניתה בין נכסים שלֹא הִכניסה לוֹ.
וּמי שנִתגרשה ספֵק גֵרוּשין וּמֵתה אין הבעל יוֹרשה.
10
בעל שנשא קטנה שאינה צריכה מֵאוּן אינוֹ יוֹרשה,
שהרי אין כאן שֵם אישוּת.
וכֵן שוֹטה שנשא פִקחת אוֹ פִקֵח שנשא שוֹטה אינוֹ יוֹרשה,
שהרי לֹא תִקנוּ להם חכמים נִשוּאין.
11
בעל שמֵתה אִשתוֹ,
ואחר כך מֵת אביה אוֹ אחיה אוֹ אחד מִן המוֹרישין אוֹתה אין הבעל יוֹרֵש אוֹתן,
אלא יירש אוֹתן זרעה אִם היה לה זרע,
אוֹ תחזֹר הירוּשה למִשפחת בית אביה; שאין הבעל יוֹרֵש נכסים הראוּיין לבֹא לאחר מִכאן,
אלא הנכסים שכבר באוּ לִרשוּתה קֹדם שתמוּת.
12
וכֵן אין הבעל יוֹרֵש את אִשתוֹ והוּא בקבר,
כִשאר היוֹרשים של מִשפחת האב.
כיצד? בעל שמֵת ואחר כך מֵתה אִשתוֹ אין אוֹמרין:
הוֹאיל והבעל קוֹדֵם לכל אדם בירוּשתה,
כך יוֹרשי הבעל יקדמוּ לִשאר יוֹרשי האִשה,
אלא יוֹרשי האִשה מִמִשפחת בית אביה הֵן היוֹרשין אוֹתה אִם מֵתה אחר בעלה.
13
וכֵן אין הבֵן יוֹרֵש את אִמוֹ בקִברוֹ כדי להנחיל לאחיו מֵאביו.
כיצד? מי שמֵת ואחר כך מֵתה אִמוֹ אין אוֹמרין:
הוֹאיל ואִלוּ היה הבֵן קים היה קוֹדֵם,
אף יוֹרשיו של בֵן קוֹדמין ליוֹרשיה של אִשה זוֹ,
ונִמצא אחיו מֵאביו יוֹרשין את אִמוֹ של זה אחר מוֹתוֹ; אלא זרע בנה הוּא שיִרשנה אִם היה לוֹ זרע,
ואִם אין לוֹ זרע תחזֹר נחלתה למִשפחת בית אביה.
:אבל אִם מֵתה האֵם תחִלה ואחר כך מֵת הבֵן,
אפִלוּ היה קטן בן יוֹמוֹ ולֹא כלוּ לוֹ חדשיו,
הוֹאיל וחיה אחר אִמוֹ שעה אחת וּמֵת הרי זה נוֹחֵל את אִמוֹ וּמנחיל אוֹתה הנחלה ליוֹרשיו מִמִשפחת אביו.