1
נִגעי בתים יֵש בהן הסגֵר שלֹשה שבוּעוֹת,
שהֵן תִשעה עשר יוֹם,
שיוֹם שביעי עוֹלה לכאן וּלכאן,
ויוֹם שלֹשה עשר עוֹלה לכאן וּלכאן.
נִמצֵאת למֵד שאִם צרך לִשלֹשה שבוּעוֹת רוֹאֵהוּ בשביעי וּביוֹם שלֹשה עשר וּביוֹם תִשעה עשר.
והסגֵר בתים שלֹשה שבוּעוֹת אינוֹ מפֹרש בתוֹרה,
וכֵן רֹב דין נִגעי בתים דִברי קבלה הֵן.
2
וכל הדינין המפֹרשין בהן בתוֹרה וּבדִברי קבלה,
כך הֵם:
:כשיבֹא הכֹהֵן ויראה הנגע שוֹקֵע ירקרק אוֹ אדמדם,
כמוֹ שבֵארנוּ יסגיר שִבעת ימים.
ואפִלוּ מצאוֹ כוּלוֹ בתחִלה ירקרק אוֹ אדמדם יסגיר.
:וּבשביעי רוֹאֵהוּ:
אִם כהה הנגע,
ואין צריך לוֹמר אִם הלך קוֹלֵף מקוֹם הנגע בִלבד,
והבית טהוֹר; מצאוֹ שעמד בעיניו ולֹא פשה מסגיר שבוּע שֵני.
:וּביוֹם שלֹשה עשר רוֹאֵהוּ:
אִם כהה הנגע אוֹ הלך לוֹ הנגע קוֹלֵף מקוֹם הנגע,
וּמטהֵר את הבית בצִפרים; ואִם מצא הנגע שפשה בסוֹף שבוּע שֵני אוֹ שעמד בעיניו חוֹלֵץ את האבנים אשר בהן הנגע,
וּמקצה את העפר אל מִחוּץ לעיר,
וטח את כל הבית,
וּמסגירוֹ שבוּע שלישי.
:וּביוֹם תִשעה עשר רוֹאֵהוּ:
אִם חזר בוֹ נגע כִשני גריסין הרי זה פִשיוֹן אחרי הִטוֹח,
ונוֹתֵץ את כל הבית; ואִם לֹא חזר בוֹ נגע מטהרוֹ בצִפרים.
וכל זמן שיחזֹר בוֹ הנגע קֹדם שיטהרוֹ בצִפרים הרי זה ינתֵץ.
ואִם נִראה בוֹ נגע אחר שטִהרוֹ בצִפרים יֵראה בתחִלה.
:וכֵן אִם פשה הנגע בסוֹף שבוּע רִאשוֹן חוֹלֵץ את האבנים אשר בהן הנגע,
וקוֹצה העפר חוּץ לעיר,
וטח כל הבית,
וּמסגירוֹ שבוּע שֵני,
ורוֹאֵהוּ: אִם מצא בוֹ נגע כִשני גריסין הרי זה פִשיוֹן אחרי הִטוֹח,
ונוֹתֵץ את כל הבית; ואִם לֹא חזר בוֹ נגע מטהרוֹ בצִפרים.
וכל זמן שיֵראה בוֹ נגע קֹדם טהרה בצִפרים ינתֵץ; ואִם נִראה בוֹ אחר שטִהרוֹ בצִפרים יֵראה כתחִלה.
3
כשהוּא חוֹלֵץ את האבנים אשר בהן הנגע אינוֹ חוֹלֵץ פחוֹת מִשתי אבנים,
ואינוֹ נוֹטֵל אבנים מִצד זה וּמֵביא לצד זה,
שנאמר: "ולקחוּ אבנים אחֵרוֹת" ,
ולֹא עפר מִצד זה וּמֵביא לצד זה,
שנאמר: "ועפר אחֵר יקח" ,
ואינוֹ טח בסיד אלא בעפר,
שנאמר: "ועפר אחֵר יקח וטח את הבית" .
:אינוֹ מֵביא אבן אחת תחת שתים שחלץ,
ולֹא שתי אבנים תחת אבן אחת חלוּצה,
אלא מֵביא שתים תחת שתים.
ויֵש לוֹ להביא שתים תחת שלֹש.
4
היה הכֹתל בינוֹ לבין חבֵרוֹ שניהן חוֹלצין,
וּשניהן קוֹצין את העפר,
וּשניהן מביאין אבנים אחֵרוֹת,
אבל בעל הבית לבדוֹ מֵביא את העפר,
שנאמר: "ועפר אחֵר יקח וטח את הבית" אין חבֵרוֹ מטפֵל עִמוֹ בטיחה.
5
אבן שבזוית:
בִזמן שהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ את כוּלה; וּבִזמן שהוּא נוֹתֵץ נוֹתֵץ את שלוֹ וּמניח את של חבֵרוֹ.
ויֵש בדבר ספֵק אִם תִהיה זוֹ של חבֵרוֹ כמוֹ יד לאבן שלוֹ.
6
בית שנִראה בוֹ נגע,
והיתה עליה על גביו נוֹתֵן את הקוֹרוֹת לעליה.
נִראה בעליה נוֹתֵן את הקוֹרוֹת לבית.
לֹא היתה עליה על גביו אבניו ועֵציו ועפרוֹ כוּלם נִתצים עִמוֹ,
וּמציל את המלבנים ואת סריגי החלוֹנוֹת.
7
הלוֹקֵח אבנים מִבית מוּסגר וּבנה אוֹתן בבית טהוֹר:
חזר הנגע למוּסגר חוֹלֵץ את האבנים שבטהוֹר; נִראה נגע על האבנים שבנה המוּסגר ינתֵץ,
והבית השֵני מסגירין אוֹתוֹ בנגע זה כדין כל בית שנִראה בוֹ נגע בתחִלה.
8
כיצד מטהרין את הבית המנוּגע? אחר החליצה והטיחה מֵביא מים חיים בִכלי חרש,
וּשתי צִפרים ועֵץ ארז ואֵזוֹב וּשני תוֹלעת,
כטהרת האדם שבֵארנוּ לכל דבר,
אלא שבאדם מזה שבע פעמים לאחר ידוֹ של מצֹרע,
וּבבית מזה שבע פעמים על המשקוֹף של בית מִבחוּץ.
וּשאר כל מעשיהן שוין.